רע"א
בית המשפט העליון
|
3388-14
14/08/2014
|
בפני כבוד השופט :
צ' זילברטל
|
- נגד - |
המבקשים:
קרמיטל אי.אל. בע"מ
יאיר עציון
רפאל מריומה עו"ד ד"ר רוי בר-קהן; עו"ד דורון נחמיה
|
המשיבה:
וילאר נכסים (1985) בע"מ
|
|
1. בבית משפט השלום בתל אביב-יפו התבררה תביעת המשיבה נגד המבקשים. המשיבה טענה, בין היתר, כי המבקשים הגישו נגדה, במסגרת בוררות ובחוסר תום לב, תביעה כוזבת. בקצרה ייאמר, כי המבקשים ייחסו למשיבה, בין היתר, פגיעה עסקית קשה שגרמה להם, על פי הנטען, נזק של כ-10 מליון ש"ח. המשיבה עמדה, אפוא, בפני סיכון של ממש, מה שחייב אותה לנקוט באמצעים שונים כדי להתגונן מפניו. בין היתר, שכרה המשיבה שירותיו של חוקר פרטי (להלן: החוקר) שיצא בשליחותה להונג-קונג על מנת להתחקות אחר הנטען על-ידי המבקשים. בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי תבעה המשיבה מהמבקשים פיצויים על ההוצאות והנזקים שנגרמו לה נוכח טענות הסרק שהעלו המבקשים נגדה במסגרת הבוררות.
בית משפט השלום קבע כי המבקשים אכן אחראים לנזק שנגרם למשיבה בגין טענות השווא שהעלו נגדה, ככל שנזק זה הוכח. באשר לכיסוי עלות החוקר מצא בית משפט השלום, כי כיוון שהתשלום לחוקר נעשה בפועל על-ידי החברה-האם של המשיבה, ואילו המשיבה לא נשאה בתשלום זה בעצמה, כאשר החברה-האם לא צורפה כתובעת נוספת, הרי שלא ניתן לקבוע שנגרם למשיבה נזק בגין התשלום לחוקר, ונדחתה התביעה הנוגעת להוצאה הנ"ל.
3. ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי נתקבל בכל הנוגע לתשלום לחוקר (ונדחה בעניינים אחרים שאינה רלבנטיים לבקשה דנא). בית המשפט המחוזי קבע כי לא היה מקום לדחות את תביעת המשיבה בפריט האמור רק משום שהתשלום לחוקר בוצע באמצעות החברה-האם. זאת, שכן דחיית התביעה מביאה לכך שהמבקשים "מזוכים בטובת הנאה שאינה מגיעה להם, ומצד שני נגרם חסרון כיס למערערת [המשיבה – צ.ז.], המוחזקת כמי שחייבת – ולו בבחינת חובה מוסרית – להחזיר את ההוצאה לחברה-האם".
בית המשפט המחוזי חייב, אפוא, את המבקשים לשלם למשיבה סכום של 185,328 ש"ח, בצירוף הפרשים ממועד הגשת התביעה לבית משפט השלום (9.1.2005), ובתוספת שכר טרחת עורך-דין בשיעור 17.7 אחוזים.
מכאן בקשת רשות הערעור.
4. בבקשתם טוענים המבקשים כי פסק דינו של בית משפט קמא: "מבקש לחולל מהפכה – לא פחות – בדיני הנזיקין ובדיני התאגידים בישראל, להביא לכך שבעל דין שאינו הניזוק ולא סבל שום נזק, רשאי יהא לתבוע נזק נטען של אחר, ללא שהאחר הביע הסכמה לכך; ולאפשר מצב בו חברה אחת תוכל לטעון לזכות של חברה אחרת, ללא כל ראיה או צידוק עובדתי לכך שהחברה האחרת כלל יודעת על נטילת זכותה, וזאת על בסיס 'חובה מוסרית' ערטילאית" (ההדגשה במקור).
דיון והכרעה
5. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות מבלי להורות על הגשת תשובה.