החלטה 1706/14

בשם המבקש:                        עו"ד מרדכי וייס

בשם המשיב:                         עו"ד עמיר פישר                        

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן אור) בע"א 2421-11-13 מיום 10.2.2014. במסגרת ההחלטה הורה בית המשפט לעכב בהסכמת בעלי הדין את הליכים בערעור שהגיש המשיב, אך הותיר את הסעדים הזמניים שהוטלו על המבקש בעבר על כנם. כן הוחלט להשאיר את שאלת ההוצאות שהושתו על המשיב לדיון עתידי שיתקיים בערעור.

רקע עובדתי

1.        הבקשה דנא הינה חוליה נוספת בשרשרת ההליכים שמתנהלים בין בעלי הדין. העובדות הצריכות למקרה דנא פורטו על ידי במסגרת הליכים קודמים שהתנהלו בין בעלי הדין והגיעו, בין היתר, לבית משפט זה [רע"א 3522/10, רע"א 9417/10, פסק הדין ניתן על ידי השופטים א' רובינשטיין, ס' גובראן ועל ידי ביום 6.3.2012]), ואלו הן:

2.       המשיב הועסק כעוזר מנהל של חברת גני עינב (בניה מעולה) בע"מ (בפירוק מרצון) ושל חברת גני נעלה בע"מ (בפירוק על ידי ביהמ"ש) (להלן: החברות), אשר המבקש היה בעליהן בשיעור של 50%, כנטען. לגרסת המשיב, החברות חייבות לו כספים בגין שכר עבודה שלא שולם לו וכן בגין הלוואות שהעמיד לטובתן ואשר החוב בגינן לא נפרע. על רקע סכסוך כספי זה פנו בעלי הדין לבוררות שהתנהלה בבית הדין האזורי לדיני ממונות בגוש עציון. בפסק הבוררות שניתן ביום 18.10.2006, ואשר הצדדים לו היו מצד אחד המשיב ומצד שני החברות, המבקש וכן בעל המניות הנוסף בחברות, מר יצחק מנדלסון (להלן: מנדלסון), נקבע כי החברות ומנדלסון חייבים להשיב את הכספים למשיב. אשר למבקש, נקבע כי הוא אינו חייב לשלם למשיב דבר שכן לא הוכח כי הוא קיבל עליו אחריות אישית לפירעון ההלוואה (להלן: פסק הבוררות). משלא הוגשה התנגדות, אושר פסק הבוררות על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 17.10.2007.

3.       ביום 9.7.2007 הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 13962-07) כנגד המבקש, במסגרתה ביקש לבצע כלפיו הרמת מסך ולחייבו באופן אישי בסכומים שנפסק כי על החברות לשלמם לו, זאת לנוכח אחריותו האישית כבעל מניות וכדירקטור בחברות. תביעה זו נדחתה ביום 16.9.2013 (השופטת ת' בר-אשר צבן). בית המשפט קבע במסגרת פסק הדין כי כל העיקולים על נכסי המבקש אשר נקבעו בהחלטות שונות שניתנו במסגרת התביעה, מבוטלים. כמו כן, נקבע כי המשיב ישא בשכר טרחת בא-כוחו של המבקש ובהוצאות המשפט שהוציא המבקש, בסך של 100,000 ש"ח.

4.       המשיב הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים. במקביל, הגיש המשיב בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בבית משפט השלום. ביום 10.11.2013 הכריע בית המשפט (השופט מ' סובל) בבקשה לעיכוב ביצוע, וקבע כי לאור מאזן הנוחות, "ובהתחשב בנחיצות העיקולים הזמניים למניעת הכבדה על ביצוע פסק הדין, כאשר מנגד ההכרעה בערעור אינה צפויה להארך זמן רב", יש לעכב את ביטול העיקולים על נכסי המבקש עד למתן פסק דין בערעור. לעומת זאת, נקבע כי תשלום הוצאות המשפט שנפסקו לטובת המבקש לא יעוכב, שכן מדובר בחיוב כספי, שלגביו ההלכה הפסוקה היא כי טענה בדבר העדר יכולת תשלום אינה גוברת על זכות הצד הזוכה לממש את זכייתו ללא דיחוי.