החזרת שיקים שלא כדין והוראת העברה מוטעית - פרסום לשון הרע

מעלה השרון (בנין והשקעות) בע"מ (להלן - התובעת) ובעליה ומנהלה, עו"ד יצחק בן מנחם (להלן - התובע), הגישו ביום 05.04.06 תביעה על סך 50,000 ש"ח (ת.א 24451/06) וביום 20.04.06 הגישו תביעה נוספת על סך 50,000 ש"ח (ת.א 26128/06), נגד בנק הפועלים בע"מ (להלן - הבנק או הנתבע), בגין פרסום לשון הרע, אשר לטענתם פגע קשות במהימנותם, ביושרם ובעיסוקם. ביום 11.04.06 הגיש התובע תביעה נוספת על סך 50,000 ש"ח (ת.א 25788/06), בגין עילה זהה.

תמצית טענות התובעים

ביום 16.11.05, סירב הנתבע לכבד שני שיקים שמשכה התובעת לפקודת רו"ח עמי עמנואלי (אחד בסך 40,775 ש"ח והשני בסך 17,475 ש"ח) החתומים על ידי התובע והחזיר אותם מבלי לפרעם וזאת, כשבחשבון היה כיסוי מלא לשיקים ולא היה כל טעם לסירוב. השיקים נמשכו מחשבון התובעת על ידי התובע לפקודת רו"ח עמנואלי, המנהל את חשבון הבנק שלו גם הוא בבנק הנתבע, בסניף אחר. משנודע לתובע על אי כיבוד השיקים התלונן בפני מנהל הסניף, הן בעל פה והן בכתב. בעקבות התלונה הוציא מנהל הסניף מכתב התנצלות ונציג הנתבע אף הודיע טלפונית, כי ניתן להפקיד את השיקים מחדש והם יכובדו. אולם, למרות מכתב ההתנצלות ולמרות הודעת נציג הבנק, בעת ניסיון הפקדת השיקים, הנתבע החזיר שוב את השיקים מבלי לפרעם. זאת ועוד, נציג הבנק פנה למנהלת סניף הבנק של רוה"ח וטען בפניה, שחשבון הבנק של התובעת מעוקל למחלקת הגבייה של הנתבע (ת.א. 24451/06).

ביום 9.01.06, התובע הורה לבנק להעביר סך של 20,000$ מחשבון הנאמנות שהוא מנהל עבור לקוח בשם פתחיה צלצינסקי, להונג קונג. ביום 10.01.06, מילא הנתבע "כתב הוראה" להעברת מטבע חוץ לחו"ל, כשהכסף היה אמור להיות בבנק בחו"ל ביום 11.01.06. בפועל, בביצוע הוראת ההעברה נפלה טעות בהגדרת היעד, כך שהסך האמור לא הגיע ליעדו. לאחר כשבוע ימים ומשנתברר מעל לכל ספק, שהכסף לא הגיע לחשבון הבנק בהונג קונג, ביקש פתחיה צלצינסקי לראות מסמך המאשר את ההעברה. ביום 18.01.06, נשלח הטופס על ידי הנתבע לראייה, שהכסף אכן הועבר על ידו עוד ביום 10.1.06. לאחר מספר ימים נוספים התברר, כי בביצוע הוראת ההעברה נפלה טעות בהגדרת היעד, בשדה המדינה בטופס נרשם "יפן" וכתוצאה מכך לא הגיע הכסף ליעדו. בכל התקופה הרלוונטית טען הנתבע, שהעביר את הכסף כפי שהורו לו ואילו הבנק בהונג קונג הכחיש קבלתו. הדבר פגע במהימנות התובע בעיני פתחיה צלצינסקי. למרות כל הטלפונים והפניות, הנתבע עמד על כך שהכסף הועבר ליעדו והתובע הוצג באור נלעג ומבזה. מר פתחיה צלצינסקי הוא לקוח מכובד של התובע במשך למעלה מ - 20 שנים וכל ענייניו בישראל מנוהלים על ידי התובע. לאור האירוע, מר פתחיה צלצינסקי איבד מאמונו בתובע והדבר יצר "בקע" (כך בכתב התביעה) ביחסים בין הצדדים (ת.א. 25788/06).

ביום 2.2.06, הגיעו נציגות הנתבע, גב' מיכל חורב פרינס וגב' ענת אילון, למשרדי הנתבע ובישיבה ארוכה הבהיר להן התובע מהי החשיבות שהוא מייחס לנושא אי כיבוד שיק החתום על ידו. הובטח לו, כי לא יוחזר שיק בחשבון כלשהו הקשור אליו מבלי שישוחחו עימו קודם לכן או מבלי שידברו קודם לכן עם מי ממשרדו. נציגות הנתבע לא עמדו בהבטחתן, שכן ביום 15.03.06, נמשך מחשבון התובעת שיק על סך 8,030 ש"ח, בחתימת התובע, לפקודת רשויות מס ערך מוסף וביום 17.03.06 השיק סורב על ידי הנתבע, למרות שחשבון הבנק עמד אותה עת ביתרת זכות. נציגות הנתבע לא טרחו ליידע את התובע על אי כיבוד השיק כפי שסוכם בין הצדדים טרם המקרה ואף לא לאחר מכן. ביום 3.04.06, נדהם התובע לקבל שיחה מפקידת מע"מ אשר הודיעה, שהשיק לא כובד על ידי הבנק. ההודעה נמסרה לו באמצעות עו"ד ערן ארטמן ממשרדו, אשר הכיר את הנושא לאור האירועים הקודמים ופנה מיידית לבנק שם הועבר מפקיד לפקיד מבלי שאיש היה מסוגל להסביר לו מה היה הגורם למחדל. בכך פעל הנתבע שלא כדין וגרם לפגיעה בשמם הטוב של התובעים, לפגיעה במוניטין ולפגיעה ביחסים עם רשויות המס.

מעשי הנתבע מקבלים משנה חומרה לאור העובדה, שהתובע מנהל בסניף הבנק פעילות ענפה מזה שנים רבות, בהן לא הוחזר אפילו שיק אחד עליו חתום התובע. התובע הוא לקוח הבנק מזה 20 שנה ועומד בראש משרד עורכי דין גדול מזה כ - 30 שנה, בעל מוניטין ושם טוב. הנתבע כיבד תמיד שיקים החתומים על ידי התובע, כולל שיקים שיצאו בטעות ללא חתימה. לאחר האירוע, סגנית מנהל הסניף התקשרה לתובע, התנצלה והבטיחה לשלוח מכתב התנצלות למשרד מע"מ. אולם, גם התחייבות זו לא קוימה (ת.א. 26128/06).

מעשי ומחדלי הנתבע מקימים נגדו עילות תביעה נזיקיות, חוזיות ומעין חוזיות ואף מהווים הפרת חובת תום הלב המוגברת החלה על בנק. מעשי הנתבע מהווים פרסום לשון הרע נגד התובעת ונגד עו"ד יצחק בן מנחם, פגעו במהימנותם, ביושרם, הציגו אותם באור נלעג ומבזה ופגעו בעיסוקיהם, משלח ידם ומקצועם. יצויין, שהסעד המבוקש בכתבי התביעה הוא בגין לשון הרע בלבד.

תמצית טענות הבנק

לגבי סירוב הבנק מיום 16.11.05, לכבד שיקים שמשכה התובעת לפקודת רו"ח עמנואלי. הדבר נעשה בעילה של חתימה חסרה. הסירוב היה מוטעה הואיל והשיק נחתם בהתאם לזכויות החתימה המחייבות בחברה. מקור הטעות בכך, שבעבר חייבו "זכויות החתימה" חתימת שני מנהלים. החברה שינתה את זכויות החתימה באופן, שדי היה בחתימתו של התובע על השיק לצד החותמת. הבנק פעל להחזרת השיקים בהתאם לזכויות החתימה הישנות וגם לאחר שהובררה הטעות, השיקים לא כובדו פעם נוספת מאותו נימוק. הבנק שיפה את התובעת ואת רו"ח עמנואלי בגין עמלות ההחזרה ואף שלח מכתב התנצלות. 

ביום 9.01.06, אכן הורה התובע לבנק להעביר סך של 20,000$ מחשבון הנאמנות שהוא מנהל עבור לקוח בשם פתחיה צלצינסקי, להונג קונג. אולם בביצוע ההעברה נפלה טעות בהגדרת היעד ונרשם בטעות תמת לב, "יפן". דבר הטעות התגלה לאחר זמן וכתוצאה מכך הגיע הכסף ליעדו מספר ימים לאחר התאריך המקורי. לשון הרע הנטענת אינה תוצר של "פרסום" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע. הנזק הנטען הוא תוצר של התרחשות עובדתית (עיכוב בהעברת הכספים), שאינה עולה מתוך "הפרסום" עצמו לפיכך מן הדין לדחות תביעה זו על הסף.

ביום 15.03.06, נמשך מחשבון התובעת שיק על סך 8,030 ש"ח בחתימת התובע, לפקודת רשויות מס ערך מוסף, אולם סורב בשל העדר חותמת. במקרה זה פעל הבנק כדין. זכויות החתימה בשם התובעת בתיק זה אכן חייבו חותמת, והשיק הוצא על ידי התובע ללא חותמת.

התובעים העלו טענה לפיה הובטח להם בעבר ופעם נוספת במסגרת ביקורן של הפקידות במשרדו של התובע, כי הבנק ייצור קשר עם התובע או משרדו לפני החזרת כל שיק. טענה זו מוכחשת מכל וכל. גם אם הטענה נכונה (דבר המוכחש), אין בה כדי להועיל לתובעים בתביעתם, שכן עילת התביעה מבוססת על חוק איסור לשון הרע ולא הפרת התחייבות או רשלנות.

מטעם התובעים העידו עו"ד יצחק בן מנחם, מר דני לובין, עו"ד ערן ארטמן, ד"ר דוד רדרמן, מר עמי עמנואלי ומר פתחיה צלצינסקי. מטעם הבנק העידו מר דוד זמיר וגב' ענת אילון.

דיון

השאלה העומדת בפני היא, האם החזרת שיקים שלא כדין או הוראת העברה מוטעית של כספים מחשבון נאמנות ליעד אחר, עולה כדי פרסום לשון הרע. יצוין, שעל אף ויתכן שפעולותיו ומחדליו של הבנק עולים כדי הפרת חוזה, הפרת חובת התנהגות בדרך מקובלת ובתום לב ואולי אף עולים כדי עוולה נזיקית, הסעד היחיד המבוקש הוא פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע).

דיני לשון הרע עוסקים בזכותו של אדם לשם טוב. זכות זו מוגנת על ידי שני תחומי משפט. האחד, תחום המוניטין - זכותו החיובית של אדם ליהנות משמו הטוב. השני, דיני איסור פרסום לשון הרע - זכות לפיה, אדם זכאי שלא יפורסמו דברים הפוגעים בשמו הטוב. בבסיס העיסוק בדיני לשון הרע עומדת מלאכת איזון, בין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת לבין זכותו של נשוא הפרסום לשמור על שמו הטוב.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, קובע "לשון הרע מהי":

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)  לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או  במקצועו.

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית."