החזרת הדיון בתוכניות מתאר לוועדה המחוזית בשל פגמים שנפלו בהליכי התכנון

1.         לאחרונה סיכם בית המשפט העליון את ההבחנה בין רבדיה השונים של הביקורת השיפוטית על החלטותיהם של מוסדות התכנון, באלו המילים:

" באשר להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות גופי התכנון הסטאטוטוריים הלכה ידועה היא כי ההתערבות תהיה מצומצמת. בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על שיקוליה התכנוניים של רשות התכנון הפועלת על-פי דין... לפיכך התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתן של רשויות התכנון תיעשה בקיומן של עילות מובהקות כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות... דברים אלו מכוונים עצמם לטענות הנוגעות לתוכנן של החלטות מוסדות התכנון והטעם לכך ברור. בית המשפט אינו מומחה מקצועי לבחינתם של שיקולים תכנוניים צרופים, ולפיכך אין מקום כי הוא יתערב בהחלטות תכנוניות מובהקות, אלא במקרים חריגים כאמור... בהבחנה מכך, יש להתייחס באופן שונה לבחינת ההליך שהוביל לקבלת ההחלטה התכנונית. בבחינת ההליך עצמו יש מקום להתערבות רחבה יותר של בית המשפט, אשר אינו נדרש בבחינה זו לשקול שיקולים מקצועיים גרידא או לשים שיקול דעתו במקומה של הרשות המנהלית... מאחר שאין בית המשפט נוהג להתערב בעצם ההחלטה התכנונית, יש מקום לבחינה קפדנית יותר באשר לתקינות ההליך הקודם להחלטה" (עע"מ 3189/09 החברה להגנת הטבע נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, מיום 2.7.09, פסקה 26).

הנה כי כן: החלטות תכנוניות הכרוכות בהפעלת שיקול דעת מקצועי - התערבות מצומצמת במיוחד; החלטות הנוגעות להליך שהוביל להחלטה התכנונית - התערבות רחבה יותר תוך בחינה קפדנית של התנהלות הרשות. כפי שיבואר להלן, שתי העתירות שלפנינו חושפות ליקויים באופן ניהולו של ההליך התכנוני, לגביהם חל מבחן ההתערבות המרחיב.

2.         העתירות, שהדיון בהן אוחד, עוסקות בתכנית מיתאר מקומית מס' 5662 (להלן - התכנית החדשה) המהווה שינוי לתכנית מיתאר מקומית מס' 4029 (להלן - התכנית הקודמת). התכנית הקודמת הוגשה בשנת 1989 ואושרה בשנת 1992 על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (משיבה 1). התכנית הקודמת חלה על שטח של כ-95 דונם הכולל את שכונת נווה שאנן בירושלים והמדרון המערבי של מוזיאון ישראל. בין היתר נקבעו בתחום התכנית הקודמת אזורי מגורים בשלושה מגרשים ובהם 108 יחידות דיור בשטח מרבי של 200 מ"ר לכל יחידה כדלקמן: מגרש מס' 1 (15,700 מ"ר) - 61 יחידות דיור בשטח בניה עיקרי של 12,200 מ"ר; מגרש מס' 2 (4,170 מ"ר) - 24 יחידות דיור בשטח בניה עיקרי של 4,800 מ"ר; מגרש מס' 3 (4,600 מ"ר) - 23 יחידות דיור בשטח בניה עיקרי של 4,600 מ"ר. התכנית החדשה הוגשה על ידי משיבה 3 (האחים ישראל בע"מ) בשנת 2000 ואושרה על ידי ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית בסוף חודש ספטמבר שנת 2007. החלטת ועדת המשנה אושררה על ידי מליאת הוועדה המחוזית ביום 13.11.07. התכנית החדשה חלה על שטח של כ-24 דונם בתחום התכנית הקודמת, הכולל בתוכו את מגרש 1 (שהפך למגרש חדש מס' 1א) ומגרש 3 (שמפלסו נמוך ממפלס מגרש 1א). שני המגרשים מהווים את פרויקט מתחם נווה המוזיאון (להלן - המתחם). מטרת התכנית החדשה הנה הכפלת מספר יחידות הדיור בשני מגרשים אלה והקטנת שטח הדירות הממוצע לכדי 100 מ"ר. זאת בלא להגדיל את שטחי הבניה העיקריים (שנותרו בהיקף של 16,800 מ"ר) או את גובה הבניה, אך תוך כדי הגדלת שטחי השירות. מגישת התכנית החדשה ביקשה להתיר להקים במגרש 1א 118 יחידות דיור תחת 61 היחידות שהותרו בתכנית הקודמת, ובמגרש 3 - 50 יחידות דיור במקום 23 היחידות שהותרו בתכנית הקודמת. סך הכל התבקשה אפוא הכפלת מספר יחידות הדיור בשני המגרשים מ-84 ל-168. לאחר שני דיונים בהתנגדויות הרבות (מעל ל-100) שהוגשו לתכנית החדשה על ידי דיירי הרחובות הגובלים וגופים נוספים, החליטה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית ביום 25.9.07 לאשר את התכנית כפוף לשינויים ותנאים. אלה כוללים הפחתה של מספר יחידות הדיור במטרה להקטין את העומס התחבורתי. כך, במגרש 1א הותרה הקמת 108 יחידות דיור (במקום 118 יחידות שהתבקשו מלכתחילה) ובמגרש 3 הותרה הקמת 32 יחידות דיור (במקום 50 יחידות שהתבקשו). מספר יחידות הדיור בשני המגרשים יחד הוגדל אפוא ב-66% (56 יחידות נוספות) ולא ב-100% (84 יחידות) כפי שביקשה משיבה 3.

עת"מ 1094/07

3.         עתירה זו הוגשה על ידי תושבי רחוב נווה שאנן. טענותיהן מכוונות בעיקר נגד הגדלת מספר יחידות הדיור במגרש 3 ונגד ההוראה בתכנית החדשה הקובעת כי הכניסה ל-32 יחידות הדיור שייבנו במגרש 3 תתבצע מרחוב נווה שאנן. התכנית הקודמת - שאושרה לאחר שההתנגדויות שהוגשו לגביה הובילו לשינויים בתכנית להם הסכימו כל הנוגעים בדבר - קבעה כי דרך הגישה למגרש 3 לא תהיה מרחוב נווה שאנן אלא מרחוב שמי, וכי לא תותר תנועה במגרש 3 במקביל לבית שברחוב נווה שאנן 20 (להלן - בית מס' 20), שחלק ממנו בנוי מתחת למפלס הכביש. לאחר אישור התכנית הקודמת התברר למוסדות התכנון כי רחוב שמי אינו מגיע עד למגרש 3 אלא בין קצה רחוב שמי ועד לתחילת מגרש 3 מפריד מגרש חניה של בנין פרטי (הידוע כרחוב בורלא 20, 22, 24 ו-26 שגבו לרחוב שמי). לפיכך הציעה התכנית החדשה להעביר את הכניסה למגרש 3 מרחוב שמי לרחוב נווה שאנן. בהתנגדות שהגישו טענו תושבי רחוב נווה שאנן בין היתר כי רחובם, שהנו רחוב דו-סטרי ללא מוצא בעל נתיב אחד בלבד, צר כבר היום מלהכיל את התנועה הקיימת בו, וכי מטעם זה נמנעה התכנית הקודמת מלהעמיס עליו תנועה נוספת וקבעה כי הוא לא ישרת את יחידות הדיור החדשות במגרש 3. לפיכך לא היה מקום לשנות הוראה זו בתכנית החדשה ובכך ליצור ברחוב נווה שאנן עומס תנועה בלתי נסבל שיהפוך את התנועה בו לבלתי אפשרית, ימנע מעבר רכבי חירום בזמן סביר, ויכביד עוד יותר על מצוקת החניה הקשה הקיימת בלאו הכי ברחוב. מקורה של מצוקה זו בהעדר מקומות חניה בתחומי מרבית הבתים ברחוב, באופן שמכוניות רבות נאלצות לחנות על המדרכות ובמקומות נוספים שאינם מוסדרים. תושבי רחוב נווה שאנן טענו בהתנגדותם כי אם מצבו התעבורתי של הרחוב הצדיק הימנעות מהעברת התנועה דרכו למגרש 3 בתכנית הקודמת, לא כל שכן שלא היה מקום לשינוי המצב בתכנית החדשה, המבקשת להגדיל במידה ניכרת את צפיפות הדיור במגרש 3 וכפועל יוצא את עומס התנועה שייצור הבינוי בו. לענין בית מס' 20 נטען בהתנגדות כי בהיותו גובל במגרש 3 ונמוך ממנו בהרבה, הרי שיש לצמצם ולהנמיך את הבניה במגרש 3, ובכל מקרה לבטל את ההוראה בתכנית החדשה הקובעת - בשינוי מהתכנית הקודמת - כי הכניסה לחניון של מגרש 3 תהיה מצדו הדרומי באופן שייצור תנועת כלי רכב במקביל לדירות של בית מס' 20 ויביא למפגע קשה. בתמיכה להתנגדותם, המציאו תושבי רחוב נווה שאנן חוות דעת תנועתית מאת מהנדס התנועה עמי בלום.

4.         בהחלטתה מיום 25.9.07 דחתה ועדת המשנה להתנגדויות את התנגדותם של תושבי רחוב נווה שאנן לכך שהגישה למגרש 3 תיעשה מרחובם. הוועדה ציינה בהחלטה כי היא מכירה ב" כושר הנשיאה התחבורתי המוגבל של רחוב נווה שאנן", וזאת " בשל המאפיינים של רחוב נווה שאנן כפי שהוא קיים בפועל, והקיבולת התחבורתית המצומצמת יחסית שלו עקב כך". עוד הוזכרה בהחלטה העובדה ש" הרחבת רחוב נווה שאנן אינה ישימה". כל אלה, ציינה הוועדה, מצדיקים להפחית את מספר יחידות הדיור שייבנו במגרש 3 ב-18 יחידות (32 יחידות במקום 50 יחידות שביקשה מגישת התכנית החדשה), ללא שינוי בשטחי הבניה העיקריים, דבר שיקל על העומס התחבורתי שיתווסף ברחוב נווה שאנן. הוועדה לא שללה כלל ועיקר את טענתם של דיירי רחוב נווה שאנן בדבר עדיפות הפתרון שננקט בתכנית הקודמת, בה הגישה למגרש 3 התבצעה מרחוב שמי, וציינה כי לדעתה מבחינה " תכנונית ותנועתית פתרון זה ראוי בהחלט". למרות זאת נמנעה הוועדה מלאמץ פתרון זה " לאור העובדה שמימושו מחייב הפקדת תכנית חדשה לשם הפקעת שטחי מגרשי בנייה סחירים לטובת דרך גישה לפרויקט זה", דבר הגורם לכך ש" לא ניתן להתבסס על פתרון זה בעת הנוכחית". בהתייחס לבית מס' 20 התקבלה טענת המתנגדים באופן חלקי. הוועדה החליטה לבטל את הקומה העליונה של הבניה במגרש 3 שהוצעה בתכנית החדשה, וכן להפחית את שטחי השירות העל-קרקעיים במגרש זה. שינויים אלה, יחד עם הפחתת 18 מספר יחידות דיור במגרש 3, תאפשר לדעת הוועדה בינוי מרווח יותר במגרש ותמתן את הפגיעה בבית מס' 20. הוועדה הוסיפה כי בית זה מצוי כבר כיום במפלס נמוך במידה משמעותית ממפלסי הרחובות שמי ונווה שאנן, וכי הרוחב של דרך הגישה למגרש 3 בתכנית החדשה הנו מינימלי.  

5.         תושבי רחוב נווה שאנן מעלים בעתירתם מספר טענות כנגד ההחלטה. הטענה הראשונה מכוונת נגד ההנמקה שניתנה על ידי ועדת המשנה לדחיית החלופה בה הגישה למגרש 3 תהיה מרחוב שמי. כאמור, הוועדה שללה חלופה זאת, חרף היותה ראויה לדעתה מבחינה תכנונית ותנועתית, בשל הצורך שהחלופה מעוררת ב" הפקעת שטחי מגרשי בנייה סחירים". תושבי רחוב נווה שאנן טוענים (ומגבים את הטענה בתמונות) כי השטח הפרטי שבו מדובר, המצוי בקצה רחוב שמי, אינו מיועד כלל לבניה אלא משמש בפועל כדרך מעבר, הנראית מבחינה חיצונית כהמשך טבעי של הרחוב, ושמשני צידיה חונים הרכבים המגיעים לבניינים שבקצה הרחוב. ממילא הפקעת שטח זה לצורך דרך מעבר למגרש 3 לא תיצור כל שינוי במצב הפיזי בשטח. אמנם הליך ההפקעה צפוי לארוך זמן. אולם גם אם כך, אין לגלגל את תוצאותיו של שיקול הזמן על כתפי תושבי רחוב נווה שאנן, לאחר שמוסדרות התכנון נהגו בהתרשלות רבתי בכל הנוגע להפקעת השטח הפרטי בקצה רחוב שמי ונמנעו מנקיטת כל פעולה לשם קידום ההפקעה במהלך יותר מ-10 השנים שחלפו מאז שהתברר לכל המאוחר בשנת 1995 כי ביצוע הוראת התכנית הקודמת בדבר המעבר למגרש 3 מרחוב שמי מחייב להפקיע את השטח הפרטי בקצה הרחוב. לא עוד אלא שוועד הפעולה מטעם תושבי רחוב נווה שאנן הבהיר לנציג הוועדה המחוזית יותר מפעם אחת לפני הפקדת התכנית החדשה, כי התושבים עומדים על כך שהכניסה למגרש 3 תיעשה מרחוב שמי. למרות זאת לא כללה הוועדה המחוזית בהחלטתה על הפקדת התכנית החדשה, הוראת הפקעה של השטח הנדרש.

הטענה השנייה של תושבי רחוב נווה שאנן נוגעת לפגיעה בבית מס' 20, כתוצאה מכך שדרך הגישה לחניה במגרש 3 תימשך לאורך כל המגרש ותעבור מול הקומה השנייה של הבית. תושבי רחוב נווה שאנן טוענים כי לפגיעה זו לא ניתנה כל הנמקה בהחלטת הוועדה.

הטענה השלישית היא שלנוכח עומסי התנועה הקשים ברחוב נווה שאנן היה על הוועדה, גם אם העבירה את הכניסה למגרש 3 לרחוב זה, לכל הפחות להעמיד את מספר יחידות הדיור במגרש 3 על 23 יחידות, כפי שנקבע בתכנית הקודמת, ולא להסתפק בהפחתת הבניה מ-50 יחידות דיור שהתבקשו ל-32 יחידות, שעדיין מהוות גידול של 9 יחידות דיור בהשוואה לתכנית הקודמת. הגבלת מספר יחידות הדיור ל-23 חיונית בעיני תושבי רחוב נווה שאנן גם לצורך מיתון הפגיעה בבית מס' 20, שבהיותו סמוך ביותר למגרש 3 ובנוי בחלקו במפלס נמוך ממנו, יסבול במיוחד מהבינוי במגרש 3 היוצר מפגע קשה ביותר ולמעשה "קובר" את קומותיו הראשונות של הבית.

הטענה הרביעית היא שהוועדה המקומית לתכנון ולבניה (משיבה 2 לעת"מ 8014/08) העבירה לוועדה המחוזית את חוות דעתה בקשר להתנגדויות לתכנית החדשה, על פי סעיף 106(א)(2) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבניה), באיחור של כ-7 חודשים מהמועד החוקי (שהנו 21 ימים מתום המועד להגשת ההתנגדויות), ורק במהלך הדיון השני של שמיעת ההתנגדויות בוועדה המחוזית ביום 29.5.07. בין היתר נאמר בחוות הדעת, שנערכה לאחר סיור במקום של נציגי העירייה, כי לדעת הוועדה המקומית יש לקבל את ההתנגדות בחלקה ולאפשר כניסה למתחם גם דרך רחוב שמי. מאחר שחוות הדעת הוגשה במהלך הדיון, לא היה למתנגדים סיפק ראוי להתייחס אליה ולהגיב עליה. המתנגדים ביקשו בכתב מוועדת המשנה המחוזית לאפשר להם להגיב על חוות הדעת תוך זמן סביר, אולם בקשתם נדחתה ללא הנמקה.

הטענה החמישית היא שבתום הדיון השני בהתנגדויות מיום 29.5.07 החליטה ועדת המשנה לדרוש ממגישת התכנית להגיש נספחי תנועה וחניה מתוקנים בנושאים שפורטו בהחלטה, ובכלל זה בנוגע לפתרונות תנועה וחניה ברחוב נווה שאנן. המתנגדים פנו בכתב לוועדה וביקשו לעיין בחומר החדש שהוגש ולהשמיע את טענותיהם לגביו, אולם הוועדה דחתה בקשה זאת בנימוק שמדובר ב" מסמכים טכניים בעיקרם שאין בהם כדי להוסיף עובדות משמעותיות שלא הייתה למתנגדים הזדמנות לטעון בעניינן". תושבי רחוב נווה שאנן טוענים כי אין לשלול את האפשרות שמי שמחברי הוועדה הושפע מהחומר הנוסף, ולפיכך היה מקום לאפשר להם לעיין בו ולהגיב עליו לפני מתן ההחלטה.

הטענה השישית יוצאת נגד התייחסותה של הוועדה להצעות חלופיות שהציגו בפניה המתנגדים להסדרת הגישה למתחם, בהסתמך על חוות דעת של מומחים מטעמם. אחת החלופות שהוצעו הייתה יצירת גישה מרחוב אביגד, שמפלסו גבוה ממפלסי מגרשים 1א ו-3. הוועדה דחתה חלופה זו בנימוק שהגישה מרחוב אביגד הנה בנקודה גבוהה מבחינת טופוגרפית כך ש" קיים ספק באשר להיתכנות הנדסית של פתרון זה". תושבי רחוב נווה שאנן טוענים כי הצעה חלופית זו לא נבדקה, וממילא לא ניתן היה להעלות לגביה ספק ולדחותה. חלופה נוספת שהוצעה הייתה שהכניסה למגרש 3 תיעשה מרחוב אלזה. בדחותה חלופה זו קבעה הוועדה כי " פתרון זה יפגע בשצ"פ המוצע בתכנית ויעמיס כמעט את כל תנועת כלי הרכב הצפויה בגין מימוש התכנית על רחוב אלזה". תושבי רחוב נווה שאנן טוענים כי השיפועים בשטח אינם מאפשרים יצירת שטח ציבורי פתוח בכניסה למתחם מרחוב אלזה, ולפיכך הסטת הכניסה לשם לא תפגע בשטח ציבורי כזה אלא רק בגינות האחוריות של חלק מהדירות שייבנו במתחם. 

הטענה השביעית תוקפת את הותרת רחוב נווה שאנן מחוץ לגבולות התכנית החדשה, חרף השינויים התעבורתיים שייגרמו בו כתוצאה מהתכנית והפגיעה הקשה בתושביו.

עת"מ 8014/08

6.         עתירה זו הוגשה על ידי תושבי רחוב מיכאלסון. התכנית הקודמת קבעה כי רחוב מיכאלסון, שהנו רחוב משולב ("הולנדי"), יהיה רחוב ללא מוצא ויתוחם בקצהו ברצועה של שטח ציבורי פתוח שתמנע את הגישה ממנו אל המתחם. יוצאים מכלל זה שני בתי המגורים הקיצוניים בצפון-מזרח המתחם, אליהם התאפשרה בתכנית הקודמת כניסה מרחוב מיכאלסון. מגישת התכנית החדשה לא ביקשה לשנות מצב זה. במסגרת הדיונים בהפקדת התכנית החדשה החליטה הוועדה המחוזית ביום 23.11.04 לבצע בתכנית מספר תיקונים. אחד מהם הוא הוספת גישה (שבפועל מצריכה הקמת רמפה משופעת) מרחוב מיכאלסון לחניה תת-קרקעית שתוקם במתחם, תוך הרחבת תחום התכנית ושינוי ייעודה של הרצועה החוצצת בין רחוב מיכאלסון לבין המתחם משטח ציבורי פתוח לדרך. הוועדה המחוזית נימקה שינוי זה ברצונה " לפתור את סוגיית הנגישות למתחם באמצעות מתן האופציות המרביות לכניסה למתחם". בהתנגדויות שהגישו, העלו תושבי רחוב מיכאלסון טענות רבות נגד התכנית המופקדת. בין היתר נטען על ידם כי התכנית תפגע באופן מהותי בצביונו של הרחוב, באיכות החיים של תושביו ובערך דירותיהם, וזאת כתוצאה משלושה שינויים בולטים שהתכנית מתבקשת לבצע ברחוב זה בהשוואה לתכנית הקודמת: ראשית, פתיחת רחוב מיכאלסון למעבר כלי רכב לחניון התת-קרקעי במגרש 1א והפיכת הרחוב מרחוב שקט ללא מוצא לרחוב שישרת את הרכבים המגיעים למגרש 1א; שנית, הקצאת 68 מקומות חניה ציבוריים פתוחים לאורך רחוב מיכאלסון, על מנת שאלה ישמשו את המתחם; שלישית, הקמת חדר אשפה רב מימדים מול המבנה הדרומי ברחוב מיכאלסון, שפתחו יפנה לרחוב, ושבו תרוכז האשפה מיחידות הדיור שייבנו במתחם. תושבי רחוב מיכאלסון הזכירו את העובדה שחלונות חדרי השינה של דירותיהם פונים לעבר הרחוב, דבר שיהיה בו להגביר את עוצמת מפגעי הרעש וזיהום האוויר כתוצאה מהשינויים האמורים. עוד טענו כי לנוכח שינויים אלו היה מקום להרחיב את גבול התכנית באופן שתחומה ("הקו הכחול") יכלול גם את רחוב מיכאלסון. תושבי רחוב מיכאלסון הוסיפו והלינו על ההגדלה הניכרת של צפיפות המגורים בתכנית החדשה בהשוואה לתכנית הקודמת, הן בהכפלת מספר יחידות הדיור והן בהגדלת שטחי הבניה כדי 60%, וטענו כי יהיה בכך ליצור בעיות תנועה וחניה ולהגדיל את המפגעים והמטרדים הצפויים להם. להתנגדותם צורפה חוות דעת תנועתית שנערכה על ידי מהנדס התנועה עדי זלינגר.

7.         כאמור, ועדת המשנה להתנגדויות קיימה שני דיונים בהתנגדויות. בדיון הראשון, שהתקיים ביום 13.3.07, הציגו המתנגדים מזה ומגישת התכנית מזה את טענותיהם. משיבה 3 הגישה לוועדה חוות דעת סביבתית וחוות דעת תחבורתית. תושבי רחוב מיכאלסון הגישו לוועדה חוות דעת סביבתית והשלמה לחוות הדעת התחבורתית של המהנדס זלינגר. המהנדס זלינגר כתב בחוות דעתו המשלימה כי קיימת אפשרות להכשיר כניסת רכבים למתחם מרחוב אביגד, באמצעות שתי רמפות חד-סטריות המבצעות שלוש הקפות על מנת להתגבר על הפרש גבהים של כ-8.5 מטרים. קבוצת מתנגדים נוספת, המתגוררת ברחוב אלזה, הגישה אף היא לוועדה חוות דעת משלימה של יועץ תחבורה (המהנדס חיים איתן) שהתייחס אף הוא לשאלת היתכנותה של גישה למתחם מרחוב אביגד. המהנדס איתן ציין כי האפשרות שהציע המהנדס זלינגר הנה מסורבלת אם כי אפשרית, אך בפועל אינה נדרשת מאחר שהפרשי הגבהים בין רחוב אביגד לבין רצפת החניון במגרש 1א הנה 7.5 מטרים בלבד, עליהם ניתן להתגבר באמצעות רמפה סיבובית דו-סטרית אחת ובהמשכה רמפה ישרה דו-סטרית. בסיום הדיון החליטה ועדת המשנה לקיים דיון פומבי נוסף ולאפשר לוועדה המקומית להגיש עד לאותו דיון את חוות דעתה בנוגע להתנגדויות.

8.         עוד קודם לדיון הראשון הנזכר לעיל של ועדת המשנה להתנגדויות, קיימו נציגי העירייה (ביום 6.3.07) סיור בשטח. בעקבות הסיור המליצו יו"ר הוועדה המקומית ומנהלת המחלקה לתכנון העיר בעירייה " לקבל חלקית את הצעת המתנגדים ולהוסיף כניסה עיקרית מרח' נחמן אביגד לפרויקט שתשרת את מירב יחידות הדיור בפרויקט, ולא לבטל את הכניסה המוצעת מרח' אלזה ומיכאלסון". המלצה זאת הועברה לוועדת המשנה המחוזית רק לאחר הדיון הראשון אותו קיימה ביום 13.3.07. ביום 21.5.07 ניתנה חוות דעתה של הוועדה המקומית. חוות הדעת הוצגה בפני ועדת המשנה המחוזית במהלך הדיון השני בהתנגדויות אותו קיימה ביום 29.5.07. חוות הדעת המליצה לקבל את ההתנגדות בחלקה ולאפשר כניסה למתחם גם דרך רחוב שמי. ועדת המשנה להתנגדויות שמעה בדיון השני את התייחסות הצדדים להמלצות הוועדה המקומית וכן את תגובותיהם של המתנגדים לטיעוני מגישת התכנית. לקראת סוף הדיון נשמעו דברים מפי עורך התכנית, האדריכל אמציה אהרנסון, באשר להצעת החלופה של יצירת גישה למתחם מרחוב אביגד. 

9.         ביום 18.6.07 נשלחה לצדדים החלטת ועדת המשנה להתנגדויות מיום 29.5.07. בהחלטה זו נתבקשת מגישת התכנית להמציא נספחי תנועה וחניה מתוקנים, בין היתר בהתייחס למבנה החניונים, שיפועיהם ויצירת ניתוק פיזי בחניון של מגרש 1א בין רחוב אלזה לרחוב מיכאלסון. בנוסף התבקשת מגישת התכנית לתקן בהתאם את תכניות הבינוי והחתכים. במכתב ששיגרו ביום 25.6.07 לוועדה המחוזית, דרשו תושבי רחוב מיכאלסון לקבל לידיהם כל מסמך שיוגש על ידי מגישת התכנית בעקבות ההחלטה מיום 29.5.07 ולהשיב עליו בתוקף זכות התגובה האחרונה השמורה בדין למתנגדים. במכתב נוסף, מיום 1.7.07, דרשו תושבי רחוב מיכאלסון מהוועדה המחוזית לאפשר להם להגיב בכתב על חוות הדעת של הוועדה המקומית בנוגע להתנגדויות, שהוצגה בעת הדיון מיום 29.5.07 אך העתק ממנה הומצא לבאת-כוחם של תושבי רחוב מיכאלסון רק ביום 1.7.07. במכתב נאמר כי מאחר שחוות הדעת הוצגה לראשונה במועד הדיון, לא הייתה למתנגדים אפשרות לבחון אותה לפרטים ולהגיב עליה באופן ממצה. מגישת התכנית התנגדה לשתי הבקשות במכתב ששיגרה לוועדה המחוזית ביום 4.7.07. נציגת הוועדה המחוזית השיבה ביום 13.8.07 לב"כ תושבי רחוב מיכאלסון כי מאחר שהמסמכים המתוקנים הנם טכניים, ומאחר שההתנגדויות נשמעו בהרחבה, הרי שאין במסמכים המתוקנים מטעם מגישת התכנית להצדיק טיעון נוסף של המתנגדים. בקשת תושבי רחוב מיכאלסון להגיב בכתב על חוות הדעת של הוועדה המקומית לא זכתה לתגובה. ב"כ תושבי רחוב מיכאלסון פנתה שוב במכתב בנדון לוועדה המחוזית, וב"כ משיבה 3 הגיב שוב על הפנייה, אך הוועדה המחוזית לא השיבה למכתבים אלה.