החברה להגנת הטבע ואח' נ' הממונה על ענייני הנפט ואח'

השופט י' עמית:

1. העותרות שבפנינו עתרו בעתירתן כי בית המשפט יורה למדינה לבוא ליתן טעם: 

"מדוע לא יבוטל האישור שניתן לתכנית הפיתוח, או כל אישור אחר המאפשר תחילת ביצוע והקמה של מתקני ההפקה לגז ונפט במתחמים המכונים 'כריש' ו'תנין' שבתחום המים הכלכליים של ישראל, וזאת עד שיתקיים הליך נאות בהתאם לקבוע בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 – כמתחייב או מהיותו של חוק זה תקף באופן חלקי לפחות גם במים הכלכליים, או מהחובה המשפטית והציבורית להחיל חלקים מחוק זה במים הכלכליים – כאשר בסופו של ההליך תתקבל החלטה האם ליתן תוקף לתכנונם הפרטני של מתקני ההפקה על ידי מוסד תכנון ארצי כהגדרתו בחוק, לאחר השלמת –

(1) תסקיר השפעה על הסביבה, הכולל בחינת חלופות ביצוע במידת הצורך, המתייחס לתכנון זה;

(2) פירסומו של זה לציבור הרחב;

ו-(3) מתן הזדמנות לציבור בעלי העניין והידע להעיר את הערותיו ביחס לתכנון כאמור".

           בתמצית שבתמצית, לשיטת העותרות יש להחיל את חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), או את חלקו, ובמיוחד החלק הנוגע למועצה הארצית לתכנון ובניה, מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל.

           לטענת העותרות, קיים כיום "ואקום" משפטי לגבי תחום המים הכלכליים של מדינת ישראל ותוכניות הפיתוח של מאגרי הנפט - בהתאם לחזקות שניתנו לפי סעיפים 26-25 לחוק הנפט, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הנפט) - אינן נעשות בשקיפות והציבור אינו שותף בהכנתן.

           מנגד, טענו המשיבים, כי הוראות תמ"א 37/ח אינן חלות על מתקנים שמצויים מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל.

2. וזאת יש לדעת, כי גבול המים הטריטוריאליים של המדינה מצוי 12 מיילים ימיים מקו החוף. על מימי החופים, שהם המים הטריטוריאליים, חל חוק מימי חופים, התשי"ז-1956, ובהתאם, נקבע בסעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981: "'מימי חופין' - רצועת ים פתוח לאורך חופי המדינה, ברוחב שנים עשר מילים ימיים מנקודת שפל המים שבחוף".