החברה האמריקאית הישראלית לגאז בעמ נ' טל

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 1,869 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה בסדר דין מהיר על ידי החברה האמריקאית הישראלית לגאז בע"מ בע"מ ("התובעת") כנגד הגב' טל מאור ("הנתבעת"), לתשלום חוב נטען של צריכה ו/או דמי שימוש בגז ביתי, בשנים 2005-2006. הנתבעת הגישה כתב הגנה.

טענות הנתבעת, בקליפת אגוז, הן, כי לא התקשרה עם התובעת אי פעם בחוזה לאספקת גז ביתי; כי מדובר בדירה אותה השכירה לצדדים שלישיים; כי הצד השלישי ששכר את הדירה במועדים הרלבנטיים דיווח כי אספקת הגז לדירה הופסקה, בשל תקלה בצנרת הגז, וכי שילם את החשבונות שנשלחו עד אז; כי מכרה את הדירה באמצע שנת 2007, ולא שמעה דבר מאת התובעת עד למכתב התראה שנשלח אליה בשנת 2008; כי לאחר קבלת מכתב ההתראה פנתה לנציג התובעת לבקש פירוט הדרישה, אולם לא נענתה; כי קיבלה מכתב התראה מב"כ התובעת, שוב פנתה לבקש פירוט, אולם לא נענתה; כי רק לאחר הגשת התביעה הבינה לראשונה מה מקור החוב, והיא מוכנה לשלם את סכום הקרן (כ-900 ₪).

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי הנתבעת ידעה כי גז מסופק לדירה, גם אם לא היא חתמה על הזמנת הגז המקורית; כי בעת עזיבת השוכר, או לכל המאוחר בעת מכירת הדירה, היתה עליה האחריות לברר אצל התובעת, כפי שעשתה מן הסתם אצל ספקי החשמל והמים, אם ישנו חוב בקשר עם צריכת הגז בדירה; וכי את הסכום שאינו שנוי במחלוקת היה עליה לשלם מלכתחילה.

הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 1,440 ש"ח לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים.

סכום זה ישולם (בתשלום אחד או שניים) בתוך 60 יום מקבלת פסק-הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בתוך תקופת 60 הימים לא יהיה פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל.

ניתן היום, ב' אדר תש"ע, 16 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.