הזדקקות לתביעה שנזנחה ושבבסיסה הסכם שלא אושר ושקוים חלקית ובאיחור

לפנינו ערעור האישה (להלן המערערת) באמצעות ב"כ עו"ד שי זילברברג ועו"ד אסנת פרינץ על החלטת בית הדין האזורי מיום כ"ו בטבת תשע"ו (7.1.2016) שדחה את תביעתה לחיוב האיש במזונות עבר.

האיש (להלן המשיב) מיוצג על ידי עו"ד דוד שהרבני ועו"ד מיכל שהרבני.

להלן מהחלטת בית הדין נשואת הערעור:

"לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, שמכוחם המשיך בית הדין לצלול במעמקי מסמכי התיק, נמצא כדלהלן:

בסיס בקשת האישה שבית הדין ידון בנושא מזונות העבר הוא החלטת בית הדין האזורי – ירושלים ביושבו כהרכב מיוחד לענייני עגונות מתאריך כ' באייר תשנ"ט (6.5.1999) לפיה:

'ד) מוסכם על הצדדים שבית הדין ידון בנושא הרכוש, מזונות העבר והעתיד ובכל הטענות הממוניות של הצדדים ויפסוק על פי הדין.'

יש לציין כי בתאריך כ"ה באלול תשנ"ט (6.9.1999) התקיים דיון בפני בית הדין בירושלים, ובמעמד זה טען ב"כ האישה.

 וזו לשון [הפרוטוקול]:

'הופיעו הצדדים וב"כ האישה.

ב"כ האישה: יש לנו הודעה למסור לבית הדין. האישה, אחרי שחשבה – היא חוזרת מהסכמתה לדון בכל התביעות מהתחלה, היא רוצה כמו שבית המשפט פסק. ארבע־עשרה שנה האישה סבלה מההתעללות, היא רוצה את הגט אבל לא בתנאים האלו.

לשאלת בית הדין: זה בסדר שהיא לא מוכנה לקבל את הגט.

בית הדין: אנחנו סוגרים את התיק.'

בעקבות הודעת האישה כי היא מבטלת את הסכמתה לדון בפני בית הדין כאמור לעיל, והבעל לעומתה ביקש מבית הדין להמשיך ולדון בתביעה הרכושית שלו בהתאם להסכמת הצדדים, הודיע בית הדין, וזו לשונו:

'בית הדין: לאחר שהאישה חזרה בה מההסכם סוגרים את התיק'.

בעקבות הדיון הנ"ל נתן בית הדין החלטתו בתאריך כ"ה באלול תשנ"ט (6.9.1999) וזו לשונה:

'היות והגענו להסדר והאישה וב"כ הסכימו על ההסדר ועכשיו חזרה לפנינו מההסדר, על כן אין האישה נחשבת לעגונה ומאחר וביכולתה לקבל גטה בהתאם להסדר שהיא וב"כ הסכימו עליו על כן מחזירים את התיקים לבית המשפט [...]'

הדברים קיבלו משנה תוקף בהחלטת בית הדין הגדול מיום ג' בסיוון תש"ס (6.2.2000) וזו לשונה:

'הערעור בתיק זה, נסב על החלטת בית הדין המיוחד לעגונות, מיום כ"ה באלול תשנ"ט, שבה נאמר: