הורדת מורשעים בעבירות של התנהגות בלתי הולמת, תקיפה והתעללות לדרגת טוראי בהתאם להסדר טיעון

סמ"ר מור נעמן, סמ"ר נתנאל פרץ וסמ"ר אלחנן ישראלוב (להלן המשיבים 3-1) הורשעו בבית הדין המחוזי, במחוז שיפוטי המרכז, על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון. סמ"ר נעמן וסמ"ר פרץ (המשיבים 1 ו-2) הורשעו בעברה שעניינה התעללות לפי סעיף 65(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1995, ואילו סמ"ר ישראלוב (המשיב 3) הורשע בעברה שעניינה תקיפה לפי סעיפים 378 ו-373 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כמו-כן הורשעו המשיבים כולם בעברה של התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי.

במסגרת הסדר הטיעון, עתרו הצדדים לכך, שיוטלו על המשיב 1 (סמ"ר נעמן) חמישה חודשי מאסר ומחצה (5.5) לריצוי בפועל לצד עונש מאסר מותנה, וכי על המשיב 2 (סמ"ר פרץ) יוטלו חמישה (5) חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד עונש מאסר מותנה. כן הוסכם, כי על המשיב 3 יוטלו ששים וחמישה (65) ימי מאסר לריצוי בפועל וכן עונש מאסר על תנאי.

הוסכם, במסגרת הסדר הטיעון, כי כל המשיבים יורדו לדרגת טוראי.

בית הדין קמא כיבד את הסדר הטיעון בכל הנוגע לעונשי המאסר, אך לעניין עונש ההורדה מכל דרגה אשר התבקש, מצא בית הדין קמא, בדעת רוב השופטים, לסטות מהסדר הטיעון ולהוריד את המשיבים בדרגה אחת בלבד, דהיינו לדרגת סמל.

ערעור התביעה הופנה נגד סטייתו של בית הדין קמא הנכבד מהסדר הטיעון והימנעותו מהורדת המשיבים כולם מכל דרגה. התביעה טענה, בערעורה, כי לא הייתה הצדקה עניינית לסטות מהסדר הטיעון לנוכח ההלכה הפסוקה, המחייבת, ככלל, כיבודם של הסדרי טיעון, וכן לנוכח אופיים החמור של המעשים, אשר בביצועם הורשעו השניים: השפלת קטינים חסרי ישע ופגיעה בהם עת שידיהם כפותות, עיניהם מכוסות והם נתונים במשמורתם של הנאשמים. התביעה הפנתה לדברי בית הדין קמא בעניין זה, שלפיהם, האמור ב"מעשים מכוערים שפגיעתם קשה לא רק בקורבנות העבירה המידיים, אלא אף בחוסנו המוסרי של הצבא, בתדמיתו ובקשר עם האוכלוסייה המקומית". התביעה הצביעה על שורה של שיקולים, המחייבים, בנסיבות המקרה, הורדתם של המשיבים מכל דרגה: מעמדם של המשיבים ותפקידם, מידת הפגיעה בכבודם של המתלוננים, אופי המעשים, מידת האלימות שהופעלה, ופעולותיהם המאוחרות יותר, שנועדו לפגוע בחקירה. כל אלו הצדיקו, לדעת התביעה, הורדת המשיבים מכל דרגה, לנוכח היותם חותרים תחת סמכותם הפיקודית של המשיבים והיותם בלתי הולמים נושא דרגה פיקודית כלשהי בצה"ל.

בטרם התקיים הדיון בערעור, הודיע בא כוח המשיבים 1 ו-2 בכתב לבית הדין, כי בשם מרשיו, לא יתנגד לקבלת ערעורה של התביעה להחזיר על כנו את הסדר הטיעון שאליו באו הצדדים לפני הערכאה קמא. כן ביקשו הצדדים במאוחד, כי פסק הדין יינתן על בסיס הודעתם הכתובה של המשיבים ושלא בנוכחותם.

כידוע, ככלל הסדרי טיעון לקיום נועדו (ראו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002)). הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, סביר בנסיבות העניין.

לטעמנו, הורדת המשיבים 1 ו-2 מכל דרגה התחייבה מאופי מעשיהם ומחומרתם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהודעת הערעור. הדבר אף מתחייב מפסיקתו העקיבה של בית דין זה בכגון דא. על כן, אנו פוסקים על קבלת הערעור ועל הורדת המשיבים 1 ו-2 מכל דרגה, כפי שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון, שבמסגרתו הודו באשמה.

ביתר רכיביו של פסק דינה של הערכאה קמא לא יחול כל שינוי.

ניתן היום, י"ט באב התשס"ח, 20 באוגוסט 2008, בלשכה ויועבר לצדדים על ידי קצינת בית הדין.

             ______________               ______________               ______________

                  משנה לנשיא                             שופט                                  שופט

חתימת המגיה: _________________                                   העתק נאמן למקור
                                                                                             רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                                    ק' בית הדין