הופחת עונשם של מי שגרמו למותה של מיטל אהרונסון ז"ל בתאונת "פגע וברח"

השופט י' עמית:

           בלילה שבין יום חמישי לשישי, ה-17.10.08, נהרגה מיטל אהרונסון ז"ל וחברתה, מלי יזדי, נפצעה באורח קשה מפגיעת רכב דוהר שלא ציית לרמזור אדום. לאחר שפגע בהן, המשיך נהג הרכב את נסיעתו הפרועה והפקיר את השתיים לאנחתן. חייה של אישה צעירה כבת 27 נגדעו באיבם, וימיה של הצעירה השנייה נהפכו על פיהם. מדינה שלמה הזדעזעה עמוקות וכאבה את כאב המשפחה השכולה ואת ייסוריה של מלי יזדי.

           בית המשפט המחוזי הרשיע את נהג הרכב במספר עבירות לרבות בעבירת הריגה והפקרה לאחר פגיעה (להלן: עבירת הפקרה) ואת הנוסע שישב לצידו כשותף לעבירת ההפקרה (ת"פ 40238/08 (כב' השופט גורפינקל)). על הנהג שי סימון (להלן: סימון) הושתו 20 שנות מאסר ועל שלום ימיני (להלן: ימיני), הנוסע שלצידו, הושתו 5 שנות מאסר (גזר הדין מיום 18.3.10). על כך נסבים שני הערעורים שבפנינו: בע"פ 3164/10 מערער סימון-הנהג על חומרת העונש, ובע"פ 2247/10 מערער ימיני-הנוסע על הרשעתו בעבירה של הפקרה, ולחלופין על חומרת העונש.

כתב האישום המקורי וכתב האישום המתוקן

1.        ואלו העובדות כפי שפורטו בכתב האישום המקורי שהוגש כנגד השניים: מספר דקות לפני קרות התאונה, בשעה 3:00 לערך, יצאו שני המערערים את נמל תל אביב ברכב הפוגע בו נהג בעליו של הרכב, אחד בשם ויקטור לביא (להלן: לביא). ביציאה מהנמל עצר הרכב במחסום משטרתי לבדיקת נהגים בשכרות ולביא ירד מהרכב כדי לערוך בדיקת שכרות. שני המערערים ירדו גם הם מהרכב, הסתודדו ביניהם והחליטו לברוח מהמקום. השניים - שבאותה עת היו תחת השפעת משקאות משכרים - חזרו לרכב וסימון החל בנסיעה לכיוון רחוב הירקון כאשר ימיני יושב לימינו. בשלב כלשהו התחלפו השניים במקומותיהם וימיני, שהיה אותה העת בפסילת רישיון, נהג ברכב. ימיני המשיך בנסיעה במהירות גבוהה מן המותר, חצה את הצומת באור אדום ופגע במנוחה ובמלי יזדי, שחצו באותה עת במעבר החציה. למרות שידעו כי פגעו בהן, המשיכו השניים בנסיעה במהירות גבוהה ופנו ימינה לשדרות דוד המלך תוך שהם סוטים במהלך הפנייה למסלול הנסיעה הנגדי, ומשם המשיכו השניים במהירות תוך נהיגה פרועה במהלכה הרכב חצה צומת נוסף באור אדום וביצע פניית פרסה אסורה. ימיני עצר את הרכב בסמטה צדדית ודרש מסימון להחליף עימו במקומות הישיבה. ימיני איים על סימון שייקח עליו את מלוא האחריות למעשה ודרש ממנו להסתיר ראיות מפלילות. ימיני ניקה את טביעות האצבע מהרכב, השאיר את הרכב במקום שעצר והמשיך לביתו.

           השניים הואשמו בעבירות הבאות: הריגה - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 333 ו-335 (א)(2) לחוק העונשין; הפקרה לאחר פגיעה - עבירה לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961; נהיגה בשכרות - עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה; השמדת ראיה - עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין; אי ציות לרמזור אדום - עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; פניית פרסה אסורה - עבירה לפי תקנה 44(ב) לפקודת התעבורה. בנוסף, הואשם ימיני בעבירה של נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.        בתום פרשת התביעה ולאחר שסימון החל להעיד פנתה התביעה לבית המשפט בבקשה להגשת כתב אישום מתוקן. זאת, לאחר שהגיעה למסקנה כי הנהג שישב ליד ההגה בזמן אירוע הפגיעה היה סימון וכי לא התבצע חילוף בין השניים במהלך הנסיעה. בצעד חריג דחה בית משפט קמא את הבקשה בקובעו כי בית המשפט הוא אשר יקבע את זהותו של הנוהג ברכב בעת הפגיעה על סמך הראיות שלפניו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        כך תואר האירוע בהכרעת הדין:

"ביום 17.10.08 בשעה 03:15 לערך, נסע ג'יפ מסוג טויטה לנד קרוזר בצבע שחור בנסיעה פרועה ברחוב אבן גבירול בת"א. באותה עת חצו שתי הולכות רגל, מיטל אהרונסון ז"ל וחברתה מלי יזדי, את מעבר החציה בצומת הרחובות אבן גבירול וצייטלין בת"א, כאשר ברמזור בכיוון חצייתן, דלק אור ירוק. רכב הג'יפ פגע בשתיים תוך חציית רמזור אדום שדלק בכיוונו. כתוצאה מהפגיעה נפטרה מיטל אהרונסון ואילו מלי יזדי נפצעה קשות. הרכב לא נעצר במקום אלא נמלט בנסיעה מהירה ופרועה".

           כאמור, אין חולק כי ברכב ישבו סימון וימיני. סימון נעצר ביום 18.10.08 וימיני הסגיר עצמו למשטרה יום לאחר מכן.

4.        הסוגיה המרכזית בה עסק בית המשפט המחוזי היתה בשאלת זהותו של הנהג בעת הפגיעה, באשר גרסאות המערערים סתרו זו את זו. בסופו של יום הכריע בית המשפט בשאלה זו וקבע כי סימון הוא שנהג ברכב וימיני ישב לידו. זאת, על סמך הראיות שכללו, בין היתר, את עדויות המערערים, הודעותיהם במשטרה, עדותם של עדי הראיה והממצאים בשטח. אקדים ואדגיש כי הצדדים אינם מערערים על ההכרעה בנקודה זו, אולם לצורך השלמת התמונה, נסכם בקצרה את עיקרי הדברים.

5.          גרסתו של סימון: סימון פגש את ימיני כשיצא מהמועדון בשעה 3:00 לערך. השניים היו שיכורים והצטרפו למכוניתו של לביא. ימיני ישב לצידו של לביא (הנהג) וסימון התיישב במושב האחורי. ביציאה ממתחם הנמל נעצר הרכב במחסום משטרתי ולביא ירד מן הרכב. בעצתו ובעידודו של ימיני נכנסו השניים לרכב, סימון היה הנהג וימיני ישב לצידו. בשלב מסויים במהלך הנסיעה איבד ימיני את סבלנותו והתחלף עם סימון בכסא הנהג תוך כדי נסיעה. ימיני המשיך לנהוג כשסימון מפנה מבטו לאחור, מפעם לפעם, לבחון האם המשטרה דולקת אחריהם.

           לפתע הבחין סימון בדמות הולכת במעבר חציה בצומת הרחובות אבן גבירול וצייטלין, צעק "שלום" (הכוונה לימיני) והבין כי הרכב פגע בהולכת רגל (לדבריו, רק לאחר מכן נודע לו שמדובר בשתי דמויות שנפגעו). ימיני הגביר את מהירות הנסיעה ולאחר מכן עצר בצד הדרך ודרש מסימון להחליף בשנית במקומות הישיבה. סימון נהג בהמשך הדרך ובשלב כלשהו עצר את הרכב וימיני ירד ממנו. ימיני הורה לסימון לנקות את הרכב על מנת להעלים ראיות ואף איים עליו שלא יספר את שאירע. סימון ניקה היטב את הרכב, החנה אותו ברחוב צדדי והחביא את המפתחות.

           עוד סיפר סימון, כי ביום למחרת טייל עם כלביו מחוץ לביתו כשלפתע הגיע אדם רכוב על אופנוע, עצר לצידו ואיים עליו כי הוא יודע היכן נמצא גן הילדים של ילדו ואף הפנה לעברו תנועת יד מאיימת.

6.          גרסתו של ימיני: בשלבים הראשונים של חקירתו טען ימיני כי לא נהג ברכב בשעת התאונה, וכן טען כי היה שיכור ו"אינו עולה על ההגה" מזה כארבע שנים. משלב זה ועד תום החקירה שמר ימיני על זכות השתיקה ולא שיתף פעולה עם חוקרי המשטרה.

           בעדותו בבית המשפט מסר ימיני את גרסתו כדלהלן: לאחר שלביא הורד מן הרכב לבדיקת המשטרה הוא וסימון נכנסו לרכב כדי לקנות פיצה. סימון נהג ברכב והוא "היה רדום, נשען לאחור, מסטול", אולם, לדבריו, ייתכן כי דיבר במכשיר הסלולארי. לפתע חש כי הרכב ספג פגיעה והיטלטל לצדדים, סימון אמר "נכנסתי בהם" אולם המשיך בנסיעה. סימון הוא זה שנהג לאורך כל הנסיעה ובשום שלב לא התבצע חילוף במקומות הישיבה. לאחר מכן ימיני ירד מהרכב ונסע במונית לכיוון הפיצרייה. בדרך התקרבה המונית למקום התאונה, וימיני הבחין בכוחות ההצלה וההתקהלות במקום, ומכך הבין שאירע אסון.

הכרעת בית משפט קמא וקביעותיו במישור העובדתי

7.        בית המשפט בחן את גרסאות המערערים ועמד על טיבן: בנוגע לסימון, צוין כי ישנם הבדלים במספר פרטים בין הגרסה שמסר במשטרה ובין זו שמסר בעדותו בבית המשפט, בין היתר בנוגע למיקום החילוף השני (לאחר התאונה), תיאור מסלול הנסיעה ומידת השכרות של השניים. על הגרסה שמסר ימיני הוסיף בית המשפט אמרות חוץ שלו בראיונות לכלי התקשורת. באמרה הראשונה מיום הסגרתו למשטרה (19.10.08) טען ימיני כי אינו זוכר כלום ממה שקרה ואף הטיל ספק אם היה נוכח בשעת התאונה. באמרה נוספת, שניתנה כעשרה חודשים מאוחר יותר, טען ימיני בראיון טלוויזיוני כי אמנם היה ברכב אולם לא נהג, וכשנשאל מה עשה באותו הזמן ענה "ישנתי".