הועלתה כמות המקרוגרם המותרת לצורך העמדה לדין בעבירת שיכרות

המסקנות בקליפת אגוז - יש לתת מרווח ביטחון גבוה יותר מהמקובל למדידת הינשוף

1.         מכשיר הינשוף בודק את כמות האלכוהול בגוף ע"י בדיקת נשיפה ונותן תוצאות במקרוגרם.   על פי תקנה 169א לתקנות התעבורה, הרי במקרה ותוצאת מדידת הנשיפה היא מעל 240 מקרוגרם, חזקה היא כי הנבדק שיכור.  היות ושום מכשיר איננו מושלם והולכים אנו בדרך כלל לטובת האזרח הנאשם, ויש צורך ב"שולי ביטחון" הרי מנהגה של המשטרה הוא להאשים בשכרות רק  כאשר תוצאות המדידה היו 255 מקרוגרם ומעלה (וזאת כדי לנטרל 'סטיות' אפשריות במדידה).

2.         במקרה שלפנינו נבחנה שאלת אמינות מכשיר "הינשוף" בבדיקת שכרות.  לאחר שהאזנתי לצדדים ולאור חומר הראיות הלא מועט הגעתי למסקנה כי ישנן בעיות במדידה שיש עדיין להתייחס אליהן.  לאור הספקות שהועלו בפני, הרי יש להעלות כעת את שולי הביטחון עד ל -300 מקרוגרם (כולל), בשלב זה רק אם המדידה היא מעל 300 מקרוגרם (305 ומעלה), מתקיימת החזקה שבדין.

3.         לא ברצון הגעתי לכך, אך אין מנוס מכך.  אציין כי מסקנתי זו היא לאור הראיות שבפני וייתכן ותשתנה.  לאחר שייבדק העניין בקפידה ולאחר שיגיעו ראיות חדשות, ייתכן וישתנו המסקנות.  אין לנו אלא לקרוא (שוב) למחוקק ולרשויות לתקן מצב זה ויפה שעה אחת קודם.

4.         כדי להסביר את המסקנה הלא פשוטה שהגענו אליה, נתאר בקצרה את הדרך המובילה אליה. 

5.         לסניגור היו טענות רבות (שחלקן ראויות יותר וחלקן פחות).  בכל מקרה, ניתן לחלק את השגותיו לשני מסלולים עיקריים.

-                                  המסלול הראשון הוא עובדתי.  קרי, לטענתו, גם אם מכשיר המדידה מודד 240 מקרוגרם ומעלה, הרי מדידה זו איננה מדויקת עקב היות המכשיר לא אמין מיסודו, ולחילופין איננו מתוחזק מכויל ומופעל כיאות על ידי המשטרה.  לצורך טענות אלו הביא ב"כ הנאשמים מומחים מטעמו שהעידו לפני.

-                                  המסלול השני הוא משפטי.  קרי, לטענתו המצב החוקי בישראל כיום הוא מעורפל, לא ברור, ולא תקין.  לא רק זאת אלא שאף אישור המכשיר לוקה בחסר ובחוסר סמכות מצד הרשויות ולכן מאיין אותו.  מצב שאיננו מתיר ואיננו מאפשר לדעתו לבתי המשפט מהבחינה המשפטית להתייחס למכשיר הינשוף.  כאן חזר ב"כ הנאשמים על טענותיו הרבות שנשמעו בעניין בעבר.

6.         אשר לכן, נתייחס לטענות על פי סדרן צעד בצעד.  נדון בקצרה בסוגיית האלכוהול והשכרות ואמצעי המדידה של רמת השכרות, ולאחר הטרקלין נכנס לפרוזדור.  ראשית, נדון בחלק העובדתי הקשור לאמינות המכשיר והמדידה, ואחר כך נתייחס לבעיות המשפטיות הרלוונטיות.  לצערנו לא יהיה מנוס מהארכת מה ומכניסה לסוגיות שבית המשפט היה מעדיף שלא לדון בהן, אך אין אנו בני חורין להיפטר מהן.

על השימוש ביין והשפעתו על ההתנהגות בכלל ועל הנהיגה בפרט

7.         אין חילוקי דיעות כי המנהג של שתיית יין איננו מנהג פסול.  לא לחינם נקבע בהלכה כי אדם צריך לשמח את בני ביתו ביין (בחג), ולא לחינם קיימות ברכות מיוחדות רק ללחם ולגפן וכבר נאמר: "ויין, ישמח לבב-אנוש להצהיל פנים משמן; ולחם, לבב-אנוש יסעד." (תהילים, פרק ק"ד פסוק ט"ו).  ככלל, תשבחות ושירי הלל ליין מופיעים במקורותינו לא אחת (כולל גם גנותו, סכנותיו ותקלותיו).  ברור לחלוטין כי שתיית יין וצריכת אלכוהול אינם אסורים ואפילו לא שתייה מרובה.  יש גם טענות כי שתיית יין במידה מועילה לבריאות והדברים ידועים.

8.         אולם, אין חולק כי פעולות מסוימות כגון, נהיגה, טיסה וכל פעולה אחרת הדורשת שיקול דעת ושליטה מלאה על התודעה אסורות לחלוטין תחת השפעת אלכוהול.  דומנו שאין ספק כי מי שנוהג בגילופין נוטל סיכונים לא ישוערו הן על עצמו והן על אחרים ומהווה סכנה ברורה ומיידית לציבור.  וגם על כך אין חילוקי דעות.

9.         יש גם רגליים לסברה כי יתכן אולי שבשנים האחרונות ישנה עלייה בצריכת האלכוהול לגווניו בישראל.  ייתכן גם כי כעת פשוט נמדדת התופעה יותר מאשר קודם, אך קשה להתעלם ממנה ומהמחקרים המצביעים על חומרתה.

כיצד משפיע היין על השותים? ומהי התוצאה של השפעה זו?

10.        השפעת האלכוהול היא השפעה המכונה  פסיכו-אקטיבית (בדומה לסמים אחרים).  קרי, השפעת האלכוהול היא דרך השפעתו על המוח ואכן אלכוהול עובר מהדם למוח במהירות.  אולם עד שמגיע האלכוהול למוח עובר הוא דרך ונפרט.

11.        אלכוהול מגיע לגוף בדרך כלל בשתייה.  הוא צריך לעבור דרך הקיבה ולהגיע לדמו של השותה.  חלק קטן ממנו מגיע לדם דרך הקיבה ורובו הגדול דרך המעי.  חלק לא גדול גם מתפרק בקיבה.  אלא שרק מהרגע שבו מגיע האלכוהול לדם ואח"כ למוח, מתחילה ההשפעה.  במקביל, ברגע שמגיע האלכוהול לדם מתחיל הכבד (בעיקר) לפרקו.  הכמות המפורקת שונה בין אדם לאדם כאשר הרגילים בשתייה מפרקים כמות גדולה ומהר יותר.

12.        מקובל לדבר על שלב "הספיגה".  זהו השלב שבו הגוף סופג את האלכוהול עד שהוא מגיע לשיא הריכוז בדם.  קרי, אדם שותה במשך זמן והאלכוהול מגיע לקיבה ועובר למעי ולדם.  מייד עם ההגעה לדם האלכוהול מתחיל להתפרק אך הכמות שמגיעה מהקיבה ממשיכה להצטבר עד לשיא.  משיא זה כמות האלכוהול רק יורדת היות והאדם מפסיק לשתות והאלכוהול מפורק על ידי הכבד.

13.        תהליך הספיגה מושפע מגורמים שונים: משך זמן השתייה, כמות המשקה, ריכוז האלכוהול במשקה (לדוגמא: קיים הבדל בין ספיגת יין לבין ספיגת בירה (מוגז) ובין ספיגת יין לספיגת וודקה). כמו כן יש השפעה לתכולת הקיבה בזמן השתייה (האם שתיית האלכוהול נעשית על קיבה ריקה או על קיבה מלאה), ועוד גורמים אחרים.   ממילא כל הערכה ספציפית תהיה בעייתית ונהוג לדבר על המקרה הרגיל.

14.        אלכוהול משפיע על הצורכים אותו בצורות שונות.  כעיקרון, כמות קטנה של אלכוהול פוגעת בקואורדינציה ובתפקודים מוטורים עדינים. כמות אלכוהול גדולה פוגעת בתהליכים קוגניטיביים המשפיעים על היכולת המוטורית בכלל ועל כושר השיפוט בפרט (מה שמסביר את הסיכוי הגבוה של נהגים שיכורים להיות מעורבים בתאונות דרכים).

15.        המוח אינו מזהה כמה אלכוהול שתה אדם, אלא הוא מושפע מריכוז האלכוהול שנספג בנוזלי הגוף ברגע מסוים ומגיע אליו. ריכוז האלכוהול בגוף נקבע על פי המאזן שבין קצב הספיגה של האלכוהול במחזור הדם לבין קצב פירוקו וסילוקו ממחזור הדם.