החלטה
בפני בקשה למתן צו שיפוטי על פי הוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965, להפסקת עבודות בניה וכן הפסקת השימוש באולם אירועים/פאב/דיסקוטק, המנוהל במבנה ומקרקעין נשואי הבקשה והמכונה "Dance bar"
במקום קיים מבנה בגודל של כ – 240 מ"ר, שהוקם על פי היתר (מ-1988) לבניית "מפעל הדפסות".
ביום 22/01/09, נחתם הסכם בין המשיבה 3 (מושב שיתופי חקלאי - מולדת) לבין המשיבים 1 (שנמחק) והמשיב 2 (המפעיל והמחזיק עד היום), למתן זכות שימוש במבנה (ובלוואי תשריט), לצורך הפעלת מקום בילוי בשם "Dance bar", כולל שימוש במגרש סמוך, לחניית כלי רכב. תקופת השימוש/הפעלה נקבעה עד ליום 31/01/12 והאחריות להצטייד בכל האישורים והרישיונות הנדרשים על פי דין, הוטלה על המשתמשים. כמוכן, המשתמשים התחייבו, בין היתר, למנוע מפגעי רעש מהמבנה ולדאוג כי רמת הרעש בעת קיום אירועים, לא תחרוג מרמת הרעש המותרת בדין.
ביום 22/04/09, המועצה המקומית (המשיבה 4), הנפיקה רישיונות עסק על שם המשיב 2, לניהול דיסקוטק ומכירת משקאות חריפים לצריכה במקום.
כמו כן, המועצה מימנה את עבודות הבניה /ביצוע המצעים, של מגרש החניה הסמוך.
הצדדים טענו את טיעוניהם בפני ביום 04/07/10.
אין מחלוקת שהשימוש שנעשה במתחם לניהול הפאב/דיסקוטק, חורג מהשימוש שהותר בהיתר הבניה, ל"מפעל הדפסות" ואין מחלוקת שרישיונות העסק הונפקו על ידי המשיבה 4, על אף האמור ומבלי שהוצא היתר לשימוש חורג.
אין מחלוקת שהמשיב 2 (ושותפו לשעבר) נחקרו תחת אזהרה עוד ב – 09/09, אודות עבירת השימוש החורג במבנה המיוחסת להם (ובניית מגרש החנייה), על ידי המפקח מטעם המבקשת. המשיב 2 טען כי הפאב מופעל מ – 01/05/09. כמו כן הוא טען כי הוא כבר הגיש חומר לוועדה המקומית ומחכים "לתשלום אגרה, כאשר עדיין לא ברור מי ישלם אותה". בהמשך הוא טען כי הוא פועל לקבלת היתר לשימוש חורג ואישר שמגרש החנייה הסמוך, משרת, בעיקר, את באי עסקו.
גם נציגי המשיבה 3 שנחקרו ב – 09/09, ציינו כי ידוע להם על הטענות לשימוש חורג במבנה והוגשה בקשה לשימוש חורג (נספח ג' לבקשה).
עמדת המשיבה 4 וכן הוועדה המקומית לתכנון ובניה גלבוע, הינה שהשימוש במבנה למועדון ריקודים, אינו חורג מהוראות הת.ב.ע. שבתוקף (רא' מכתבו של מנהל מחלקת רישוי עסקים מיום 25/11/08 וכן החלטת הוועדה המקומית מ – 07/06/10 - מש'/1).
בבדיקה הראשונה של נציגת המשרד להגנת הסביבה מיום 21/05/09, צוין כי על פי נתוני המבנה, המרחק בינו לבין בתי המגורים הסמוכים ולאור העובדה שמדובר באזור שקט מאוד, ספק אם ניתן להפעיל עסק שכזה מבלי לגרום מפגעים לתושבי היישוב. כמו כן, היא ציינה כי למרות שאכן נעשה ניסיון לאיטום אקוסטי, על פי ניסיונה, הפעלת דיסקוטק במקום, מבלי להפר את הוראות החוק למניעת מפגעים, איננה תחזית סבירה. מכתב זה הופנה לראש המועצה, לאחר הנפקת רישיונות העסק ע"י המשיבה 4 (נספח ד/1 לבקשה).
ביום 13.6.09, בוצעה בדיקה חוזרת מטעמה במקום, בשעות הקטנות של הלילה (00:30 – 02:30). צוין כי המרחק לחלק מבתי המגורים הינו כ – 100 מ"ר וכי רישיון העסק הונפק לאחר נקיטת אמצעים למניעת רעש על פי חוות דעת של יועץ אקוסטי. צוין שלמרות האמור, נשמעו רעשי פעילות הדיסקוטק אחרי השעה 12:00 בלילה, וכן רעידות מהמוסיקה הקצבית. מדדי הרעש מעוצמת המוסיקה לא עברו את גבול המותר, אולם ,מאידך, נשמעו רעשי תדר נמוך (בסים), וכן דיבורים וצעקות של המבלים, מחוץ לפאב. מסקנתה הייתה כי אכן נגרמים מטרדים קשים לתושבי המקום, כתוצאה מהפעלת העסק, במקום זה (נספח ד/2 לבקשה).
בצילומים של המפקח, מיום 18/05/09, ניתן לראות את שטח החנייה הנרחב, המבנה העיקרי ומבנים נלווים. בביקור באתר שבוצע על ידי המפקח ביום 13/06/09, בשעה 01:00 בלילה, צולמה הפעילות הנרחבת במגרש החנייה ובמבנה הדיסקוטק (רא' נספח ז'). ביום 25/05/10, התגלתה מכולה חדשה שהונחתה במקום (נספח ח' לבקשה).
על פי תכנית מפורטת 12034/ג, ייעוד השטח הינו ל-"מסחר ותעסוקה", שהוגדר בתוכנית כאזור "למבני סדנאות אומנות, שטח מסחר, שירותים עסקיים, מזנון חנויות משרדים, מבנים ליזמויות קטנות וכו'". הגדרה דומה מופיעה בתוכנית מפורטת 13308/ג , מיום 04/07/04 (נספח יא/2 לבקשה).
איני שוללת על הסף את טענת המשיבים כי השימוש אינו חורג מהשימושים שהותרו בהוראות התוכנית, אולם אין להכריע בשאלה זו במועד זה, ככל שאין מחלוקת שהשימוש שנעשה במקום, חורג מהמטרה שנקבעה למבנה בהיתר הבניה. ממילא, מדובר בשאלה שהמקום הראשון הנכון לדון בה, הינו בפני גופי התכנון המוסמכים. (ובכל זאת , ראה האמור בסעיף 19 ו-20 להלן).
תלונות על הרעש הגיעו ממספר תושבים עוד לפני כשנה (רא' נספחים ד/2; ב/1; יב/2; יב/3 ו – יב/4). לאחרונה (ביום 25/05/10), שוב העיד אחד מהמתלוננים, על כך שבכל סוף שבוע ישנן הפרעות לשינה וכי איכות חייהם של התושבים נפגעה, מאז פתיחת המועדון, ללא היכר. המפקח ביקר שוב בשטח, ביום 13/06/10 ולדבריו, גם לאחר שהוא התרחק 200 מ"ר, הוא שמע וחש רעשים של קולות הבס וכן שמע את הרעשים של הצעירים המבלים במקום.
אין ספק שהמשיבים (2, 3 ו – 4), הינם בדעה אחידה, שרצוי לקיים את העסק במבנה, כאופציה מוצעת לצעירי ותושבי המקום והאזור. מאידך, אין גם ספק שהתושבים שגרים בסמיכות למבנה אינם נדרשים, על פי דין, לשלם את המחיר על כך ולסבול ממטרדי רעש בלתי סבירים, בשעות הקטנות של הלילה.
ב"כ המשיבה 4 ביקש התייחסות לסוגיה, על פי "פרופורציות". כאשר המחוקק קבע את עבירת השימוש החורג ולוּ מהיתר בלבד, וקבע את החובה שהשימוש בפועל יתאים את הייעוד שנקבע למבנה, בהיתר, -בין אם באמצעות הוצאת היתר לשינוי ייעוד המבנה ובין אם בקבלת היתר לשימוש חורג, הרי שהוקדשה מחשבה תחילה לכך, על ידי המחוקק. מנוחת ליל שישי, (ולילות בכלל) ,שכל אזרח מעוניין בה (ובוודאי מי שבחר להתגורר באזור כפרי), אינה דבר של מה בכך. ניתן לתהות על איזה "פרופורציות", ב"כ המשיבה 4 היה מצביע, לוּ בית מגוריו היה מצוי במרחק של 100 מ"ר, מבית העסק נשוא הבקשה. בדיוק מסיבה זו , הופקד נושא הפיקוח ובדיקת הרישוי, בידי גופי התכנון (והגורמים המאשרים הנלווים), כגופים אובייקטיבים ומקצועיים.
ניתן להסיק, הן מייעוד המבנה שנקבע בהיתר הבניה והן מהיעוד שנקבע בתוכניות הנ"ל, כי הרעשים הצפויים מהמבנה והאזור היו רעשים של פעילות המתבצעת בשעות היום , בעוד דיסקוטק/פאב, "המייצר" מוסיקת ריקודים רועשת, בשילוב קהל מבלים ומכירת משקאות אלכוהוליים (מאורגן ומסודר ככל שיהיה), הינו עסק ,שמטבעו, יוצר פעילות ורעשים בשעות הלילה ועל פי החומר שהוצג בפני, עד לפנות בוקר.