הוכרע הסכסוך: המשך הליכי הוצל"פ, פסיקת הוצאות ופיצויים מוסכמים לטובת המערער

השופט ז' המר, סג"נ :

הרקע לסכסוך בין הצדדים

1.         ביום 24.8.86 נחתם הסכם שותפות בין קלמן וינטרויב ז"ל, יוחנן אקרמן ויורם שריג לבין צבי וידבסקי, ובו הוסכם על הקמת חברה בשם "אושר הפקות דפוס בע"מ" (להלן: " החברה") אשר עיסוקה העיקרי יהיה הפקות דפוס, בעיקר של ספרי קודש. בהסכם נקבעו זכויותיהם של הצדדים בחברה וכן נקבע כי סכסוכים אשר יתעוררו בין הצדדים יוכרעו בבוררות.

2.         ביום 17.1.88 נחתם הסכם בין הצדדים, לפיו העבירו וינטרויב ז"ל, אקרמן ושריג את זכויותיהם בחברה אל וידבסקי תמורת סכום של 379,789 $ דולר ארה"ב.

לימים נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע להסכם, וזו הועברה להכרעתו של בורר.

3.         ביום 8.11.92 נערך הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של הסכם בוררות ואושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב. מאחר ווידבסקי לא מילא אחר ההתחייבויות אותן נטל על עצמו בהסכם זה, ננקטו כנגדו פעולות אכיפה שונות בלשכת ההוצאה לפועל. בסופו של דבר, ביום 7.8.94, הגיעו הצדדים להבנות נוספות, בכתב, אשר הן העומדות במרכז המחלוקת שלפנינו (להלן: " המסמך מיום 7.8.94").

4.         התובענה בבית משפט קמא הוגשה בתאריך 26.4.99 (ת"א 43662/99) בעקבות בקשה למימוש משכנתא, אותה הגיש אקרמן כנגד בני הזוג וידבסקי ביום 9.7.98 בלשכת ההוצאה לפועל בבת-ים. מדובר במשכנתא הרשומה לזכות אקרמן, ביחד עם אחרים, על דירת וידבסקי הנמצאת ברחוב חזון איש 27, בני ברק, והידועה גם כגוש 6190, חלקה 151/10 (להלן: " הדירה").

5.         בני הזוג וידבסקי טענו כי אקרמן לא היה זכאי לבקש את מימוש המשכנתא מכיוון שהוא עצמו לא קיים אחר תנאים מסויימים בהסכם שנכרת בין הצדדים, ואשר קיומם היה תנאי לביצוע המימוש, ובכל אופן, מלוא חובם לאקרמן שולם על דרך קיזוז. בנוסף, המשכנתא מבטיחה חוב כלפי 3 נושים, אשר אקרמן הינו רק אחד מהם, כך שבכל מקרה חלקו בחוב הנטען הינו רק 20.7% (בהתאם למסמך "הוראה בלתי חוזרת" מיום 7.11.93) ולא 50% כנטען על ידו (עדותו של אקרמן והסבריו בעמודים 92-94 לפרוטוקול הדיון מיום 22.11.01, כפי שהובאו בהמשך).

6.         תוקפו של המסמך מיום 7.8.94  הותנה בתשלום סכום של 207,000 $ דולר ארה"ב על ידי וידבסקי (ולכך ערבה אשתו). לאחר כניסת ההסכם לתוקף, היה על וידבסקי לשלם סכום נוסף ב-50 תשלומים חודשיים. פיגור בפירעון סכום זה אמור היה לגרור חיוב בתשלום פיצוי מוסכם בסך של 100,000 $ דולר ארה"ב. לטענת בני הזוג וידבסקי, ערבותה של רחל וידבסקי חלה על יתרת החוב, ולא על הפיצוי המוסכם.

7.         בני הזוג וידבסקי טוענים כי שילמו את הסכום של 207,000$ דולר ארה"ב, ובכך נכנס ההסכם לתוקפו ביום 15.8.94. עם כניסת ההסכם לתוקף, היה על וינטרויב ז"ל, אקרמן ושריג לקיים מספר התחייבויות, לרבות החזרת מונטאז'ים (1,360 פלטות אשר שימשו להדפסת ספרי החיד"א) והמחאת זכויות התביעה כנגד חברת "תפוצה" ודוד זילברשלג בשווי 461,439 ש"ח. לטענת בני הזוג וידבסקי, התחייבויות אלו לא בוצעו.

8.         אקרמן טען כי המסמך מיום 7.8.94 אינו בגדר "הסכם", כי אם טיוטא בלבד, וכי ההסכם היחיד המחייב את הצדדים לעניין חובם של בני הזוג וידבסקי הינו שטר המשכנתא והסכם ההלוואה והשעבוד המצורף אליו (להלן: " מסמכי המשכנתא"). מבלי לגרוע מטענה זו, טען אקרמן באשר לזכויות התביעה שלא הומחו כי חובה של חברת תפוצה מגיע לו, מאחר והוא מימן את הוצאות ההליכים, וזכויות התביעה נגד זילברשלג אינן ברות המחאה מאחר ומקורן בחוב אישי כלפיו.

פסק דינו של בית המשפט קמא

9.         בית משפט קמא (כב' השופטת ד' מארק הורנצ'יק) בחן את המסמך מיום 7.8.94 וקבע כי מדובר בהסכם מחייב. את מסקנתו ביסס על העובדה שכל הצדדים חתמו על נוסח זהה של המסמך (אולם בעותקים שונים). מחתימות אלה נובעת המסקנה לפיה הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם. במצב דברים זה, עבר הנטל אל אקרמן להוכיח כי אין מדובר בהסכם אלא בטיוטה, והוא לא עמד בנטל זה. בנוסף, עדותם של שריג ועו"ד רייטר תמכו בעדותו של וידבסקי בדבר מעמד המסמך והנסיבות אשר הובילו לחתימתו. אקרמן ניסה להטיל דופי בעדויותיהם של השניים, אולם בית המשפט קמא דחה טענות אלו בהיעדר ראיות וביסוס. כמו כן, מסמכים נוספים אשר הוגשו לבית המשפט תמכו במסקנה זו, לפיה, המסמך מיום 7.8.1994 הינו הסכם מחייב, ואין כל ספק בנוגע למעמדו המשפטי.

10.       לנוכח מסקנה זו, בחן בית משפט קמא את השאלה האם הפר אקרמן את התחייבויותיו כלפי וידבסקי, ואם כן מה משמעותה ותוצאותיה של הפרה זו.

11.       ההפרה הראשונה לה טען וידבסקי היתה אי החזרת המונטאז'ים. בית המשפט קמא דחה את טענת אקרמן לפיה המונטאז'ים לא היו ברשותו או בשליטתו ודחה טענתו בדבר האחסון הבלתי אפשרי של המונטאז'ים על ידו. מכאן הסיק כי אי העברת המונטאז'ים כמצוות ההסכם מהווה הפרה. ברם, וידבסקי לא הוכיח את ערכם הכספי של המונטאז'ים, ולכן קבע בית המשפט כי לא ניתן לקזז הסכום מחובם, אשר בעטיו הוגשה הבקשה למימוש המשכנתא הרובצת על ביתם.

12.       ההפרה השניה לה טען וידבסקי היתה אי המחאת זכויות התביעה של אקרמן כלפי דוד זילברשלג וחברת תפוצה. חובות אלו, נגבו במסגרת ההוצאה לפועל והועברו לידי אקרמן, אך האחרון לא העביר הכספים אל וידבסקי, ואף לא הפחית הסכום מן החוב המובטח במשכנתא. מכאן קבע בית המשפט קמא שנגרם לוידבסקי נזק כספי בסך 461,439 ש"ח, אותו ניתן לקזז מסכום החוב לאקרמן בהיותו נובע מאותה עסקה.

13.       באשר לפיצוי המוסכם, קיבל בית המשפט קמא עמדת בני הזוג וידבסקי, לפיה אקרמן הוא שהפר ההסכם וסיכל יכולתם לפרוע את החוב המובטח במשכנתא, ולכן אין הוא זכאי לסכום הפיצוי המוסכם, ובכל מקרה רחל וידבסקי אינה חבה בסכום זה, שכן החוב לו היא ערבה אינו כולל את הפיצוי המוסכם.

14.       בית המשפט קמא קיבל את טענת וידבסקי בהסתמך על סעיף 28 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפיו, כאשר חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו. סעיף זה רלוונטי לעניינינו, שכן הוכח כי הבסיס להתחייבות וידבסקי לשלם לנושיו את הסכומים אותם לקח על עצמו (פרט לתשלום הראשון) היה אפשרותו לקבל הכנסות מ-2 מקורות: הדפסת ספרי החיד"א באמצעות המונטאז'ים אשר אמורים היו להיות מוחזרים לרשותו, וגביית חובם של זילברשלג וחברת תפוצה.

15.       בסופו של יום, בפסק הדין ביום 9.7.02, קיבל בית המשפט את תביעת וידבסקי.