הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין השירות הצבאי למחלה

כללי :

1.         מדובר בשני תיקים הנוגעים לעורר 306/03+ 483/02.

בתיק 483/02, מדובר בנושא לחץ הדם ובע"נ 306/03, נדון נושא הקשור לפגימות בגב.

2.         העורר גויס לשמ"פ ביום 14.8.01 למשך תקופה של כשבועיים לצורך אימון ברמת הגולן.     

            ביום 22.8.01, במהלך שרות המילואים, נסע העורר מיחידת המילואים לכיוון בית החולים צפת לצורך בדיקת שמיעה, לפתע התנגש במכונית שראה מולו ונפגע בין היתר לדבריו בחזה, בצוואר ובגב תחתון. בסופו של יום פונה לבי"ח פוריה באמבולנס, אובחן שם כסובל מיתר לחץ דם. באותו יום שוחרר וחזר ליחידתו, למחרת נשלח ע"י רופא היחידה לבי"ח רמב"ם בחיפה ושם מצאו שיש תנודות בלחץ הדם, לטענת העורר, מאז התאונה מיום 22.8.01, הוא סובל מיתר לחץ דם וכאבים בצוואר.

דיון :

3.         העורר נבדק בבי"ח פוריה מיד לאחר תאונת הדרכים שקרתה (22.8.01) ושם נמצא לחץ דם בגובה 150/80. בבי"ח רמב"ם בחיפה לשם הופנה, נמצא לחץ דם בגובה 150/100 ולכןנשלח למעקב במחלקה נפרולוגית. לא נמצאו גורמים בכלייה או במקום אחר הגורמים ללחץ הדם ממנו הוא סובל. רופאו של העורר, אינו מכחיש לכך כי מחלת יתר לחץ דם היא מחלה (טבועת גוף) קונסטיטוציונלית, סיבתה הספציפית אינה ידועה, התורשה משחקת במחלה זו תפקיד משמעותי ומקנה את הנטייה והגישות לפתח את המחלה, אך נחוצים גורמים סביבתיים ובעקבות יחסי הגומלין בין סביבה לתורשה, הופכת המחלה למחלה ממשית, כך לדעת פרופ' י. ברוך, ראה סיכומי העורר עמ' 3. כלומר דחק נפשי יכול לשמש "כטריגר" TRIGGER להתפרצות המחלה - רופאו של העורר סבור כי כך הוא לגבי העורר וזאת מפי שאם היה לחץ הדם עניין חולף, היה הוא מתייצב בחלוף הזמן ללא תרופות ולא כך הוא אצל העורר.

לעניין עמוד השדרה שולל פרופ' ביאליק מכל וכל את הטענה שהפגימה בגבו של העורר, נבעה מהתאונה עת היותו של העורר במילואים. פרופ' ביאליק קובע כי בבדיקת העורר ביום 23.8.01, נרשם כי אין סימני חבלה בצוואר ולכן טועה ד"ר דוידסון מומחה מטעם העורר, כי זה סבל מטלטלה עזה, שכן לא תוארו כיווץ שרירי הצוואר, פגיעה עצבית או יישור לורדוזה צווארית, אין מסמך על כאבים בצוואר מאז אוגוסט 2001 למעט הטענות ששמע פרופ' ביאליק ביום בדיקתו את העורר ב-23.6.03 וכן בממצאי רנטגן מיום 13.11.02, לא תוארו ממצאים חבלתיים, כגון קרע רצועה של הצוואר המלווה במדרגה בין החוליות שברים או סדקים בחוליות הצוואר או יישור לורדוזה צווארית, תוארו רק ממצאים ניווניים שתוארו גם בשנת 1994. לדעתו של פרופ' ביאליק, "רשומים על כאבים היו בימים 10.9.96, 17.9.96 ו-8.10.96. פרופ' ביאליק מדגיש כי העורר נחבל בעמוד שדרה צווארי ב"צליפת שוט" זה היה בשנת 1996 - פרופ' ריס לעומתו סובר כי, התוצאות של צליפת השוט, חלפו ורק לאחר התאונה הנדונה, חש העורר בכאבים! בסכום קובע פרופ' ריס, כי אמנם נמצאו שינויים ניוונים בצווארו של העורר מלפני התאונה הנדונה בתיק זה, אך כאביו הופיעו רק לאחר התאונה מיום 22.8.01 ולכן לדעתו התאונה גרמה להחמרה במצב גבו של העורר.

בעניין לחץ הדם, טוען עו"ד פסקל כי יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' ברוק שקובע שהתאונה מיום 22.8.01, גרמה להתפתחות של תגובה פוסט טראומטית (בתר חבלתית) שנחשבת לגורם להתפתחות דכאון וחרדה ולכן גם להתפתחות יתר לחץ דם.

פרופ' ברוק מציין בחוות דעתו מיום 1.2.05, כי העורר סבל מבעיה של פריקת כתף חוזרת ומאז 1986, חש בנימול בתחושה בכף היד, עבר בדיקה של E.M.G שהדגיש פגיעה עצבית קלה, ומאז העורר בחרדה. בעקבות התאונה משנת 2001, סבל מפריקה נוספת של הכתף ובבית החולים פוריה, נתגלה יתר לחץ דם - לאחר בדיקה הוברר שמדובר בלחץ דם ראשוני - אין עדות שהעורר סבל מיתר לחץ דם בעבר. העורר עובד בחברת בזק בגבהים על עמודים ונמצא בחרדה רבה עקב יתר לחץ הדם ופריקת המרפק...

לדברי פרופ' ברוק - פסיכיאטר שבדק את העורר, קבע שהעורר סובל מתגובה בתר חבלתית (פוסט טראומטית) וכן  מתסמונת אורגנית נפשית ומקבל תרופות נגד דכאון.

פרופ' ברוק ממשיך וטוען כי יתר לחץ דם ראשוני כמו שיש לעורר, הינה מחלה קונסטיטוציונלית וסיבתה הספציפית  אינה ידועה - אך מקובל שלחץ (עקה) יכול לגרום לעלייה של לחץ דם, ולכן לדעתו של פרופ' ברוק - התאונה הנ"ל הביאה בסופו של דבר ליתר לחץ דם.

            ד"ר מרקוזון רופא בכיר במחלקה לנפרולוגיה בבי"ח כרמל קובע כי נושא הדחק על סוגיו ומחלת יתר לחץ הדם, נתון במחלוקת ולפי ספרי הרפואה המובילים בעולם (ראה חוות דעתו מ- 28.5.06) דחק אינו מופיע כגורם סיכון למחלת יתר לחץ דם. הדעה כי לחץ דם ודחק נפשי קשורים בכך שהדחק גורם ללחץ דם, זו דעה ספקולטיבית ללא נתונים אובייקטיביים - גם דחק נפשי כרוני, לא גורם ישירות ללחץ דם. מחקרים בחיילים אמריקאיים שהשתתפו במלחמת המפרץ הראשונה, שללו קשר בין דחק נפשי ויתר לחץ דם. בסכום מצבי דחק גורמים לעליות חולפות בלחץ דם - אך אינן גורמות למחלת יתר לחץ דם.

            עו"ד פסקל מתבסס על פסה"ד בעניין ביסאן ע"נ חיפה 93/92 שם נקבע כי קיימת אסכולה רפואית אשר לפיה יש בסטרס כדי לגרום להוצאת פגימת לחץ הדם אל הפועל לאמר!

            סטרס הוא גורם סביבתי חשוב התורם להיווצרות ליתר לחץ דם חריף וכרוני!

            ולכן טוען עו"ד פסקל כי למרות שפגימתו של העורר, הינה בעלת אופי קונסטיטוציונלי, הרי נטייה זו  היתה רדומה בגופו (הכוונה ללחץ הדם) ופרצה רק בעקבות התאונה והפכה למחלה של ממש וגם בגלל הנטייה של העורר למחלה הקונסטיטוציונלית "וגולגולתו הדקה", יש לקבוע כי מחלת יתר הלחץ דם, נגרמה עקב השרות הצבאי במילואים.

היבט משפטי והערות לגבי קיומה של אסכולה לה טוען עו"ד פסקל :

4.         אשר לגבי  קיומה או העדרה של אסכולה רפואית ומכאן לענין משקלה  הרי  לעולם בית המשפט הוא הקובע.  כך נפסק לא אחת, למשל בע"א (תל-אביב-יפו) 3411/02 - משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים נ' גוטמן ורד . תק-מח 2005(3), 1777 ,עמ' 1783.{  הרכב כבוד  השופטת מיכל רובינשטייו} נאמר: (מצוטטים קטעים נרחבים)!

            "לאור הסכמת המומחים בנייננו בדבר היעדר אסכולה רפואית מחד אך ייתכנות קשר סיבתי בנסיבות מסוימות מאידך, עולה מאליה השאלה, האם ניתן להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי גם מבלי שקיימת אסכולה רפואית התומכת בכך? התשובה על כך בפסיקה היא בחיוב, כשההסתכלות איננה קוטבית בבחינת להיות או לחדול אלא מתמקדת בשאלה של נטל הוכחה - על כתפי מי מהצדדים הוא ירבוץ: