הודעה באתר אינטרנט בדבר הגבלה בחשבון אינה מהווה הודעה כנדרש בחוק

      הרקע

1. לפניי ערעור לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן-החוק), בו עותרת המערערת לבטל את הבאתם של עשרה שיקים, אשר הובאו במניין השיקים שסורבו על ידי המשיב, וכן לבטל את ההחלטה על הגבלת חשבון המערערת אצל המשיב שמספרו 1803060.

2. בחודש נובמבר 2003 ביקשה המערערת להסדיר חובותיה למשיב, בסך של 3,164,000 ש"ח, וכן להסדיר ערבות בנקאית בסך 111,000 ש"ח.

לשם כך חתמו הצדדים על הסכם (להלן- ההסכם), לפיו יועמדו לטובת המערערת שתי הלוואות, האחת בסך 2,660,000 ש"ח שתיפרע ב-60 תשלומים חודשיים (להלן- ההלוואה הראשונה) והשניה, הלוואה עומדת לתקופה של 5 שנים על-סך 400,000 ש"ח שבמידה והמערערת תיפרע את מלוא ההלוואה הראשונה, יפטור אותה המשיב מלפרוע הלוואה זו (להלן- ההלוואה השניה).  

אשר לערבות הבנקאית סוכם, כי במידה והערבות תחולט - המערערת תיפרע את הסכום תוך 45 ימים ממועד תשלומה.

3. בשלהי שנת 2006 הגיעה המערערת להסדר נוסף עם המשיב לפיו הוגדלה מסגרת האשראי של המערערת וניתן לה אשראי נוסף לצורך רכישת המבנה בו היא שוכנת.

כמו כן, בשלהי שנת 2007 קיבלה המערערת מהמשיב שתי הלוואות נוספות שהחלה לפרוע אותן במקביל לפירעון ההלוואה הראשונה, ומכאן שהמערערת פורעת במקביל שלוש הלוואות שונות, בתשלום חודשי בסך של כ-180,000 ש"ח.

      טענות המערערת

4. לטענת המערערת, אמנם במהלך שנת 2007 ועד לחודש אוגוסט 2008 חרגה מעת לעת ממסגרות האשראי שניתנו לה, אולם נוצר נוהג בינה לבין המשיב שעל פיו היתה המערערת מקבלת הודעות בדבר החריגות והיתה דואגת לכסותן באמצעות הפקדת מזומנים או ניכיון שיקים. 

לטענת המערערת, עד לחודש אוגוסט 2008 נפרעו כל ההלוואות, למעט 4 תשלומים בגין ההלוואה הראשונה, בהן פיגרה המערערת. כתוצאה מכך, העביר המשיב את ההלוואה הראשונה לפיגור, והודיע למערערת כי הוא אף מעמיד לפירעון מיידי את ההלוואה השניה, דבר שהביא לחריגה של המערערת ממסגרת האשראי.

5. המערערת טוענת, כי בשל מספר התשלומים המועט שהיה בפיגור היה על המשיב לפרוע את השיקים שנתנה.

כמו כן טוענת המערערת, כי בחשבונה היתה אמורה להיות מסגרת מספקת לכיסוי השיקים שסורבו, בין מכוח הסכמיה עם המשיב ובין מכוח הנוהג שהשתרש בין הצדדים. לפיכך, היה לה יסוד סביר להניח שהיתה יתרה מספקת בחשבון לפירעון השיקים, ובנסיבות אלה - קמה לה עילת ערעור כדין על פי סעיף 10 (א) (3) לחוק.

טענות המשיב

6. לטענת המשיב, אין כל עילה לביטול הבאתם של השיקים במניין השיקים שסורבו, הואיל והבקשה הוגשה באיחור ודינה להידחות על הסף, ואף לגופו של עניין אין עילת ערעור למערערת.

7. המשיב טוען כי ההודעה על הגבלת החשבון נשלחה למערערת ביום 23.11.08 והמערערת ידעה על כך כבר באותו היום. חרף זאת, הגישה המערערת  את בקשתה כחודש לאחר מועד ההודעה, ללא בקשה להארכת מועד וללא מתן הסבר לאיחור, בשעה שעל פי תקנה 5 לתקנות השיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב- 1981 המועד להגשת הערעור לפי סעיף 10 לחוק הוא תוך 20 יום ממועד המצאת ההודעה על הגבלת החשבון.

8. לגופו של עניין טוען המשיב, כי המערערת לא עמדה בהתחייבויותיה שלא לחרוג ממסגרות האשראי ושלא לפגר בתשלומי ההלוואה ולכן, לפי ההסכם ביניהם, היה  המשיב רשאי להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי.

עוד נטען, כי בעת הצגת השיקים לפירעון לא היתה בחשבון המערערת יתרה מספקת לפירעונם, ויש לראות בכך הפרת הסכם בין הצדדים.

9. אשר להעמדת ההלוואה השניה לפירעון טוען המשיב, כי היא הועמדה לפירעון לאחר שהמערערת חרגה ממסגרת האשראי ופיגרה בתשלומי ההלוואה הראשונה. לטענתו, השיקים נשוא הערעור סורבו כולם לפני מועד פירעון ההלוואה השניה, ולכן אין לקבל את טענת המערערת כי השיקים סורבו עקב העמדתה של ההלוואה השניה לפירעון.

10. אשר לנוהג הנטען על ידי המערערת טוען המשיב, כי בהיעדר הסכם כתוב אין בכך כדי להוות יסוד סביר למערערת להניח שהשיקים ייפרעו על ידי המשיב.