בפניי תביעה בגדרה עתרו התובעים כי הנתבעת, ממנה רכשו תמורת סך של $ 1,364 הפלגת נופש באוניה "Dream" (להלן- האוניה) לטורקיה ולקפריסין, תפצה אותם בסכום של 7,000 ש"ח, עקב כשלים שנפלו לטענתם במהלך ההפלגה.
לטענת התובעים, ההפלגה אמורה היתה לצאת מנמל אשדוד ביום 31.5.07 בשעה 15:00 ולשוב ביום 3.6.07 בשעה 07:00, אך למרות שהגיעו לאוניה בשעה הייעודה ביום 31.5.07, הם עוכבו בנמל אשדוד עד לשעה 20:00, ובשל העיכוב ביציאת האוניה, הודיע להם צוות האוניה במהלך ההפלגה, כי לא יעגנו כלל בקפריסין, למרות התנגדותם והתנגדות שאר נוסעי האוניה.
בנוסף, טענו התובעים כי לא הצליחו להנות מהשהיה בנמל אלניה שבטורקיה, שכן ניתן להם פרק זמן קצר של שעה וחצי בלבד לבלות במקום.
כמו כן, לטענתם, האוניה שבה לאשדוד ביום 3.6.07 רק בשעה 17:00, לא התאפשר להם ליידע את מכריהם בארץ על האיחור, ולכן נגרם להם נזק כספי בשל הפסד יום עבודה.
התובעים הלינו גם על כך שבאולם הבידור באוניה לא היתה הפרדה בין מעשנים ללא מעשנים, ולכן הם נאלצו לעזוב את האולם שהתמלא בעשן, ולא יכלו להנות מהופעות צוות הבידור.
לאור כל האמור לעיל, טענו התובעים כי הנתבעת כשלה במתן השירות שהובטח להם, ועל כן עתרו כי תושב להם עלות ההפלגה, בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש.
יצויין, כי התובעים לא צירפו לכתב התביעה כל מסמך לביסוס טענותיהם, וכי רק בדיון השני שהתקיים ביום 12.10.08 הגישו קבלות (בסך כולל של 4,811 ש"ח) ומכתב שקיבלו מהנתבעת בו העבירה להם את הצעת בעלי האוניה להנחה עתידית בת 50% להפלגות באוניה.
לטענת הנתבעת, דין התביעה נגדה להמחק על הסף בהעדר יריבות עם התובעים, שכן היא אינה בעלת האוניה או מפעילתה, אלא סוכנת עמילה בלבד, המתווכת בין ציבור המפליגים לבין בעלי האוניה. הנתבעת הפנתה בהקשר זה לטופס התנאים הכלליים, שהינו חוזה ההתקשרות בין בעלי האוניה לבין ציבור המפליגים, וצירפה פסקי דין של בתי משפט אשר קיבלו טענתה זו.
עוד טענה הנתבעת, כי ביום 31.5.07 נערכה ביקורת של משטרת הגבולות בנמל, שבמקום להסתיים כמתוכנן בשעה 15:00, נמשכה עד השעה 19:30, ולכן ההפלגה יצאה רק בשעה 20:30.
לפיכך טענה הנתבעת, כי האיחור נבע מאירוע בלתי צפוי, שלא ניתן לצפות ממנה כסוכנת נסיעות סבירה לצפותו מראש, ולכן לא ניתן לומר כי האיחור נגרם כתוצאה מרשלנותה.
הנתבעת טענה, כי העיכוב הבלתי צפוי, שיבש את לוח הזמנים המתוכנן של האוניה, ומנע ממפעילי האוניה להמשיך במסלול המתוכנן, ולאחר התייעצות עם נציגי הנוסעים, החליטו מפעילי האוניה להאריך את השהיה באלניה שבטורקיה ל- 17 שעות, לוותר על הביקור בקפריסין, ולפצות כל חדר באוניה בסך של $100 לשימוש בברים שבאוניה, ובהנחה של 50% מעלות הפלגה עתידית בה, אך התובעים ככל הנראה סירבו לפיצוי (שלנתבעת אין כל קשר אליו).
הנתבעת אף טענה כי בטופס התנאים הכלליים נקבע מפורשות כי בעלי האוניה ו/או הקפטן יכולים לשנות את מסלול השיט לפי שיקול דעתם בנסיבות כאלו.
הנתבעת צירפה לכתב התביעה את החשבונית שהוצאה לתובעים, את טופס התנאים הכלליים, מכתב של קפטן האוניה, ודוגמת כתב סילוק והסכמה שהוצא על סיפון האוניה ונושא את שם החברה המפעילה את האוניה.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 12.10.08, טען התובע 1 כי אכן הוצע לתובעים פיצוי בסך $100 אך הם לא הסכימו לקבלו.
באותו דיון, טענה נציגת הנתבעת בנוגע לעניין העישון, כי האוניה כפופה לאמנת אתונה ולא לחוקי מדינת ישראל, וכי התובעים לא בדקו במהלך ההזמנה האם יש הפרדה בין מעשנים ללא מעשנים. בנוגע לאיחור בהגעה לישראל, טענה כי המדובר, בין היתר, בבעיה מול נמל אשדוד שהעדיף אוניות אחרות בקביעת סדר הכניסה לנמל (ולאחר הדיון הגישה לתיק תכתובות בין הנתבעת לבין רשויות הנמל, בהן קבלה הנתבעת על יחס בלתי הוגן בסדר כניסת האוניות לנמל).
לשאלת בית המשפט לגבי פסק דין בתק (חדרה) 1227/07
דיין נ. כספי הפלגות קרוז בע"מ, ממנו עולה כי נציגת הנתבעת טענה שהעיכוב ביציאה בהפלגה נשוא התביעה, נגרם בשל בדיקה בטחונית שהתארכה בשל ריבוי נוסעים ערביים ממזרח ירושלים, ושהדבר היה ידוע לנתבעת מראש, טענה נציגת הנתבעת, כי למיטב ידיעתה, הדברים נאמרו כדוגמה לסיבה אפשרית לאיחורים.
לאחר הדיון, שלחה הנתבעת לבית המשפט את פרוטוקול הדיון מתק (חדרה) 1227/07 הנ"ל, ותצהיר של נציגתה באותו דיון, כשלטענתה הדברים נאמרו בתגובה לשאלות כב' השופטת פלד, כדוגמה בלבד למקרה בו הבדיקות הבטחוניות מתעכבות, אך לא כל הדברים נכתבו בפרוטוקול, למרות בקשתה לתיקון הדברים.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוצג לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד.
אינני מקבלת את טענתה של הנתבעת כי טופס התנאים הכלליים, מהווה מחסום מפני יכולתם של רוכשי הפלגות באמצעותה, לתבוע אותה.