ההכנסה מדמי השכירות אינה שוללת את הזכאות למזונות

1.         בפנינו תביעה אשר עניינה בשאלה האם לתובעת הכנסות השוללות את זכאותה למזונות, בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב- 1972 (להלן: " החוק") ו תקנות המזונות(הבטחת תשלום) תשל"ג - 1972 (להלן: " התקנות").

2.         התובעת התגרשה מבעלה הראשון בתאריך 4.6.01. במסגרת הסכם הגירושים נקבע כי, ביתם הקטינה של בני הזוג תישאר בחזקת התובעת, והדירה שנרכשה על ידי בני הזוג במהלך נישואיהם תועבר לבעלותה המלאה של התובעת. יצויין כי הדירה נרכשה באמצעות משכנתא, ועם העברת הדירה על שמה, הועבר גם החוב על שם התובעת בלעדית.  לתובעת נפסקו דמי מזונות חודשיים עבור ביתה הקטינה בסך 1,600 ש"ח.

3.         ביום 27.11.03 נישאה התובעת בשנית לבעלה הנוכחי (להלן :" הבעל").

4.         כיום מתגוררת התובעת יחד עם ביתה מנישואיה הראשונים, בעלה, ובת משותפת נוספת בדירה שכורה באשדוד.

5.         הדירה שבבעלות התובעת מושכרת עבור שכר דירה חודשי בסך 1,200 ש"ח, המועבר לתובעת מידי השוכרים.

6.         לאורך השנים קיבלה התובעת את דמי המזונות החודשיים באמצעות הנתבע, בהתאם לאמור בחוק.

7.         בחודש נובמבר 2007 הודיע הנתבע לתובעת כי הכנסתה משכר דירה הינה הכנסה החייבת בקיזוז על פי החוק, ועל כן מסכום המזונות יופחתו 1,200 ש"ח, והתובעת תהיה זכאית למזונות בגובה היתרה בלבד, דהיינו 486 ש"ח בחודש.

            עוד הודיע הנתבע כי לתובעת חוב בסך 8,900 ש"ח. ההסבר לחוב לא פורט בפניית הנתבע. גם במסגרת ההליכים שבפנינו לא הובהר מקור החוב די צרכו, אולם ככל הנראה מדובר בחוב שהינו החזר רטרואקטיבי של ההפחתה בשיעור 1,200 ש"ח מדמי המזונות, עבור התקופה בה שולמו לתובעת דמי מזונות בשיעור מלא.

8.         התובעת טוענת כנגד החלטת הנתבע, שלוש טענות חלופיות. ראשית טוענת התובעת כי אין לראות בדמי שכירות הכנסה כהגדרתה בחוק, זאת לאור תקנה 17(11) לתקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב - 1982 (להלן:" תקנות הבטחת הכנסה"). מאחר והתובעת שוכרת דירת מגורים חלופית, יחד עם בני משפחתה, הרי שלא מדובר בהכנסה.

            עוד טוענת התובעת כי ההבחנה שעורך הנתבע בין הכנסה מעבודה להכנסה שלא מעבודה, אינה רלבנטית לעניין דמי מזונות, וכי היישום של התקנות על ידי הנתבע שגוי. לטענתה בסיס החישוב צריך להיות 5,175 ש"ח, כך שגם במידה ויופחת שכר הדירה יוותר סכום של 3,975 ש"ח לתשלום.

            בנוסף טוענת התובעת כי לאור תכלית החוק יש להביא בחשבון רק הכנסה כלכלית ממשית, ועל כן יש להפחית מסכום ההכנסה לכאורה רכיבים כדוגמת פחת בערך הנכס, ריבית על המשכנתה וכד'. על כן טוענת התובעת כי גם אם יקבע כי יש להפחית את סכום ההכנסה מדמי המזונות, הרי שסכום ההכנסה האמיתי נמוך לעיל שיעור מסכום ההכנסה לכאורה.

9.         הנתבע טען בפנינו כי ההכנסה שיש להביא בחשבון לעניין חישוב דמי המזונות היא ההכנסה המלאה מדמי השכירות. הנתבע הדגיש כי התובעת אישרה בפניו כי התשלום של דמי השכירות בדירת המגורים הנוכחית נעשה על ידי בעלה, ועל כן אין לראות בהכנסה מדמי השכירות ככזו החוסה תחת תקנה 17(11) לתקנות הבטחת הכנסה.

            עוד טוען הנתבע כי תשלום משכנתא אינו יכול לבוא בחשבון בחישוב דמי מזונות. וכן, שב ומדגיש כי התובעת זכאית לגבות את יתרת דמי המזונות ישירות מהחייב, הוא בעלה לשעבר.

            דיון והכרעה

10.      סעיף 3 ל חוק המזונות, מפנה ל תקנות המזונות(הבטחת תשלום) בקובעו כדלקמן:

" 3. שיעורי התשלום הם כפי שנקבעו בפסק הדין למזונות או בתקנות, הכל לפי השיעור הקטן יותר."

תקנות המזונות (הבטחת תשלום) מפנות ל חוק הבטחת הכנסה לעניין הגדרת הכנסה לצורךחוק:

" 6.  (א)   בתקנה זו, "הכנסה" - הכנסה המחושבת לפי סעיפים 9, 10 ו-12 ל חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980.

       (ב)   התשלום לזוכה שיש לו הכנסה יהיה בסכום השווה להפרש שבין שיעור התשלום החל לגביו לפי תקנה 4 לולא ההכנסה, לבין ההכנסה.