הדואר יפצה אשה שחשבונה בבנק עוקל בטעות ושלא כדין

בפני תביעה כספית.

התובעת עתרה בתביעתה לחיוב הנתבעת בסכום תביעתה בסך של 17,800 ש"ח  וזאת לטענתה בגין העובדה שחשבונה בבנק עוקל על ידי הנתבעת בטעות ושלא כדין במהלך 5 ימים דבר שגרם לה נזקים כלכליים, עוגמת נפש ופגיעה בשמה הטוב.

התובעת תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירועים כדלקמן:

אני טוענת שהפסדתי שני ימי עבודה בזה שהתרוצצתי כדי להסדיר את נושא הסרת העיקול, אני עובדת בעירית נתניה, מאחר ואני בתאריך 7/6/07 התקשר אלי פקיד הבנק והודיע לי שהחשבון מעוקל, מגישה לביהמ"ש מסמך שמדבר על כך שעיקול החשבון נעשה עקב טעות אנוש. המסמך מוגש ומסומן ת/1.

בעקבות עיקול חשבון הבנק שלי נגרמו לי נזקים כספיים, אובדן של 2 ימי עבודה, הוצ' טלפון, עמלות בנקאיות של חידוש הוראות קבע, עמלות בנקאיות של חידוש מסגרת אשראי וכן העובדה שבעקבות ביטול הוראת הקבע לחב' סלקום פירשה זאת החב' כשבירת תוכנית וחייבה אותי ב- 1400 ש"ח, אני מגישה מסמך המעיד על כך - מוגש ומסומן ת/2.

קדם לעיקול השתלשלות רשלנית ומזלזלת של הנתבעת חב' דואר ישראל, בכתב ההגנה נכתב כי ביום 18/4/04 נשלח אלי מכתב לדרישה לתשלום, מעולם לא קיבלתי מכתב זה, שנתיים אחרי שהם הודיעו לי את זה הם פתחו  תיק הוצאה לפועל, ומהרגע שנודע לי פניתי אליהם ושילמתי את כל חובי. מגישה מסמך המעיד על כך - מוגש ומסומן ת/3.

שנה אחרי ששילמתי את החוב בלי שום הודעה מוקדמת הנתבעת עיקלה לי את החשבון. בעקבות העיקול הייתי צריכה לגשת לבנק ולחדש את מסגרת האשראי, להסביר להם שהעיקול לא נעשה בשל חוב אמיתי, מכירים אותי בבנק מגיל 16 וכל ההסבר הזה היה מלווה בבושה גדולה, אף פעם לא היו לי חובות ואף פעם לא נפתחו לי תיקים בהוצאה לפועל. מאחר והארוע התרחש ביום חמישי בשבוע ה- 7 לחודש יוני 2007 , וביום ראשון חל ה- 10 לחודש כשאני יודעת שיש הרבה מאוד שיקים שנתתי ל- 10 לחודש, נאלצתי להתקשר למטפלת של הילדים שלי, למתנ"ס של החוגים, לועד הבית ולהסביר שלא יפקידו את השיקים כי החשבון מעוקל. כל הדבר הזה הביך אותי מאוד. אני עובדת עיריה כעו"ס ומטפל בנושאי קטינים, היה לי מאוד קשה לקבל שיחה מפקיד עיריה אותו אני מכירה כשהוא שואל אותי מה קורה לא מכבדים לך את כרטיס האשראי, הארנונה שלי משולמת באמצעות כרטיס אשראי והוברר שלא ניתן היה לשלם את תשלום הארנונה בגלל העיקול בחשבון, מגישה מסמך ומסומן ת/4. מבקשת להעביר לבית המשפט את רשימת ההתחייבויות בהוראת הקבע בכרטיס האשראי ואני מציינת שזה עירית נתניה מח' הארנונה כפי שעולה מת/4, סלקום, בזק, חב' חשמל, אמישרגז, בטוח של הרכב, חב' אינטרנט זהב. לא כל החב' האלה שלחו לי מכתבים, אלא רק סלקום ועירית נתניה וחב' אחרות פנו אלי טלפונית ולחלק אני פניתי מראש, אחרי שהבנתי שמתחילים לפנות אלי בענין זה, לכולם הייתי צריכה להסביר שהחוב לא היה חוב והעיקול נעשה בטעות, מאחר והעיקול הוסר ביום שלישי וזה יוצא 12.3.07 אז ביצעתי את התשלומים לכל החב' האמורות לאחר שכאמור העיקול הוסר ונתתי שוב את מס' כרטיס האשראי כדי שיפעלו בעניין וכך גם שילמתי למטפלת. אני מציינת שאמרתי למטפלת שהיא יכולה לפרוע את השיק שהיה בידה והיא היתה צריכה לקבל אותו ב- 10 לחודש שהיא יכולה לפרוע אותו ב- 12 לחודש.

עובדת בעירית נתניה אז שני ימי עבודה שהפסדתי הם על חשבון שני ימי חופשה שלי. יום עבודה שלי מסתכם בסך של 350 ש"ח בערך אם אני מציינת שמשכורתי החודשית ברוטו היא 10,000 ש"ח.

כמו כן הפסדתי יום עבודה היום בשל כך שהיה עלי להופיע בביהמ"ש.כל חידוש הוראת קבע זה 5 ש"ח ו- 40 ש"ח לערך זה חידוש מסגרת אשראי.

אני טוענת שפרט לסכומים האלה מגיעים לי הסך שסלקום דורשת של 1400 ש"ח כדי לחדש לי את הקו כפי שמופיע בת/2, היא ניתקה לי את הקו של המנוי שמס' מופיע בת/2 ועדיין לא חידשה אותו, כדי לחדש אותו אני צריכה לשלם את ה- 1400ש"ח האלה שאין לי  לשלם ובינתיים אני משתמשת במכשיר נייד אחר. כמו כן אני תובעת פיצוי בגין כל עגמת הנפש שנגרמה לי, הכל כמפורט בתביעתי.

בחקירתה הנגדית לשאלה "על שם מי החשבון בבנק לאומי שעוקל" השיבה "על שמי ועל שם בעלי". לשאלה "העיקול היה ע"ס 8400 ש"ח" השיבה "נכון". לשאלה "ידוע לך מדוע בנק לאומי לא שם את סכום העיקול בצד ואפשר לך להמשיך לעבוד בחשבון כפי שהוא היה צריך לעשות השיבה "מאחר והייתי בחריגה לא במסגרת אשראי, תוספת העיקול היתה מעבר למסגרת ולכן לא ניתן היה לפעול בחשבון". לשאלה לסלקום עדיין לא שילמת את הסך של 1400 ש"ח וניתן להתווכח על סכום זה השיבה "לא ניתן להתווכח. אני ניסיתי להתווכח והם אמרו שזה עניין של יעוץ משפטי, מכל מקום הגשתי את המסמך ת/2 ובו החיוב". לשאלה "יש לך אישור שהמעביד שלך ניכה לך 2 ימי חופשה כדי לטפל בהסרת העיקול השיבה "כרגע לא. אבל אני אומרת שנוכו לי 2 ימי חופשה". ומשנשאלה "יש לך כאן תלוש משכורת שלך" השיבה "לא הבאתי איתי". לשאלה "זה נכון שמייד כשהתקשרת לחב' דואר ישראל בע"מ והתלוננת על העיקול ושוחחת איתי בטל' טיפלתי מייד בעניין ובדקתי אותו ותוך חצי שעה חזרתי אליך והודעתי לך שמדובר בטעות ושאני מטפל בהסרת העיקול השיבה "פנו אלי ביום חמישי ב- 7.6.07 בסביבות השעה 9:00 בבוקר מהבנק, ואז הודיעו לי שהחשבון מעוקל. אני הגבתי מאוד מאוד קשה על זה, לא ידעתי למה ולא ידעתי מי עיקל את החשבון, הייתי צריכה לעשות אין ספור טלפונים כדי לדעת מי עיקל את החשבון. אחרי שהבנתי שזה רשות הדואר התקשרתי אליהם עשרות פעמים כי הפקידה שאמרו שאחראית על זה לא היתה, ורק בשעות הצהריים אתה התקשרת אלי ואמרת שזה טעות של רשות הדואר ושאתה תטפל בהסרת העיקול. אכן אתה שלחת לי מכתב  שהגשתי אותו הוא ת/1 שזה מכתב ששלחת לבנק לאומי עם העתק אלי, אבל העיקול לא הוסר. אני הבנתי ממך שאתם פועלים להסרת העיקול, בעלי בערב ניסה להוציא כסף והכרטיס נבלע וכך היינו במהלך חמישי, שישי- שבת וראשון עד שביום 12/6 העיקול הוסר".

התובעת אישרה בעדותה כי אכן הנתבעת שלחה לה בפקס העתק הודעת פקסימילה ביום 7.6.07 בשעה 11:00 הוא ת/1 שזה העתק המכתב שנשלח כאמור ביום 7.6.07 בשעה 11:00 לבנק לאומי להסרת העיקול מחשבונה אלא שלטענתה הבנק הסיר את העיקול ביום 12.6.07.

הנתבעת לא הביאה לעדות עד כלשהו מטעמה.

בסיכומיה טענה התובעת כדלקמן: "אני חוזרת על כל האמור בתביעתי ומבקשת לפסוק את סכום התביעה בצירוף הפרשי ריבית, הצמדה, אני חושבת שחירותו הכלכלית של אדם הינה מאבני יסוד במדינה כמו שלנו, כשכך פתאום בלי סיבה פוגעים בכך, התחושה היא של חיים במדינת חלם, ההצעה לפצות אותי ב- 500 ש"ח היא הצעה מזלזלת, רק בשל העלויות הכרוכות בכך לא הגשתי תביעה לבימ"ש שלום וצמצמתי את תביעתי לסכום מקסימלי של תביעות קטנות. לא יתכן שחב' כה גדולה תרד לחייו של אדם בצורה כה בוטה כפי שקרה במקרה זה  ובית המשפט מתבקש לומר את דברו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. קשה לי שלא להתייחס לנאמר בכתב ההגנה בציניות ובעזות מצח הנתבעת מטילה את האחריות על כתפי. אני מפנה שוב למכתב הנתבעת ת/1 המדבר בעד עצמו שהרי הנתבעת הודתה בטעותה. מבקשת לכן להעתר לתביעתי".

הנתבעת טענה בסיכומיה כדלקמן: "כעולה מכתב התביעה עצמו, מדובר בטעות אנוש של פקידה בחב' הדואר, שהיא הנתבעת. כעולה מהמסמכים שהוגשו לביה"ש מייד כשהתברר שמדובר בטעות ותוך חצי שעה מרגע שהתובעת דיברה איתי יצא מכתב לביטול העיקול הן לבנק לאומי והן ללשכת ההוצאה לפועל, אפילו הקדמנו את הטיפול בביטול העיקול לתלונת התובעת בכתב כפי שעולה שהתקבלה רק ב- 7/6/07 שעה 11:46. כפי שפורט בכתב ההגנה איך הגענו למצב הזה?. מדובר בתובעת שקיבלה הלוואת סטודנטים ואחרי שסיימה את לימודיה לא החזירה את ההלוואה. נאלצנו להוציא לה מכתב דרישה לתשלום חובה, וכשלא שילמה את החוב נאלצנו לפתוח תיק הוצל"פ ורק בעקבות תיק ההוצל"פ היא לא שילמה את כל החוב בבאת אחת אלא בתשלומים כך שאין מדובר בתובעת שכאילו "משמיים הגיעו אליה". לא הוכח על ידי התובעת כי נגרמה לה הוצאה כספית כלשהי בגין עיקול שהוטל בטעות והוסר מיידית. לא הוכח שהיא הפסידה ימי עבודה וגם היום היא מפסידה רק שליש מיום העבודה ויכולה לחזור לעבודתה. הדיבורים על חירות כלכלית וכו' מקובלים עלי ואני מכבד אותם אבל אני חושב שהכוונה היא שפוגעים בחירות כלכלית בכוונה במטרה לפגוע. ולכך הגיבה התובעת בציינה בקשר לטענה שהעלה ב"כ הנתבעת בסיכומיו בדבר החוב שלי שקיבלתי בעת לימודי ושלא שילמתי אותו, אז נכון שקיבלתי הלוואה מהנתבעת לצורך הלימודים והייתי צריכה להחזיר את החוב 3 שנים אחרי סיום הלימודים ואני סיימתי את הלימודים ומטבע הדברים שאחרי 6 שנים שוכחים על קיום החוב ולא קיבלתי דרישה להחזיר את החוב, כשקיבלתי את הדרישה שילמתי את החוב, נכון שקיבלתי אזהרה מהוצל"פ ואח"כ הגעתי לנתבעת שעשתה לי הסדר תשלומים לבקשתי לצורך תשלום החוב כי לא יכולתי לשלם את החוב בפעם אחת. ונציג הנתבעת בהמשך סיכומיו ציין אחרי שבוטל העיקול והכל הסתדר, התובעת פנתה אלי וביקשה פיצוי של 100,000 ש"ח, 50,000 ש"ח עבורה ו- 50,000 ש"ח עבור בעלה. אני מפנה למכתבי אליה שצורף לכתב התביעה מיום 8/7/07 ובסע' 13 אני מציע לה להחזיר לה הוצאות מוכחות שנגרמו לה ולפצותה בסכום של 500 ש"ח. אני חושב שבנסיבות האלה, בדרך שבה נהגנו במקרה זה, אין שום הוכחה שזלזלנו בתובעת או שפגענו בה או בחירותה הכלכלית, נהגנו בה בהגינות ותיקנו את הטעות באופן מיידי. אנו סבורים שהנתבעת הציעה לתובעת הצעה הגונה ומבקשים לקבלה".

עיינתי בכתבי הטענות במוצגים שהוגשו שמעתי טיעוני הצדדים וסיכומיהם.

מחומר הראיות למדים כי הרקע למקרה הוא הלוואה בסך 5000 ש"ח שנטלה התובעת ביום 13.6.97 ממשרד האוצר באמצעות בנק הדואר בתקופת היותה סטודנטית, לאחר שאושרה בקשתה לסיוע ללימודים במוסד להשכלה גבוהה הכל כמפורט בהעתק צילומי מההודעה על אישור ההלוואה העתק כתב ההתחייבות בחתימת התובעת והעתק שטר החוב בגין ההלוואה (נספחים א', ב',ג' לכתב ההגנה).

כמפורט בנספח א', התחייבה התובעת להחזיר את ההלוואה ב-36 תשלומים החל מיום 17.12.00 באמצעות הוראת קבע לחיוב חשבון בנק שנתנה התובעת לנתבעת.

משלא נפרעה ההלוואה במועדה, ואף על כך אין חולק כאמור, שלחה הנתבעת לתובעת ביום 18.4.04 מכתב התראה בו נדרשה התובעת לסלק חובה בגין ההלוואה בסך 7,632.05 ש"ח בתוך 10 ימים שאם לא כן יינקטו כנגדה הליכי הוצל"פ הכל כמפורט בהעתק המכתב  (הוא נספח ד' לכתב ההגנה).