הגשת ראייה נוספת בהליכים בפני רשם הפטנטים

רקע דיוני

1.         בפני רשם הפטנטים נדונה התנגדות שהגישה המשיבה לבקשת פטנט של המבקשת-המערערת. בעלי הדין סיימו את הגשת טענותיהם וראיותיהם בהתאם לתקנות 57-62 לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ"ח-1968, להלן: "תקנות הפטנטים". לאחר סיום הגשת הראיות, כאמור, ביקשה המבקשת להגיש תצהיר נוסף מטעמה. סגנית רשם הפטנטים, בהחלטה מושא הבקשה שבפניי, דחתה את הבקשה להגשת התצהיר הנוסף. בבקשה לרשות לערער שבפניי, שהוגשה מכוח סעיף 174(ב) לחוק הפטנטים תשכ"ז-1967, חוזרת ועותרת מבקשת הפטנט להרשות לה את הגשת התצהיר הנוסף, דהיינו היא עותרת לביטולה של החלטת סגנית הרשם.  שמעתי את טענות הצדדים בהרחבה, בכתב ובעל פה.  המשיבה מתנגדת (בהליך העיקרי שבפני רשם הפטנטים) לבקשה לרישום פטנט המתייחסת למלח פוספט דו-מימני של סיטגליפטי ן Sitagliptin, שהוא החומר הפעיל בתרופה Javuvia לטיפול בסוכרת סוג 2 (סעיף 1 לבקשה כאן).

המחלוקת

2.         כפי שמסבירה סגנית הרשם המלומדת בהחלטתה, מבקשת הראיה הנוספת להתמודד עם טענה של המשיבה בדבר דרך עריכת ניסויים על ידי עד המבקשת פרופ' אטווד. בסעיף 4 להחלטתה כותבת סגנית הרשם, כי: "על מנת להתמודד עם טענת המתנגדת בראיותיה בתשובה כי פרופ' אטווד השתמש בפרוצדורה לא תקינה כדי לבודד את המוצקים שהכין, חזר פרופ' אטווד על הניסוי שערך תוך שינוי אחד משלביו בהתאם להצעותיו של ד"ר צ'ייל [עד מטעם המשיבה-המתנגדת] בתצהירו מתעד את תוצאות הניסוי". אני מפנה בהקשר זה גם לדברי סגנית הרשם בסעיף 15 להחלטתה. ב"כ המבקשת הסביר, כי התצהיר הנוסף מהווה תשובה לטענות המתנגדת, שחלקה על אחד השלבים בניסויים שערך פרופ' אטווד, כאשר בניסוי המתואר בראיה הנוספת, בוצע אותו ניסוי בשים לב לטענות עד המשיבה, והתקבלה, לדברי המצהיר אטווד, תוצאה דומה לזו אליה הגיע בניסוי קודם (שתואר על ידיו בשלב קודם של הגשת הראיות).

עמדת המבקשת, היא, אם כן, שמטרת הראיה הנוספת היא להשיב על טענות לפגם בדרך המדעית של עריכת ניסוי עליו העיד עד המשיבה בשלב קודם.

ההחלטה שבערעור

3.         מסקנתה של סגנית הרשם הייתה "כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר רלוונטיות הראיה להליך ולשאלות שבמחלוקת", ראו סעיף 15, עמ' 3 למטה להחלטה. בסעיף 20, עמ' 5, להחלטה ציינה סגנית הרשם, כי "ממצאיו החדשים של פרופ' אטווד לא ייחשבו כראיה בתיק, אך תגובת העדים [בחקירתם הצפויה בעל-פה] לאותו ניסוי נוסף [קרי הניסוי הנדון בראיה הנוספת] תהיה חלק מעדותם".

4.         סגנית הרשם דחתה, כאמור, את הבקשה להגשת הראיה הנוספת, אך התירה לבעל הדין לחקור את העדים על תוכנו, דהיינו, להציג בפניהם הן את הנתונים העובדתיים והן את המסקנות המדעיות המתבקשות מהניסוי הנוסף המתואר באותה ראיה.

 5.        סגנית הרשם נימקה את סירובה לקבל את הראיה הנוספת בכך שיהיה בכך כדי להקשות על לוח הזמנים של הדיון בעל פה בהתנגדות, שנקבע בהסכמה זה מכבר, וכן שיהיה בקבלת ראיה נוספת בשלב הנוכחי "כדי להקשות על המתנגדת, שכן לא תוכל להגיב לראיה זו", סעיף 18 משפט ראשון עמ' 4 להחלטה. בסעיף 19 להחלטה נאמר גם, כי הגשת הראיה הנוספת פוגעת בזכותה של המתנגדת להיות האחרונה בהגשת הראיות, כאשר הכלל הוא, כי המתנגדת לבקשת פטנט היא האחרונה להגיש ראיות, לפי תקנה 62 לתקנות הפטנטים.

דיון והכרעה

6.         אני מסכים עם סגנית הרשם, שלא ניתן לקבל את התצהיר הנוסף כראיה מפריכה. כפי שניסיתי להראות, מטרת הראיה הנוספת היא להתמודד עם טענות של המשיבה בדבר התקינות המדעית של חלק של ניסוי שנערך על ידי עד המבקשת אטווד. הבסיס להגשת ראיה מעין זו נמצאת בתקנה 63 לתקנות הפטנטים, המתנה הגשת ראיות נוספות לאחר שלב סיום הגשת הראיות לפי התקנות 58-61, בקבלת רשות של רשם הפטנטים.      

7.         בא כוחה המלומד של המשיבה הדגיש בטענותיו בכתב ובעל פה, שני נושאים נוספים. הוא טען לשיהוי, דהיינו שחלף זמן רב מאז הגשת ראיות וטענות המשיבה, תחילת חודש מארס 2012, ועד מועד הגשת הבקשה להגשת הראיה הנוספת, 26.8.12. עוד נאמר, שטענות המבקשת לעניין פרק הזמן שנדרש לה כדי להבין את טענות המשיבה כנגד הדרך בה ערך פרופ' אטווד את הניסוי בשלב הראשון, וכן כדי לערוך את הניסוי מושא הבקשה לראיה נוספת, לא נתמכו בתצהיר כנדרש. כן נאמר, שלא הוגש תצהיר שיבסס את הטענה לגבי המשקל המרכזי שיש לייחס הן לאופן עריכת הניסויים שבמחלוקת והן למסקנות הנובעות מהם.

ב"כ המשיבה גם אמר, שאם תתקבל הראיה הנוספת, בניגוד להחלטת הערכאה הדיונית, הרי יהיה עליו לשקול אפשרות של תשובה לראיה נוספת זו, וכי הדבר עשוי לפגוע, כאמור, במועדי הדיון בע"פ שנקבע, לחודש ינואר 2013, בהסתמך על תיאום בין הצדדים, על ידי סגנית הרשם.

8.         אני מציין,  שבמהלך שמיעת בקשת רשות הערעור היום הודיע ב"כ המבקשת, כי בדעתו להסתמך בגדר הראיה הנוספת אך על דברי המצהיר שעניינם עריכת הניסוי תוך לקיחה בחשבון של השגות הצד שכנגד, ואין בדעתו להסתמך על עניינים נוספים שהובאו באותו תצהיר. פירוט הסעיפים בתצהיר המתייחסים להודעה זו הובאו בפרוטוקול דלעיל.

9.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שהנקודה המרכזית לצורך ההכרעה במחלוקת שבפניי עניינה קביעת סגנית הרשם המלומדת, שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר רלוונטיות הראיה להליך שבפניה ולשאלות שבמחלוקת. זאת ועוד: אם, כאמור בסעיף 20 להחלטה, יוכל ב"כ המבקשת לחקור בחקירה שכנגד עדים על הניסוי הנוסף שערך פרופ' אטווד, חקירה שבהכרח תכלול הצגה של אופן עריכת הניסוי הנוסף בפני העד הנחקר, הרי ברור, שיש טעם בבקשה להציג באופן ענייני ומסודר את הניסוי הנוסף בדרך של ראיה בפני הערכאה הדיונית. כיצד אמור העד להתייחס בזמן החקירה שכנגד לניסוי מדעי שפרטיו אינם חלק מחומר הראיות? האם ההגיון הדיוני אינו מחייב שבעל דין המבקש להסיק מסקנות מניסוי מדעי שנערך באופן כזה או אחר לא יציג גם, כראיה, את דרך עריכת הניסוי? זאת ועוד: הבאת הניסוי בדרך של תצהיר, מבעוד מועד, מאפשרת לכל הנוגעים בדבר, ללמוד את דרך עריכת אותו ניסוי והמסקנות העולות מאותה דרך, לקראת הדיון בעל פה.

10.       לא היתה טענה בפני סגנית הרשם או בפניי, שהמצהיר מטעם המבקשת יכול היה לדעת מראש את טענות בעלת הדין שכנגד קודם לניסוי, שערך בשלב הראשון, הגם שבאופן כללי יכול היה לצפות מראש ביקורת כלפי הניסוי ותוצאותיו. גם ברור, שהכללים הדיוניים וכללי הראיות מחייבים את כל אחד מבעלי הדין להביא את טענותיו שבעובדה הרלוונטיות למחלוקת, בפני עדי הצד שכנגד, בשלב החקירות בעל פה. אם בדעת המשיבה לחלוק על תקינות ניסוי שערך פרופ' אטווד, או על המסקנות שמבקש העד ללמוד מהניסוי, ההנחה היא, שטענות אלה יובאו במהלך חקירתו שכנגד של עד זה. אם בדעת העד להתמודד עם שאלות מסוג זה על ידי הצבעה על ניסוי נוסף שערך, אינני רואה אפשרות למנוע ממנו הבאת הניסוי הנוסף כראיה נוספת, אפילו הסתיים כבר שלב הבאת הראיות של כל בעלי הדין.

11.       אני מסכים עם בא כוחה המלומד של המשיבה, שהיה ראוי להגיש תצהיר, מטעם הנוגע בדבר, שייפרט את הזמן שנדרש ללימוד ראיות המשיבה, ולעריכת הניסוי הנוסף, ושיסביר את המועד המאוחר יחסית שבו הוגשה הבקשה שבמחלוקת, וכן יצביע על חשיבות העניין להליך העיקרי. עם זאת, נראה לי, שבחינה כוללת של נסיבות העניין, לרבות דברי סגנית הרשם בהחלטתה תומכים, בשלב הנוכחי של הדיון, במרכזיותה של הראיה הנוספת. עניין השיהוי שחל בהגשת הבקשה, הוא שיקול שאינו עיקרי, ומכל מקום ניתן, במידה מסויימת, לכפר עליו גם בדרך של פסיקת הוצאות בין בבית משפט זה ובין על ידי סגנית הרשם.

12.       השאלה שבפניי מתייחסת רק לבקשה להגשת הראיה הנוספת. השאלה האחרת, שהועלתה בטענות עורכי הדין המלומדים, ושעניינה אפשרות למענה לראיה הנוספת על ידי המשיבה-המתנגדת אינה טעונה הכרעה על ידי בשלב הנוכחי. אני מזכיר בהקשר זה שעמדת המבקשת, אם הבנתי אותה נכון, היתה שטענות עד המשיבה צ'ייל כלפי חלק מהניסוי של עד המבקשת אטווד, היו בגדר של השערה או ספקולציה מבלי שהמשיבה ערכה, באותו שלב, ניסוי כלשהו כדי לאשש את הטענות בנקודה זו כנגד העד אטווד, הגם שבאותו שלב היא היתה זו שהגישה ראיות בתשובה לפי תקנה 62 לתקנות הפטנטים. בהתחשב בנתונים אלה,  אני סבור, עתה, כי תוצאות כאלה או אחרות של קבלת הראיה הנוספת, אינן טעונות דיון והכרעה על ידי היום. תקנה 63 חלה בשלבים מאוחרים של הדיון בהתנגדות, אחרי שהסתיים סבב הגשת הראיות של כל בעלי-הדין בהתאם להוראות התקנות הקודמות לה.  שיקול הדעת בהתאם לתקנה 63 הינו רחב ואינו מותנה בשמירה על זכות של המתנגדת להגיש ראיות אחרונה לפי תקנה 62 הנ"ל.

סעד