הגדלת שיעור הנכות התפקודית של נפגעת תאונת דרכים והגדלת פיצויי נזק הפסד השתכרות

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת גלית ציגלר) מיום 25.12.06 בת"א 7127/02, בו נתקבלה תביעת המערערת לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף שהוסבו לה עקב פגיעתה בתאונת דרכים.

עיקרי הרקע העובדתי והדיוני

1.          המערערת, ילידת 25.6.67, נפגעה בתאונת דרכים ביום 2.9.01 (להלן: " התאונה").  

אין חולק בדבר החבות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "החוק").

2.          המחלוקת התמקדה בנכותה של המערערת ובשיעור הפיצויים שהיא זכאית לו.

על מנת לעמוד על הנכות הרפואית של המערערת, מינה בית משפט קמא שני מומחים רפואיים מטעמו. האחד- האורתופד ד"ר יצחק קורן (להלן: "ד"ר קורן"); השנייה - הפסיכיאטרית ד"ר נעה קרת (להלן: "ד"ר קרת").

3.          ד"ר קורן בדק את המערערת ביום 14.2.03. לנוכח תלונותיה לפניו, התמקדה בדיקתו בעמוד השדרה של המערערת. העיון בחוות דעתו של ד"ר קורן מיום 24.4.03 מצביע על הממצאים דלקמן: אשר לעמוד השדרה הצווארי - ישנה הגבלה קלה ביותר רק בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי, ללא חסר נוירולוגי; אשר לעמוד השדרה הגבי והמותני - טווח התנועות היה מלא בכל הכיוונים, ללא כל חסר נוירולוגי. תצלומי C.T. של עמוד השדרה לכל ארכו היו תקינים.

לנוכח ממצאים אלה, קבע ד"ר קורן כי התגבשה אצל המערערת נכות צמיתה בשל ההגבלה הקלה ביותר בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי, וכי שיעור הנכות הוא 5%. ד"ר קורן ייסד את קביעתו זו על התאמה למחצית שיעור הנכות הקבועה בסעיף 37 (5) (א) בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, התשט"ו - 1956 (להלן: " תקנות המל"ל"). ד"ר קורן ציין בחוות דעתו כי המערערת נפגעה בעבר בשתי תאונות דרכים: האחת - בשנת 1995 והאחרת - בשנת 1998. לא נקבעה למערערת נכות צמיתה בגין שתי תאונות אלה.

4.          ד"ר קרת בדקה את המערערת ביום 1.6.04. העיון בחוות דעתה מיום 7.6.04 מלמד כי  קיימים אצל המערערת מספר סימפטומים נוירוטיים המעידים על הפרעות נוירוטיות בלבד. "המדובר בתלונות על התקפי חרדה ... סימפטומים שארתיים של נוירוזה בתר חבלתית ... ותלונות דכאוניות" (עמ' 7 בחוות הדעת). ד"ר קרת העריכה את נכותה הנפשית של המערערת ב-15% על פי תקנות 34ב - 34ג בתקנות המל"ל. היא הוסיפה "קשה ביותר לקבוע באם מדובר בנכות צמיתה. מחד מדובר בתסמינים נוירוטיים שניתן לטפל בהם, ובעזרת טיפול - להשיג שיפור. מאידך - אין לגב' יפה לוי מוטיבציה להיעזר בטיפול, והסיכוי לשיפור בעזרת טיפול הניתן ללא מוטיבציה - אינו גבוה" ( שם).

5.          לפני בית משפט קמא נשמעה חקירתה של ד"ר קרת. ד"ר קורן לא נחקר על חוות דעתו. 

6.          כחודשיים ימים לפני מועד שמיעת הראיות, ביקשה המערערת להורות על בדיקה נוספת אצל ד"ר קרת, לאור מסמכים חדשים שהציגה. לאחר קבלת תגובת המשיבות, החליט בית משפט קמא (ביום 29.9.05) כי אינו רואה מקום לבדיקה נוספת טרם שתישמע עדות ד"ר קרת. בית המשפט הוסיף והורה כי "הנושא יועלה בחקירה של ד"ר קרת ויישקל בהתאם".

7.          בחקירתה ציינה ד"ר קרת, כי לאחר העיון במסמכים החדשים שהציגה המערערת, אין היא רואה נחיצות בקיום בדיקה נוספת. יוער, כי המערערת לא שבה והעלתה עניין זה של עריכת בדיקה חוזרת, בתום חקירתה של ד"ר קרת.    

פסק דינו של בית משפט קמא

8.          בית המשפט בחן, בראשית פסק דינו, את המחלוקת בסוגיית הנכות הרפואית. הנכות בשטח האורתופדי לא הייתה נתונה במחלוקת. הנכות בשטח הפסיכיאטרי היא שהייתה במוקד.

בית משפט קמא ציין כי חוות דעתה של ד"ר קרת כמו גם הסבריה בחקירה, היו יסודיים ומקצועיים. בשים לב לחוות הדעת ולחקירה, עולים מפסק הדין הממצאים דלקמן לגבי הנכות הרפואית בשטח הפסיכיאטרי:

(א)   המערערת לא הייתה בטיפולים פסיכיאטריים סדירים. אלה החלו כשנתיים לאחר התאונה ונמשכו על פני 4 פגישות בלבד.

(ב)    לא נמצאו הפרעות קוגניטיביות או הפרעות בשיפוט המציאות אצל המערערת, אך נמצאו סימנים נוירוטיים, מהם ניתן ללמוד על הגזמה והאדרה ואף על מניפולטיביות מצד המערערת ביחס למצבה.

(ג)    הסימפטומים שנמצאו, מפריעים לתפקודה החברתי של המערערת. השפעתם על תפקודה התעסוקתי מועטת. סימפטומים אלה לא יחריפו עם הזמן וייתכן כי בתום ההליך המשפטי, עם קבלת הפיצויים, יהא שיפור במצב המערערת.

(ד)    מצב המערערת יכול להשתפר עם קבלת טיפול מתאים.

9.          מכאן, עבר בית משפט קמא לבחינת מצבה התפקודי של המערערת. בהקשר זה, קבע:

 (א)  עובר לתאונה עבדה המערערת כמנהלת מחלקת הגרפיקה בחברת רוטל. בשלהי 1999 החליטה להרחיב את השכלתה לתחום המדיה הדיגיטלית והאנימציה. היא נרשמה ללימודים בבית הספר "קמרה אובסקורה" ועזבה את עבודתה. כשנה לאחר מכן, שבה המערערת לעבודה חלקית בחברה, עבודה בה התמידה עד לתאונה.