הבנק רשאי לחייב את הערבים - לא הוכיחו כי הופטרו מערבותם.

1.         זוהי תביעה של בנק כנגד ערבים, בגין חוב שנצבר בחשבון לו הם ערבו. הערבים טוענים, כי הופטרו מערבותם על-ידי הבנק, ולכן אין לחייבם, ואולם הבנק מכחיש טענה זו ועומד על דרישתו לחיוב הערבים.

מסכת העובדות

2.         חברת "כר אור שיווק (1990 בע"מ" ( הנתבעת 1) הנה חברה בבעלות מר דורון ששון פור ( הנתבע 3) והגב' אורלי ששון פור ( הנתבעת 4). בתחילת שנת 2001, הקימו הנתבעת 1 ומר משה בן-יאיר ( הנתבע 2) שותפות, שעניינה מכבסה. לצורך תפעול המכבסה, פתחו הנתבעת 1 והנתבע 2, ביום 23.5.01, חשבון עו"ש בסניף תלפיות של בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( הבנק), שבניהולו השוטף היה מעורב גם הנתבע 3, אשר לו ולבני משפחתו היו חשבונות נוספים בסניף זה של הבנק מזה מספר שנים.

3.         ביום 11.7.01 נטלו הנתבעים 1 ו-2 הלוואה בסך 80,000 ש"ח לצורך רכישת רכב לעסק, וביום 1.8.01 נרשם לטובת הבנק משכון על הרכב מסחרי, שנרכש, ברובו, בכספי ההלוואה. הנתבע 3 חתם בשם הנתבעת 1, הן על מסמכי ההלוואה והן על מסמך משכון הרכב. יצוין, כי תשלומי החזר ההלוואה נגבו מחשבון העו"ש על-שם הנתבעים 1 ו-2.

4.         ביום 25.12.01 חתם הנתבע 3 בבנק על כתב "ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב", אשר צוין בו בסעיף 32, שעניינו "תנאים מיוחדים", כי "הערבות מבטיחה אשראי שהחברה תקבל בחשבון משותף עם בן-יאיר משה". ביום 16.1.02, חתמה גם הנתבעת 4 על כתב ערבות זה.

5.         בסוף חודש יוני 2002, או בסמוך למועד זה, החליטו הנתבעים לפרק את השותפות. לטענתם, בסמוך למועד פירוק השותפות, נפגשו הנתבעים 2 ו-3 עם נציגי הבנק, והודיעו להם על פירוק השותפות, ועל כך שהנתבעים 3 ו-4 אינם אחראים מאותה עת ואילך, על הנעשה בחשבון. הנתבעים 3 ו-4 טוענים, בין היתר, כי במעמד זה הם הופטרו בעל-פה מערבותם לחשבון, ואולם הבנק מכחיש זאת.

6.         יודגש, כי לאחר פירוק השותפות, הפעילות בחשבון העו"ש הפכה להיות דלילה, אם בכלל הייתה פעילות כלשהי, ובכל מקרה היא אינה משמעותית לעניינה של תביעה זו. (דברי ב"כ הנתבעים 3 ו-4, פרו' עמ' 5). מאידך, מחשבון העו"ש המשיכו להימשך כספים לצורך החזר ההלוואה אותה נטלו השותפים לצורך רכישת הרכב, בעת שהשותפות הייתה עדיין קיימת, אלא שבסמוך לאחר פירוק השותפות, התשלומים בגין החזר ההלוואה פסקו, ועל כן העמיד הבנק את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי. יוצא, אפוא, שעיקר עניינה של תביעה זו מתייחס לחיובים שנוצרו בחשבון בתקופה בה השותפות הייתה עדיין קיימת ופעילה, והנתבעת מס' 1 הייתה בה שותפה פעילה, ולא בחובות שנוצרו לאחר שהיא עזבה את השותפות.

7.         ביום 1.9.02, שלחו הנתבעים 1 ו-3 לבנק מכתב, באמצעות בא-כוחם (נ/8). במכתב נטען, כי הואיל וחשבון העו"ש מצוי ביתרת חובה בסך של כ-15,000 ש"ח, הואיל ולטובת הבנק משועבד הרכב המסחרי, והואיל והנתבע 2 "אינו מעוניין בפירעון החוב", ובכוונתו למכור את הרכב לסוחר מהשטחים כדי לסכל את מימוש הרכב באמצעות השעבוד המוטל עליו, נדרש הבנק לפעול מיידית לתפוס את הרכב ולממש את השעבוד עליו, לצורך פירעון החוב. ואכן, אין חולק, כי הנתבע 3 סייע באופן פעיל לבנק לאתר את הרכב ולשים עליו יד. ביום 23.10.02 נתפס הרכב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, וביום 4.2.03, או בסמוך לכך, הוא נמכר במסגרת הליכים אלה, כשסך של 49,901 ש"ח בגין המכירה הועבר לבנק לכיסוי חלק מהחוב שנצבר בחשבון. לאחר העברת תמורת הרכב לחשבון, עמדה יתרת החובה בחשבון על סך של
50,933 ש"ח, וזאת נכון ליום 21.2.03. מרכיבי החוב אותה עת היו, סך של 6,251 ש"ח בגין יתרת חובה בחשבון העו"ש בצירוף 345 ש"ח ריבית בגין יתרת החובה, וכן סך של 44,337 ש"ח - יתרת חוב החזר ההלוואה לרכב (נספח ג' לכתב התביעה). הנתבעים 3 ו-4 מכחישים מחוסר ידיעה את גובה החוב הנתבע (ס' 12 לבר"ל), ואולם טוענים, כי אם הם חייבים לבנק סכום כלשהו, הרי שסכום החוב אינו יכול לעלות על 10,000 ש"ח, המהווה לטענתם, את מסגרת האשראי שנקבעה לחשבון זה, אשר לו ערבו.

8.         הואיל והחוב לבנק לא הוסדר, הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים. ביום 12.6.03 ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד נתבעים 3 ו-4, הואיל ולא הגישו בקשת רשות להתגונן, ומאותו טעם, ניתן פסק דין גם נגד הנתבע 2, ביום 24.6.03. בהמשך נפתח נגד הנתבעים תיק הוצאה לפועל. אין חולק, כי בין הבנק ונציגיו לבין הנתבעים 3 ו-4 התנהלו מגעים במהלך התקופה שמאז הגשת התביעה, במסגרתם אף הסכים ב"כ הבנק להסיר עיקולים שהוטלו על רכוש הנתבעים 3 ו-4.

9.         ככל שניתן להבין, מחדלם של הנתבעים 3 ו-4 להתגונן נבע ממגעים אלה, ואולם מגעים אלו לא הניבו פתרון לסיום המחלוקת עם הבנק, כיוון שהחוב אליו טרם הוסדר. לכן, ביום 15.6.04, הגישו הנתבעים 3 ו-4 בקשה לביטול פסק הדין והליכי ההוצאה לפועל, לה נעתרתי ביום 15.7.04. ביום 27.7.04 התיר כב' הרשם א' פוני לנתבעים 3 ו-4 להגיש בקשת רשות להתגונן, וביום 11.11.04, בהסכמת הבנק, נעתר לה.

10.        במסגרת שמיעת הראיות בתיק, העידו מטעם התובע מנהל סניף תלפיות בבנק בזמנים הרלבנטים, מר אבי אבוקסיס, וכן סגניתו באותה עת, הגב' שרה שטסמן, אשר טיפלה באופן אישי בחשבון נשוא תיק זה. מטעם הנתבעים 3 ו-4 העיד הנתבע 3.

המחלוקת בין הצדדים - דיון והכרעה

11.        המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם הבנק הפטיר את הנתבעים 3 ו-4 מערבותם, אם לאו. אין חולק, כי ככל שהיה הפטר שכזה, הרי שהוא לא נעשה בכתב.

12.        בפי הנתבעים 3 ו-4 שתי טענות עיקריות בהקשר להפטרם מערבותם על-ידי הבנק:

א.          הנתבעים 3 ו-4 טוענים, כי ההפטר ניתן בעל-פה בעת פגישה שהתקיימה בחודש יוני 2002, בין הנתבע 3 לגב' שטסמן, שבה הודיע לה הנתבע 3 על פירוק השותפות, על יציאתו מתמונת החשבון, ועל כך שמעתה ואילך, יחדלו הוא והנתבעת 4 להיות ערבים לחשבון. לטענת הנתבעים 3 ו-4, הגב' שטסמן אישרה את דבריהם באותה פגישה. בנוסף הם טוענים, כי לאחר הפגישה, חדל הבנק לשלוח אליהם עדכונים על מצב החשבון, בניגוד לעבר;

ב.          הנתבעים 3 ו-4 טוענים, כי מר אבוקסיס הסכים להפטירם מערבותם בתמורה לסיועם לו לממש את הרכב המסחרי.

13.        הנתבעים 3 ו-4 טוענים עוד, כי חיזוק למסקנתם, כי הופטרו מערבותם על-ידי הבנק ניתן למצוא בכך שנציגי הבנק ובאי כוחו הסכימו לבטל עיקולים שהוטלו נגדם במסגרת הליכי הוצאה לפועל, וזאת ללא כל תמורה שהיא - הסכמה הנובעת מכך שהבנק חדל לראות בהם ערבים לחוב הנתבעים 1 ו-2. כאמור, הבנק מכחיש, כי נתן לנתבעים 3 ו-4 הפטר בעל-פה בזמן כלשהו, וכן טוען, כי הנתבעים 3 ו-4 טועים בפרשנותם את התנהגותו כלפיהם, אשר מעולם לא חדל לראות בהם ערבים לחוב הנתבעים 1 ו-2 (ס' 28 לתצהיר מר אבוקסיס).

14.        להלן, אדון בטענות אחת לאחת: