הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ נ' ברזילי

פסק דין

1.בפני תביעה כספית ע"ס 25,327 ₪ שהגיש התובע (להלן גם: "הבנק"), כנגד הנתבעת שהינה בגדר ערב מוגן כמשמעותו בחוק הערבות התשכ"ז 1967, בגין ערבותה לחובות החייב חנן ברזילי. המדובר בשתי ערבויות עליהן חתמה הנתבעת: ערבות מוגבלת בסכום ע"ס 10,000 ₪ מיום 10.10.02 (להלן: "כתב הערבות הראשון") וכן ערבות לחבות מסוימת עד לסך 37,000 ₪ להבטחת החזרי הלוואה מיום 22.2.04 (להלן: "כתב הערבות השני").

2. לטענת הבנק – המדובר בחשבון שהתנהל על שם החייב חנן ברזילי (להלן: "החייב" או "חנן") ואחיו ירון ברזילי (להלן: "ירון"). 3 ימים לאחר שנחתם כתב הערבות הראשון ע"י הנתבעת שהינה אחותם של ירון וחנן, הוגשה בקשה לגריעת ירון מהחשבון וממועד זה התנהל החשבון על שם חנן בלבד. בהמשך הוגשה כנגד החייב תביעה כספית וניתן כנגדו פסק דין במסגרת ת"א 2809/05. הבנק טען כי עם הגשת התביעה נשלחה לנתבעת הודעה על הגשתה של התביעה וכן הודעה כי אם לא ישולם החוב ויינתן צו מיצוי הליכים, תוגש גם נגדה תביעה בגין היותה ערבה לחובות דנן. בתאריך 17.1.07 ניתן במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין כנגד החייב, אישור למיצוי הליכים כנגד החייב ונשלחה לנתבעת הודעה על כך. נכון ליום הגשת תביעה זו, עמדה יתרת החוב של החייב בתיק ההוצל"פ ע"ס 25,327 ₪ ובהתאם הוגשה התביעה דנן.

3. לטענת הנתבעת- בעת החתימה על כתב הערבות הייתה הנתבעת חיילת משוחררת, ללא יכולת כלכלית וללא ידיעה על טיב הסיכונים אליהם הינה נכנסת בחתימתה על כתב הערבות. לטענת הנתבעת, הבנק לא הזהיר אותה מפני הסיכונים ולא מסר לה פרטים נדרשים.

הנתבעת טענה כי הבנק הפר את חובות הגילוי המוקדמות והמאוחרות המוטלות עליו לפי סעיפים 22-26 לחוק הערבות תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות"), את חובת תום הלב לפי חוק החוזים ולפי הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א – 1981. כך לטענת הנתבעת, לא גילה לה הבנק: את מצבו הקבוע של החשבון, חריגות שהיו בחשבון וסירוב שיקים בחשבון.

כן לא גילה לה הבנק, לטענת הנתבעת, כי לאחר חתימתה על כתב הערבות הראשון, הוצא ירון מהחשבון וכי לפיכך אין המדובר עוד ב- 2 חייבים, אלא בחייב אחד. הבנק לא גילה לה כי בעת החתימה על כתב הערבות השני, הוגבל החשבון מחמת עשרות שיקים חוזרים, הופסקה בו הפעילות וההלוואה נועדה לכסות יתרת חובה והתחייבויות בכרטיס אשראי. עוד הוסיפה הנתבעת כי הבנק לא גילה לה שהחייב לא עומד בהחזרי הלוואות ולא מסר לה הודעות כנדרש בעת הפסקת התשלומים על ידי החייב. לטענת הנתבעת, אילו ידעה על הפסקת התשלומים הייתה נוקטת באמצעים לסילוק החוב ואולם הבנק הודיע לה על כך רק בשנת 2007. בנוסף טענה הנתבעת, כי הבנק התרשל בכך שלא פעל במהירות למימוש רכב מסוג וולוו בשווי 52,000 ₪ שהיה בטוחה לחשבון, ומכר אותו רק בחודש 6/05 לאחר שערך הרכב כבר ירד משמעותית.

4.בתצהיר נציגת הבנק (להלן: "רחל"), נטען כי הנתבעת ידעה שחתימתה על כתב הערבות הראשון נועדה לגרוע את אחיה ירון מהחשבון וכי ידעה גם שהחשבון ביתרת חובה. רחל טענה כי העובדה שחתימת הערבות נערכה 3 ימים לפני הבקשה לגריעת שותף מהחשבון והעובדה שהערבות נחתמה לטובת חיוביו של חנן בלבד (למרות שבאותו מועד היו 2 שותפים בחשבון), יש בהן כדי להעיד על ידיעת הנתבעת כאמור. כן הוכחש כי מצב הנתבעת הורע בעקבות הוצאת ירון מהחשבון. רחל טענה כי בשתי הפגישות עם הנתבעת התרשמה כי הנתבעת מעודכנת בקשר לעסקים של אחיה, הוסברה לה מהות הערבות, מצב החשבון, יתרת החובה, ובפעם הראשונה אף הוסבר לה כאמור, שחתימתה נועדה לגרוע את ירון מהחשבון. על פי תצהירה של רחל, הובהר לנתבעת סכום הערבות וכי הסכום נקבע ביחס ליתרת החוב בחשבון שעמדה אז ע"ס 9,119 ₪ והנתבעת אף הציגה תלוש שכר להוכחת יכולתה הכלכלית. רחל הבהירה כי ביחס לכתב הערבות השני, הוצג בפני הנתבעת הסדר פריסת החוב והובהר כי לצורך קיומו ניתנה לחייב הלוואה. לטענת רחל, הנתבעת אף חתמה על מסמך הבקשה לקבלת הלוואה שנחתם על ידי חנן ובו הופיעו מלא הפרטים ביחס להלוואה. בתצהירה טענה רחל, כי במהלך התקופה בה החל חנן לפגר בהחזרי ההלוואה, התקשרה לנתבעת והודיעה לה כי החייב אינו עומד בהתחייבויותיו כפי שהיא נוהגת לעשות במצבים כאמור.

דיון:

5.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

בהתאם להלכה הפסוקה ולדין, הוטלו על הבנק חובות רחבות של גילוי ואיסור הטעיה ביחס לערבים. במקרה דנן, כפי שיפורט, מדובר בגרסה מול גרסה ביחס לשאלה האם גולו לנתבעת פרטים מהותיים וחיוניים. נטל ההוכחה מוטל על התובע (הן מחמת הכלל הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה" והן מחמת נטל ההוכחה הספציפי לעניין חובות גילוי, כמפורט). לאור האמור וככל שטענותיה של רחל לקיום חובת הגילוי, לא נתמכו במסמכים בכתב מהם עולה כי הפרטים החיוניים גולו ונמסרו לנתבעת, לא הרים הבנק את נטל ההוכחה בעניין ויש להעדיף את גרסת הנתבעת כי הפרטים לא גולו לה. זאת ועוד, מעדות רחל התרשמתי כי אינה זוכרת פרטים מהותיים ביחס למצב החשבון כפי שהיה (לפחות ביחס למועד חתימת הערבות השנייה). לפיכך ובהעדר מסמך בכתב המאשר מסירת וגילוי פרטים חיוניים לנתבעת, לא ברור לי כיצד יכולה רחל לזכור כי פרטים ספציפיים אותם אינה זוכרת כיום, כן נמסרו בעבר לנתבעת.

6. סעיף 22 לחוק הערבות שעניינו חובת הגילוי, קובע:

"(א)נושה יגלה לערב יחיד לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב:

(1)הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב (להלן – הקרן);

(2) שיעור הריבית השנתי, בחישוב המביא בחשבון ריבית דריבית בהתאם למועד הפירעון.

(3) תקופת החיוב, סכומי הפירעון של הקרן ושל הריבית במועדי הפירעון;

(4) הייתה הריבית משתנה – שיעור הריבית בעת כריתת החוזה בהתחשב בריבית דריבית בהתאם למועד הפירעון בעת כריתת החוזה, ודרך השינוי;

(5) היות והקרן או הריבית צמודות, ובסיס ההצמדה;

(6) תוספות שנקבעו לפי סעיף 25(א)(4);

(7) שיעור ריבית בשל איחור בפירעון וכן כל תשלום שיחויב בו החייב בשל אי קיום החיוב הנערב.

(ב)נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א) את כל הפרטים הבאים: