1. לפני בקשה עשירית (בש"פ 2986/11) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שיחלו ביום 4.5.2011, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 1023/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם מביניהם. לבקשת המבקשת ובהסכמה, הדיון בהארכת המעצר אוחד יחד עם ערר שהגיש המשיב על כך שבמסגרת עיון חוזר לא התקבלה בקשתו לשחרור בערובה (בש"פ 2869/11). נוכח המסקנה אליה הגעתי בבקשת המדינה להארכת מעצר אין עוד משמעות לערר. על כן, תתמקד החלטה זו בבקשתה של המדינה להארכת מעצר.
2. אין לכחד: כל הקורא את הכותרת "בקשה עשירית להארכת מעצר" - חש אי נחת רבה. ואולם, נסיבות העניין שבפני הן כה יוצאות דופן שלא ראיתי מנוס אלא להיעתר לבקשה זו.
כתב האישום והשתלשלות ההליכים בעניינו של המשיב
3. ביום 1.3.2007 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות מין, ובהן עבירות אינוס במרמה, ניסיון למעשה סדום במרמה ומספר רב של מעשים מגונים במרמה. על פי כתב האישום, המשיב גרם לנשים שונות לקיים עימו אקטים מיניים באמצעות כך שגרם להן להאמין שמדובר בחלק מהליך טיפולי, באמצעות התחזותו לאדם הסובל מאוטיזם. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצרו עד תום ההליכים נגדו, ולאחר שהוחלט לקבל את הבקשה, ומשמשפטו של המשיב לא הסתיים תוך תשעה חודשים, האריך בית משפט זה את מעצרו שש פעמים. ביום 22.2.2009 קבע בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) כי אין לקבל בקשה שביעית במספר להארכת מעצר. בעקבות החלטה זו, ביום 24.2.2009 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ג' נויטל), על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אימו בתנאים מגבילים. בחלופת מעצר זו שהה המשיב שנה. בהמשך - ההגבלות שהוטלו עליו במהלך היום - בוטלו. ביום 14.9.2010 נעצר המשיב שוב בחשד לביצוע עבירות אשר בוצעו בנסיבות הדומות לנסיבות המעשים נשוא כתב האישום שהוגש נגדו. בעקבות זאת, הגישה המדינה בקשה חדשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, ולבסוף, בהסכמה, הוארך מעצרו בארבעים וחמישה ימים נוספים. זאת, במטרה לברר האם יוגש כתב אישום נוסף ועל מנת לאפשר הגשת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב. ביום 24.10.2010 הוגש כתב אישום נוסף נגד המשיב בו מיוחסות לו עבירות ניסיון למעשים מגונים, מעשים מגונים במרמה וכן התחזות לפסיכולוג. בהמשך הוארך מעצרו של המשיב פעמיים נוספות, כל פעם למשך 90 ימים.
4. לא אעמוד על כל גלגולי הבקשות. אזכיר את האחרונה. ביום 23.1.2010 האריך בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) את מעצרו של המשיב בפעם התשיעית, החל מיום 3.2.2011. בית המשפט ציין כי המעשים המיוחסים למשיב הינם חמורים ביותר, ואף שבשלב מסוים הוחלט לשחררו בתנאים, לא עמד בניסיון וביצע לכאורה מעשים, שנעשו בנסיבות דומות מאוד לנסיבות המעשים בגינם הוגש נגדו כתב האישום. בית המשפט הוסיף וקבע כי ביצוע עבירות נוספות במהלך תקופת השחרור מוביל בדרך כלל למעצר עד תום ההליכים. על כן, קיבל בית המשפט את הבקשה להארכת המעצר, אך ציין כי על הצדדים לעשות מאמץ על מנת לזרז את קצב הדיונים בתיק.
5. יצוין גם כי ביום 13.2.2011 דחה בית משפט זה (השופטים פרוקצ'יה, רובינשטיין וג'ובראן) את עתירתו של המשיב בה ביקש המשיב מבית משפט זה להורות לרשויות לנמק מדוע לא יבוטל כתב האישום נגדו ומדוע לא ייערך לו שימוע, וכן ביקש להורות על שחרורו ממעצר (בג"ץ 1068/11). בית המשפט דחה את עתירתו של המשיב, וציין, בין היתר, כי דין בקשתו להשתחרר ממעצר להידחות. זאת, בשים לב להחלטת השופט ג'ובראן להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, ובפרט לאור קריאתו של השופט ג'ובראן לנסות ולזרז עד כמה שניתן את קצב הדיונים בעניינו של המשיב. מכל מקום, נקבע גם כי ככל שתתבקש הארכה נוספת של מעצרו, טענותיו של המשיב שמורות לו.
הבקשה הנוכחית להארכת המעצר
6. לפני כאמור בקשה עשירית. המבקשת פירטה אודות מהלך הדיונים בתיק העיקרי, ובפרט מאז הארכת המעצר האחרונה. שמיעת הראיות במשפטו של המשיב החלה ביום 15.1.2008, לאחר מספר בקשות דחייה, בהן אף התחלף ייצוגו של המשיב. חילופי הסנגורים הובילו לביטולם של ארבעה דיונים שנקבעו לשמיעת ראיות. פרשת התביעה הסתיימה עוד ביום 1.4.2009, ובהמשך הסכימה התביעה לזיכויו של המשיב מהאישום השמיני בכתב האישום, וכן מהמעשה המגונה בו הואשם באישום הראשון. פרשת ההגנה נפתחה ביום 21.5.2009.
במסגרת פרשת ההגנה, ועד למועד הגשת הבקשה התשיעית להארכת המעצר, נערכו שבעה (!) דיונים בהם העיד המשיב בעדות ראשית. כן נקבעו שישה מועדים נוספים לחודשים דצמבר-נובמבר 2010 ופברואר 2011. שני הדיונים הראשונים לא התקיימו עקב שביתת הפרקליטים, ודיון אחר בוטל מטעמי בית משפט. במהלך שביתת הפרקליטים הוגשה עתירת המשיב לבג"ץ שהוזכרה לעיל. בדיון שהתקיים ביום 10.2.2011 המשיך המשיב בעדותו הראשית ונקבעו שני דיונים נוספים לחודשים מרץ-אפריל 2011. בהמשך, ביקשה המבקשת לקצוב זמן לעדותו הראשית של המשיב. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע כי על המשיב לסיים את עדותו בחקירה ראשית בתוך ארבע ישיבות. באותו מעמד קבע בית המשפט דיון נוסף לחודש מרץ 2011. בדיון שהתקיים לאחר מכן המשיך המשיב בעדותו הראשית, ובמקביל נקבעה פגישת גישור בין הצדדים. ואולם, לאור הצהרות המשיב בנוגע לחפותו וטענותיו נגד המבקשת, האחרונה הגישה בקשה לביטול פגישת הגישור, שבוטלה. בדיון שהתקיים ביום 21.3.2011 המשיך המשיב בעדותו הראשית, אך היא נקטעה על ידי בית המשפט עקב התנהגות המשיב באולם. באותו מועד ביקש בא כוח המשיב להשתחרר מייצוג. הדיון בבקשת השחרור מייצוג התקיים ביום 28.3.2011, ובאותו דיון המשיך המשיב בעדותו. בית המשפט נאלץ להפסיק גם עדות זו בשל כך שהמשיב סירב להתייחס בעדותו לאישומים השונים בהם הוא מואשם. גם בדיון שהתקיים ביום 3.4.2011 המשיך המשיב בעדותו, ובסוף הדיון קבע בית המשפט את התיק לדיון ביום 26.4.2011, לבדיקת נושא ייצוגו של המשיב. מסתבר כי הסנגוריה הציבורית תייצג את המשיב עוד תקופה קצרה בלבד.
7. המבקשת טענה כי המשיב מהווה סכנה לשלום הציבור לאור חומרת העבירות המיוחסות לו והתחכום בו ביצען. מסוכנותו נלמדת גם מתסקירי המבחן הרבים, לרבות התסקירים שניתנו לאחר שחרורו של המשיב בתנאים, מהם עלתה התרשמות כי המשיב הוא אדם מתוחכם, בעל דפוסי התנהגות מניפולטיביים. מסוכנות המשיב גוברת בשל כך שהמשיב חזר וביצע לכאורה מעשים דומים לאלה המיוחסים לו בכתב האישום הראשון שהוגש נגדו, וזאת לאחר שהיה עצור במשך שנתיים ובשעה שמשפטו מתנהל. המבקשת הדגישה בבקשתה כי היא מודעת להימשכות ההליכים, אך טענה כי העיכובים רובצים לפתחו של המשיב. המשיב אינו מעיד לעניין, ועדותו הראשית כבר נמשכת על פני ישיבות רבות. הוא מתעמת עם בית המשפט ומאריך שלא לצורך בעדותו, עד כי בית המשפט מצא להעיר לו מספר רב של פעמים על האופן שבו הוא בוחר לנהל את המשפט. בית המשפט אף כינה את התנהגותו של המשיב בעדותו הראשית כ"פיליבסטר". בהתחשב באמור לעיל, התבקשה הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.
8. סנגורו (בינתיים) של המשיב, עו"ד כהן, עשה עבורו את כל שניתן לעשות. בטיעונו על פה עמד על כך שכל עוד היה המשיב במעצר בית, בפיקוח אמו ואחיו (שהוא עורך דין), לא היו כל בעיות. רק מששוחרר המשיב כליל מהתנאים שהוטלו עליו - ואפשר והייתה זו טעות - חזר, לכאורה, לסורו.
9. עו"ד כהן מצביע במיוחד על כך שהמשפט צפוי להתארך, עדות המשיב בחקירה ראשית טרם הסתיימה, ישנם עשרות עדי הגנה וסופו של המשפט מי ישורנו. אפשרתי גם למשיב עצמו לטעון, ולאחיו, עו"ד אבנר אשד, אשר הבטיח נאמנה כי ישגיח עליו אם ישוחרר לערבות בפיקוחו כך שלא יקרה דבר.
דיון והכרעה
10. על דרך העקרון - בקשה עשירית להארכת מעצר צריכה להיות בנסיבות נדירות. אולם - ענייננו מאופיין בשני מאפיינים ייחודיים. האחד הוא שלאחר שחרורו בערובה חזר המשיב לסורו ויש להגן על הציבור מפניו. האחר הוא אופן ניהול המשפט בידי המשיב. עיינתי בעשרות עמודי הפרוטוקולים, אם לא למעלה מכך, הנוגעים לעדותו הראשית של המשיב. והמשיב אינו מעיד לעניין. איני יודעת מה הסיבות לכך, ישנם הסברים אפשריים שונים, ולא אנסה כוחי בהסברים פסיכולוגים. דייני בעובדות. המשיב היה עורך דין בעברו. צדק בית המשפט כשקצב לו בסופו של דבר זמן (והזמן שניתן הוא רב) לסיום עדותו הראשית. כפי שקבע בית משפט זה בהליך מסוים (בו היתה החתומה מטה אחת משופטי הערכאה הדיונית):
"עם כל ההערכה לעמל הרב שהשקיע בית-המשפט המחוזי בשמיעת האישומים שלפניו, איננו רואים מנוס מלהעיר כי, לדעתנו, לא היה צידוק להקדיש לשמיעתו של משפט זה ארבע מאות ישיבות, ולמעשה קשה לנו לתאר מקרה כלשהו העשוי להצדיק הקדשת זמן כה רב לשמיעת הראיות והטענות וכתיבת הכרעת-דין כה ארוכה ומפורטת. איננו מתעלמים מכך שבית-המשפט נחשף לקו הגנה נוקשה ובלתי מתפשר, שהכביד על עבודת בית-המשפט וגרם להארכה בלתי-מוצדקת של הדיונים. עם זאת יש לזכור, כי האחריות לניהול המשפט היתה מוטלת, בעיקרו ובסופו של הדבר, על בית- המשפט עצמו. בית המשפט הוא המופקד על אופן ניהולם של ההליכים שלפניו, ועליו החובה להשתמש בסמכויות הנתונות לו בדין כדי להביא לכך שהליך המתקיים לפניו יהיה לא רק ענייני, אלא גם יעיל ואקונומי, ויגלה התחשבות בכך שהזמן השיפוטי העומד לרשותו הוא משאב ציבורי מוגבל שיש להקפיד על ניצולו, לטובת כלל הציבור, בדרך הטובה ביותר. נראה הדבר, שלנוכח סיבוכן של הסוגיות שבאו לפניו במשפט נושא דיוננו, ובהתחשב בזהות הנפשות המעורבות, בחר בית-המשפט המחוזי להציב לפני הפרקליטים והעדים מעין "מיקרופון פתוח", כמעט מבלי להתערב בחקירה. עברנו על חומר הראיות ועל הפרוטוקולים, ואנו סבורים שגם בנסיבות הקשות שבהן נערך המשפט שומה היה על בית-המשפט ליטול את הרסן, להגביל את החקירות לשאלות הרלוונטיות ולא להתיר לפרקליטים לעשות בזמן השיפוטי כראות עיניהם."(ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721, 830-829 (2000)).
11. גם כשיגיע תור שמיעת עשרות העדים שהמשיב מתכוון להעיד, יהיה על בית המשפט ליטול את הרסן ולא לאפשר עדויות שאינן רלבנטיות.
12. מכל מקום - מי שמאריך שלא לצורך ואינו שומע לדברי בית המשפט המבקש להתמקד בעניינים רלבנטיים אינו יכול לקבול על התארכות משפטו. עם כל זאת אין צריך לומר כי על בית המשפט להקצות מועדים נוספים להליך זה, ולהביא באופן יעיל לסיומו.
13. איני רואה מנוס אלא להיעתר לבקשה. המעצר מוארך ב-90 יום נוספים שתחילתם ביום 4.5.2011.
ניתנה היום, י' ניסן, תשע"א (14.4.2011).