בפניי בקשה להורות על הארכת מעצר שביעית של המשיבים בתשעים ימים על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).
1. המשיבים שהם אחים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המשיבים התגוררו ביחד עם הוריהם, אחיותיהם ואחיהם בבתים סמוכים במתחם המשפחה בלוד. אחת האחיות, צעירה בת 21 (להלן: המנוחה), הייתה מאורסת לבחור בשם מסעד אבו גאנם (להלן: מסעד) אך באותה עת היה לה חבר בשם פריד מסאלחה (להלן: פריד), אותו העדיפה על פני מסעד. ביום 3.3.2006 ברחה המנוחה מבית הוריה ביחד עם פריד אל ביתו של בדיר מונדר (להלן: בדיר) בכפר קאסם ללא ידיעת הוריה וללא הסכמתם. למחרת חתמו המשיב 2, אח נוסף בשם סולימאן (להלן: סולימאן) ואחות נוספת של המנוחה, בנוכחות בדיר, על הסכם המבטיח את חזרתה של המנוחה אל בית הוריה מבלי שיאונה לה כל רע. באותו יום נודע למסעד מהמנוחה על בריחתה ולמחרת, יום 5.3.2008, הגיע מסעד אל בית המשפחה, שוחח עם אביה של המנוחה ועם המשיבים, ביטל את האירוסין וכן נטל את המוהר וכרטיס חיוג שנתן למנוחה. בהמשך אותו היום ובעקבות ביטול האירוסין התכנסו המשיבים בביתו של סולימאן וקשרו קשר להרדים את המנוחה, לחנוק אותה ולשרוף את גופתה. סולימאן מסר לידי המשיבים סם הרדמה וכפפות ונתן את אישורו לביצוע הרצח כאמור. בשעה 22:00 או בסמוך לכך סעדה המנוחה בביתו של המשיב 2 אשר מהל סם הרדמה במשקה שהוגש לה. כעבור זמן קצר נרדמה המנוחה והמשיב 2 הודיע למשיב 1 ולאח נוסף בשם מוחמד (להלן: מוחמד) להגיע אל ביתו. המשיב 1 ומוחמד החלו לחנוק את המנוחה וכאשר סברו כי מתה עטפו אותה בשמיכה הכניסו אותה לתא מטען של רכב ונסעו אל פרדס באזור כפר גבירול (להלן: הפרדס). המשיב 2 נסע לפניהם ברכב נוסף. בפרדס הניחו המשיבים את המנוחה ליד אחד העצים ומוחמד נשאר במקום בעוד האחרים חוזרים אל הכפר על מנת להשאיר שם את אחת המכוניות. מששבו המשיבים לפרדס במכונית אחת עזב המשיב 2 את המקום על פי המוסכם בין האחים וכדי "שיוכל לתמוך בהם מבחוץ", ואילו המשיב 1 ומוחמד נשארו בפרדס בסמוך למנוחה. בשלב זה התעוררה המנוחה והתחננה על נפשה, אך המשיב 1 ומוחמד חנקו אותה למוות, השליכו את גופתה לבאר סמוכה והודיעו למשיב 2 שיבוא לאסוף אותם. יצוין כי נגד האחים סולימאן ומוחמד הוגש כתב אישום נפרד ומשפטם מתנהל בפני מותב אחר.
2. עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. נוכח הסכמתם של המשיבים לקיום ראיות לכאורה נגדם וכן לקיומה של עילת מעצר הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר) בהחלטתו מיום 16.7.2006 על מעצרם עד תום ההליכים תוך שמירת זכותם לעיון חוזר. משפטם של המשיבים לא הסתיים לאחר תשעה חודשי מעצר ומעצרם הוארך פעם אחר פעם על-ידי בית משפט זה (בחלק מן הפעמים בהסכמה) למשך תשעים ימים בכל פעם, למעט ההארכה החמישית בה קבע בית משפט זה (בש"פ 11101/07, כב' השופט א' רובינשטיין) כי מעצרם של המשיבים יוארך בשלושים ימים בלבד וקבע כי במהלך תקופת ההארכה יוברר האם נענה בית המשפט המחוזי לבקשה לקביעת מועדים נוספים לשמיעת ראיות במסגרת התיק העיקרי. משפטם של המשיבים לא הסתיים גם במהלך תקופת ההארכה החמישית ובית משפט זה נדרש על כן לבקשה נוספת, שישית במספר, להארכת מעצר המשיבים (בש"פ 770/08, כב' השופטת ע' ארבל) ואף הורה על ההארכה המבוקשת, אך ציין בהחלטתו כי על כל הנוגעים בדבר לעשות מאמץ משולב כדי לסיים את ההליכים בעניינם של המשיבים במהלך הארכת המעצר השישית. עוד הורה בית המשפט באותה החלטה כי ניתן יהיה לשוב ולשקול את הצורך בהמשך המעצר לאחר שתימסרנה עדויותיהם של העדים ה"בעייתיים" עליהם הצביעה המדינה בטיעוניה (דהיינו, בני משפחתם של המשיבים). למרבה הצער לא הסתיים המשפט גם במהלך תקופת ההארכה השישית ומשכך עותרת המבקשת עתה להארכת מעצר שביעית.
3. נכון לעת הזו התקיימו שמונה מועדי הוכחות, שישה מהם במהלך תקופת הארכת המעצר האחרונה. מן הבקשה שבפניי, הסוקרת את מהלך הדיונים בתיק העיקרי, עולה כי כתב האישום בעניינם של המשיבים הוגש ביום 11.4.2006 וכי חלו עיכובים בשמיעת המשפט שתחילתם בכך שחמישה מועדי דיונים נדחו לבקשת המשיבים בין היתר לצורך ניהול מגעים להסדר טיעון. בהמשך הועבר התיק בין מספר הרכבים בבית המשפט המחוזי הן מטעמי בית המשפט והן מטעמי פסלות שופט שהעלו הצדדים, עד שלבסוף ולאחר דחיות נוספות שביקשו באי-כוח המשיבים כפרו המשיבים, ביום 12.12.2007, באישומים נגדם אך סירבו ליתן מענה מפורט לכתב האישום בטענה שטרם הסתיימו ההליכים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. נוכח טענת המבקשת כי כל חומר החקירה הועבר לידי ההגנה, קבע בית המשפט שישה מועדי הוכחות (אחד מהם בוטל מאוחר יותר על-ידיו), בדחותו את בקשת באי-כוח המשיבים לבטל שני מועדים נוספים. ביום 18.12.2007 התקיים דיון הוכחות ראשון לאחר שנדחתה בקשה נוספת שהגישו באי-כוח המשיבים לביטול מועד הדיון. דיון הוכחות נוסף התקיים ביום 23.12.2007 והמותב הדן בתיק קבע כי כל מועד שיתפנה אצלו ישוריין לצורך קביעת מועדי הוכחות נוספים. במהלך תקופת ההארכה השישית התקיימו כאמור שישה דיוני הוכחות. מועד נוסף שנקבע בוטל בשל מחלתו של אחד מבאי-כוח המשיבים ובמועד אחר הופסק הדיון בשל אילוצי בית המשפט. ביום 3.3.2008 הציע בית המשפט לצדדים 15 מועדים נוספים לשמיעת ראיות והמבקשת הודיעה כי כל המועדים שהוצעו נוחים מבחינתה למעט מועד אחד. באי-כוח המשיבים לעומת זאת הודיעו כי רק חמישה מתוך המועדים המוצעים נוחים מבחינתם. על כן, קבע בית המשפט ארבעה מועדים נוספים לשמיעת ראיות, האחרון שבהם קבוע ליום 7.7.2008. ביום 10.4.2008 הגישה המבקשת בקשה לקביעת מועדים נוספים לשמיעת ראיות, ובית המשפט הציע מועדים נוספים לחודשים אוקטובר ונובמבר שנה זו, לגביהם נתבקשה התייחסות המשיבים.
4. בטיעוניה מודה המבקשת כי המשפט אינו מתנהל בקצב משביע רצון אך לגישתה נובע הדבר בעיקר מאופן התנהלותה של ההגנה. משכך וכן נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת לציבור מן המשיבים סבורה היא כי יש להורות על הארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים. לעניין המסוכנות מפנה המבקשת אל חומרת העבירה המיוחסת להם ואל נסיבות ביצועה וכן לכך שהמתת המנוחה בוצעה למרות הסכם מפורש בו התחייב המשיב 2 ואחרים שלא לפגוע בה ואף חתמו עליו בתחנת המשטרה. עוד טוענת המבקשת כי קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט משום שרוב העדים הם בני משפחתם של המשיבים וכן היא טוענת כי נוכח העובדה שמדובר בעבירה שבצידה עונש חובה של מאסר עולם, קיים חשש כבד שהמשיבים ימלטו מאימת הדין. בדיון שהתקיים בבקשה אישר בא-כוח המבקשת כי לצורך סיום פרשת התביעה נדרשים שישה מועדים נוספים לפחות וכי במהלך תקופת ההארכה השביעית המבוקשת נקבעו ארבעה מועדי דיון בלבד.
5. המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה, וטוענים כי כבר עתה ברור שמשפטם לא יסתיים במהלך תקופת ההארכה השביעית המבוקשת ואף לא במהלך הארכה שמינית ותשיעית אם תתבקשנה. לטענתם, אין לזקוף לחובתם את התמשכות ההליכים, שכן חלק ניכר מן העיכובים בניהול המשפט אינו קשור בהם אלא באילוצי המערכת, לרבות שינויים שחלו בהרכבים הדנים בתיק, וכן אי העמדת כל חומר החקירה לעיונם ואי קביעת מועדי הוכחות בתוך זמן סביר מראש על מנת לאפשר לבאי-כוחם להיערך מבעוד מועד ובהתאמה למועדי דיון נוספים הקבועים להם בתיקים אחרים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הם שוהים כשנתיים במעצר בעוד משפטם מתנהל וכי בנסיבות אלו משתנה נקודת האיזון ונעה אל עבר זכותם לחירות. אשר לחשש לשיבוש מהלכי משפט טוענים המשיבים כי רוב העדים "הבעייתיים", דהיינו בני משפחתם, כבר העידו והם אף מוכנים להסכים כי במידה ומי מהם לא יתייצב למתן עדותו תוגש הודעתו במשטרה ללא חקירה נגדית. כמו כן מציינים המשיבים כי העדים המהותיים בתיק אינם בני משפחה כי אם אנשי משטרה ומדובבים אשר לגביהם החשש לשיבוש אינו קיים. לבסוף מציינים המשיבים כי אין להם עבר פלילי וכי האירוע נשוא הפרשה הינו אירוע נקודתי אשר אין חשש כי יחזור על עצמו, ומשכך ניתן להפיג את מסוכנותם בדרך של חלופת מעצר בתנאים מגבילים.
6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כולן, אני סבורה כי יש מקום בשלב זה לבחון אפשרות לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. סעיף 61 לחוק המעצרים קובע את הכלל לפיו נאשם שהיה עצור במשך תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר ממעצר. לא אחת נפסק כי השימוש בסמכות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים הנתונה לבית משפט זה על פי סעיף 62 לחוק המעצרים אינו צריך להעשות כדבר שבשגרה, ויש להישמר לבל יהפוך החריג לכלל (ראו בש"פ 7707/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 19.9.2004)). כמו כן, הלכה היא שככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת משתנה נקודת האיזון בין השיקולים השונים אותם על בית המשפט לשקול לעניין זה, תוך שמשקל זכותו של הנאשם לחרות הנתמכת בחזקת החפות, הולך וגובר. כך שיקולים שהיה בהם כדי להצדיק את מעצרו של נאשם לכתחילה לא תמיד כוחם יפה להצדיק את המשך המעצר ומכל מקום משקלם אינו כשהיה. אכן, עוצמת השיקולים הנדרשת להצדקת הארכת המעצר גוברת עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת, במיוחד מקום שבו לא ניתן להעריך מתי יסתיים המשפט וברור מראש כי תידרשנה הארכות מעצר נוספות מעבר להארכה שנתבקשה (ראו: בש"פ 848/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה (לא פורסם, 30.1.2004); בש"פ 9942/02 מדינת ישראל נ' דאעס (לא פורסם, 1.1.2003); בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסם, 19.8.2007)).
7. המעשים המיוחסים למשיבים חמורים הם ואכזריים עד מאוד, וחמורה במיוחד העובדה כי המשיב 2 ביצע אותם לאחר שהתחייב בכתב כי לא יאונה למנוחה כל רע. המסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים למשיבים מקימה, אפוא, עילת מעצר ולכך יש להוסיף עילות מעצר נוספות בשל החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והימלטות מאימת הדין, עליהם עמדה המבקשת. יחד עם זאת, משפטם של המשיבים נמצא בעיצומה של פרשת התביעה וזאת לאחר שמעצרם כבר הוארך שש פעמים קודם לכן. הבקשה שבפניי היא כאמור הבקשה השביעית במספר וכבר עתה ברור כי לא די בהארכה זו ולו לצורך סיום פרשת התביעה. זאת ועוד, הובהר כי רוב בני משפחתם של המשיבים כבר העידו למעט ארבעה (פריד מסלאחה, מונדר בדיר, רימאד אבו-ג'אנם ומונה אבונבי), והמשיבים אף הטעימו כי אם לא יופיע מי מבין עדים אלה לאיזה מן הדיונים הם נכונים להסכים להגשת הודעתו תוך ויתור על זכותם לחקירה נגדית. בנסיבות אלה, אני סבורה כי האיזון הראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין מוביל אל המסקנה כי יש להיענות לבקשת ההארכה באופן חלקי בלבד לפרק זמן של 45 ימים, באופן שיאפשר את השלמת עדותם של יתר בני המשפחה במהלך ארבעה מועדי ההוכחות הקרובים שנקבעו (6.5.2008, 11.5.2008, 30.5.2008 ו- 4.6.2008), ולאחר מכן מן הראוי לבחון אפשרות לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בתנאי שתוצע חלופה הולמת מבחינת מיקומה, מבחינת המפקחים המוצעים ומבחינת הערובות הכספיות שיופקדו וכן כל הגבלות נוספות שיהיה בהן כדי להפיג ככל הניתן את מסוכנותם של המשיבים ולאיין את החשש מפני שיבוש מהלכי משפט ומפני הימלטות מאימת הדין, אותם ימצא בית המשפט המחוזי לנכון להטיל.
לפיכך אני מורה בשלב זה על הארכת מעצרם של המשיבים בארבעים וחמישה ימים החל מיום 3.5.2008 או עד מתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 1046/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם ולקראת תום תקופה זו יקיים בית המשפט המחוזי דיון לצורך קביעת חלופת מעצר הולמת להנחת דעתו ובתנאים מגבילים כפי שיקבע.
ניתנה היום, ב' אייר, תשס"ח (07.05.2008).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מי
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il