האם שופט יכול להגיש תביעה נגד אדם שמגיש נגדו תלונת שווא

בין הצדדים בתיק זה התגלע סכסוך שכנים מר, הנובע ממחלוקת בקשר לבנייה אשר מתכננים הנתבעים לבצע במגרש שרכשו, המצוי בצמידות למגרש השייך לחלק מהתובעים.

המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה האם הנתבעים הסכימו להגביל את אופן הבנייה במגרש שנרכש על ידם, אם לאו. זאת, בנוסף לנזק נטען שנגרם לתובעת 6, שופטת מכהנת, בשל משלוח מכתב תלונה לנציב התלונות על שופטים ומחלוקת בין הצדדים הנוגעת למטרד לכאורה שגרמו הנתבעים לתובעים.

מבוא וטענות הצדדים בתמצית

1. התובעים 1-4 רכשו מחצית מזכויות הבעלות בחלקה 507 גוש 6558 המצויה ברחוב קיבוץ גלויות מספר 163 – 165 הרצליה (להלן – "המקרקעין"). כאשר רכשו התובעים 1-4 את הזכויות הנ"ל, הבעלים של המחצית השנייה הייתה גברת אליאונורה יוחאי ז"ל (להלן – "גברת יוחאי"). בחודש יוני 2009 נפטרה גברת יוחאי, וביום 30.6.2010 רכשו הנתבעים את זכויותיה, שעברו בירושה לילדיה.
2. הזכויות במקרקעין משותפות לכל הצדדים, דהיינו זכויות ב"מושע", אם כי בפועל התובעים 1-4 מחזיקים בחלק המזרחי ואילו הנתבעים מחזיקים בחלק המערבי, כאשר בין המגרשים חוצצת גדר ארוכה.
3. על המקרקעין ניתן לבנות ארבעה בתים, שניים בכל מגרש, אחד בחלק הצפוני ואחד בחלק הדרומי. התובעים 1-4 ניצלו את זכותם לבנות בחלק הדרומי, בשנת 2009, אך טרם בנו בחלק הצפוני. הנתבעים ביקשו לבנות על המגרש שרכשו. לאחר שהגישו תכניות לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הגישו התובעים התנגדות לתכניות אלה.
4. הוועדה המקומית דחתה את התכנית שהוגשה על ידי הנתבעים בהחלטה מיום 26.6.2011 וקבעה בין היתר כי ההגבהה המוצעת – שניים עד שלושה מטרים לאורך כל המגרש, כשבעים מטרים (ראו חוו"ד אדריכל התובעים), נוגדת את תקנות התכנון והבנייה, יוצרת הגבהה בלתי סבירה לעומת המבנה השכן, וכי נכון מבחינה תכנונית שמפלס האפס של שני הבתים האחוריים במקרקעין יהא זהה. כמו כן נקבע כי הבינוי המוצע יוצר פגיעה בלתי סבירה בתובעים (ראה נספח יח' לתצהיר התובעת 6).
5. הנתבעים לא השלימו עם החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה והגישו ערר בפני ועדת הערר המחוזית. במסגרת הדיון הראשון בערר הובהר על ידי הועדה כי זו תעסוק רק בהליכים התכנוניים ולא בטענות שהועלו על ידי התובעים לגבי התחייבות חוזית של הנתבעים לבנות על פי תכנית בינוי מוסכמת מסוימת. בישיבה השנייה, ביום 27.2.2012, נעתרה ועדת ערר לבקשת התובעים והורתה על עיכוב ההליכים בפניה עד לבירור התביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעים לאכיפת ההסכם הנטען בין הצדדים (נספח כג' לתצהיר התובעת 6).
6. בתובענה שבפניי עותרים התובעים לאכוף על הנתבעים ביצוע הסכם הכולל תכנית בינוי בקשר למקרקעין ולאסור עליהם לפעול בניגוד להם, ואלו צורפו כנספח א' לכתב התביעה המתוקן וסומנו נ/3 (להלן למען הנוחות – "הסכם השיתוף" ו-"תכנית הבינוי"). עוד מבוקש לאסור על הנתבעים לפעול לשינוי תכנית הבינוי או לבנות בניגוד להסכם השיתוף ותכנית הבינוי.
7. בנוסף מבוקשת רשימת סעדים, המבוססת על מטרדים לכאורה שביצעו הנתבעים ותלונה שהגישו נגד התובעת 6 לנציב התלונות על שופטים, הכוללת, בין היתר, איסור על הטרדה של התובעים, איסור על הפצת דברי שקר ובלע, וכן סעד כספי בסך 330,000 ₪, בחלוקה מסוימת בין התובעים.
8. בבסיס טענות התובעים כלפי הנתבעים עומדת הטענה לפיה במסגרת חתימת הסכם הרכישה מול יורשי הגברת יוחאי, חתמו הנתבעים על הסכם השיתוף ותכנית הבינוי, עובדה שהנתבעים לא חולקים עליה. התובעים טוענים כי תכנית הבינוי כוללת מספר הגבלות על אופן הבנייה במגרשם, כדלקמן:

                            א.        מפלס האפס זהה בכל שני בתים סמוכים (על מנת למנוע קירות תמך), בחלק הצפוני 59.3 מטר מעל פני הים ובחלק הדרומי 59.02 מטר מעל פני הים.

                            ב.        בבתים הדרומיים – המרחק יהא 3 מטרים מגבול המגרשים, דהיינו מרחק של 6 מטרים בין הבתים.

                            ג.        הבתים הסמוכים ייבנו במקביל זה לזה (על מנת למנוע חסימת נוף ואוויר מול החצרות).

9. הנתבעים טוענים כי החתימה על תכנית הבינוי, שנעשתה במעמד חתימת הסכם הרכישה בשנת 2010, ביטאה את הסכמתם וכוונתם כי למרות שהבעלות במקרקעין הינה ב"מושע", הרי שהחלוקה בפועל תהא בהתאם לגדר הניצבת וחוצצת בין שני המגרשים, המזרחי והמערבי, באופן שהחלק המערבי יהא בשימוש בלעדי של הנתבעים והחלק המזרחי יהא  בשימוש בלעדי של התובעים 1-4, הא ותו לא.

לשיטת הנתבעים, לא הייתה להם כל כוונה להגביל את אופן הבנייה על המגרש שרכשו, מבחינת מיקום הבתים, המרחק ביניהם או מפלס הבנייה.

1. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה נתבקש סעד הצהרתי לפיו הנתבעים רשאים לבנות על חלקת משנה 2 בהתאם לתכנית בינוי ובקשה להיתר שיאושרו כדין, וכי פעולות התובעים / נתבעים שכנגד (הכוונה לתובעים 1-4) מהוות הפרה יסודית של הסכם השיתוף.

כמו כן מתבקש בית המשפט לקבוע כי פתיחת החלון על ידי התובעים 1-4 בחזית המערבית של   המבנה הדרומי מהווה הפרת הסכם השיתוף והפרת חובה חקוקה ועל התובעים 1-4 לאטום אותו, וכי רישום הערת אזהרה על חלקת הנתבעים מהווה הפרה של הסכם השיתוף ויש להורות על מחיקתה או תיקונה.

בנוסף נתבקשו סעדים נוספים הנוגעים לגן הילדים שהופעל על ידי התובעים 1-4 או מי מהם ונתבקשה הפסקת הפעלת הגן.