האם עובד עיריית מעלות שלא הגיע לעבודה בזמן מלחמת לבנון זכאי לפיצוי ?

הנשיא סטיב אדלר

      לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בה נדחתה ברובה תביעת המערער (להלן: העובד) לקבלת תשלומים שונים המגיעים לו, לטענתו, מכוח תקופת עבודתו במשיבה (להלן: העירייה) וסיומה. 

העובדות -

2.   להלן תמצית מן העובדות, כפי העולה מפסק הדין שבערעור.

      העובד החל לעבוד בעירייה ביום 8.5.2006, כסמנכ"ל לפרויקטים בקידום העיר, וזאת על פי "חוזה בכירים" לתקופה קצובה, וזאת בכפוף לקבלת האישורים הנדרשים.

      ביום 12.7.2006, החלה בצפון מלחמה אשר לימים נודעה בכינויה "מלחמת לבנון השנייה", אשר כללה ירי טילים על יישובי הצפון במדינת ישראל.

      בבוקרו של אותו יום, היה העובד בפגישה בירושלים יחד עם ראש העיר ושר התמ"ת, אשר בסיומה נסע עם נציגי העירייה חזרה צפונה. באותו ערב, נערכה ישיבת חירום בעירייה, בה השתתף העובד, ובה נדון המצב אליו נקלע היישוב עקב האירועים האמורים.

      למחרת, 13.7.2006, העובד לא התייצב לעבודתו, מבלי שנתן הודעה על כך. רק בשעות הערב הצליח מנכ"ל העירייה ליצור עמו קשר, ולבקש כי יכין נייר עמדה לפגישה שהיתה צפויה להתקיים למחרת היום עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

      למחרת, יום שישי ה-14.7.2006, השתתף העובד בפגישה רבת משתתפים בנהריה, בנוכחות מנכ"ל משרד ראש הממשלה וראשי רשויות מקומיות בצפון.

      מיד לאחר פגישה זו, נסע העובד עם משפחתו לתל אביב, ולא שב לאזור הצפון עד לאחר המלחמה, כפי האמור להלן. 

3.   למחרת, 15.7.2006, מוצאי שבת, התקשר מנכ"ל העירייה לעובד וביקש כי יגיע לפגישה דחופה העתידה להתקיים בעירייה בבוקר היום שלמחרת. העובד הודיע כי טרם הספיק להתארגן עם משפחתו בבית מלון בתל-אביב, ועל כן אין באפשרותו להגיע. בעקבות זאת, התקשר אליו ראש העיר - מר שלמה בוחבוט, ושב וביקש אותו להגיע לפגישה. העובד הבהיר גם לראש העיר כי אין באפשרותו להגיע נוכח מחוייבותו למשפחתו, וכי יש בכוונתו להגיע לעירייה רק באמצע אותו שבוע. ראש העיר הביע את כעסו ומורת רוחו. לטענת העובד הוא נעלב מדברי ראש העיר והם אשר הביאו אותו להחליט שלא להופיע לעירייה בטרם תתקיים שיחה "בטון אחר וברוח מפוייסת" עם ראש העיר.

            ביום 21.7.2006 התבקש העובד להשיב את רכבו שניתן לו מטעם העירייה, ולמחרת היום השיב את המפתחות לרכב באמצעות קרוב משפחתו.

      העובד שב למקום מגוריו בעיר נהריה רק עם תום המלחמה, ביום 14.8.2006.

4.   ביום 16.8.2006 שוחח העובד עם מזכירתו, במטרה לברר את עניין החזרת הרכב שהושב לידיו, וזאת על מנת שיגיע לעבודה. מזכירתו הבהירה כי עליו להמתין למכתב הנמצא בדרך אליו. המכתב מאת ראש העיר, הנושא את התאריך 30.7.2006, הגיע ביום 20.8.2006 ובו הודיע לו ראש העיר, כי עקב אי הגעתו לעבודה בשעת חירום הוא רואה אותו כמי שהתפטר מתפקידו.

ביום 30.8.2006 השיב העובד במכתב לראש העיר כי הוא מעולם לא התפטר מתפקידו, וכי הפסקת עבודתו אינה כדין. מכתבו של העובד לא נענה.

ביום 1.11.2006 עתר העובד לבית הדין האזורי לעבודה בתביעה לקבל תשלומים שונים המגיעים לו, לטענתו, מכוח הקבוע בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006(להלן: חוק הגנה על עובדים בשעת חירום או החוק), ועל בסיס חוזה העבודה שבין הצדדים, לרבות הפרשי שכר, פיצויי הלנת שכר, פיצוי בגין הפרת חוזה ועוגמת נפש. סכום תביעתו הכולל הועמד על סך של כ-100,000 ש"ח.

הכרעת בית הדין האזורי

5.   בית הדין האזורי קבע, כי " החלטת התובע לא להגיע לעבודתו בנתבעת במהלך מלחמת לבנון השנייה לא נבעה בשל המצב הביטחוני בצפון, אלא בשל כעסו על דברי ראש העיר בשיחתם הטלפונית מיום 15.7.06". בית הדין הוסיף וקבע, כי במקרה זה, אין תחולה לחוק, וכי יש לראות בהתנהגותו של העובדכהתפטרות, ואף כהפרת חוזה העבודה מצידו. על בסיס מסקנה זו, נדחתה חלקה הארי של התביעה.

            חלק התביעה שהתקבלה נגע לתשלום קצובת נסיעות בגין מספר ימים בחודש מאי 2006, בסך 192 ש"ח.