השופט י' דנציגר:
המערער הגיש תובענה ייצוגית וזכה במסגרת הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, לצד הפיצוי בגין עילת תביעתו, בגמול עבור פועלו כתובע מייצג. האם (וכיצד) יש למסות גמול זה על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה)? זו השאלה המתעוררת בערעור שלפנינו.
רקע עובדתי והליכים קודמים
1. מקורו של הערעור דנא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט מ' אלטוביה) בעמ"ה 1109/04 מיום 19.11.2006, במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי את עמדת המערער לפיה גמול אותו קיבל עקב זכייה בתובענה ייצוגית הוא תקבול ללא מקור, שהינו כולו או רובו "פרס" שאינו חב במס הכנסה על פי הוראות הפקודה.
2. על פי האמור במוסכמות אליהן הגיעו הצדדים בדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי, המערער עוסק במתן ייעוץ הנדסי בתחום הנדסת החשמל והאלקטרוניקה. במהלך שנת 1999 גילה המערער טעות בחשבונות הטלפון הנייד שלו שהופקו על ידי חברת סלקום ישראל בע"מ (להלן: סלקום או החברה): למרות שחויב מראש בגין שירותים נלווים שמספקת החברה, זו גבתה במסגרת החשבון גם את ההפרש הנובע מעליית מחיר השירותים הנ"ל לכל תקופת החשבון. בשנת 2000 הגיש המערער, באמצעות משרד עורכי דין, תביעה כנגד סלקום ובמקביל הגיש בקשה לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית. לאחר משא ומתן שניהלו ביניהם גיבשו הצדדים הסדר פשרה (להלן: הסדר הפשרה) לפיו תשלם סלקום לכל התובעים המיוצגים פיצוי בסך כולל של 7,137,000 ש"ח (להלן: הסכום הכולל). לצד הפיצוי שקיבל המערער עבור חלקו היחסי בתובענה (עילת תביעתו האישית עמדה על סך של 14.95 ש"ח), בגין פועלו כתובע מייצג קיבל המערער מתוך הסכום הכולל סך של 593,798 ש"ח בצירוף מע"מ - המהווה 8.32% מהסכום הכולל (להלן: הגמול). למען שלמות התמונה אוסיף כי שכר הטרחה שנפסק לבא הכוח המייצג על פי ההסדר הועמד על שיעור של 7.62% מהסכום הכולל.
3. בדו"ח שהגיש המערער לשנת המס 2001, הוצג הגמול שקיבל כתשלום אשר אינו מהווה הכנסה חייבת על פי הפקודה. המשיב לעומת זאת קבע את הכנסת המערער באופן בו התשלום מהווה חלק מההכנסה החייבת במס. השגה שהגיש המערער בעניין זה נדחתה. על כן ערער המערער לבית המשפט המחוזי.
4. בעיקרו של דבר נסבה המחלוקת בין הצדדים סביב השאלה האם יש לראות את התשלום שקיבל המערער כהכנסה מעסקה או מעסק אקראי לפי הוראת סעיף 2(1) לפקודה, או לחלופין מכל מקור אחר המנוי בסעיף 2 לפקודה או לחלופין כרווח הון או לחלופין כהתעשרות החייבת במס כפי שטען המשיב, או שמא כתקבול ללא מקור, אשר כולו או רובו הינו "פרס", כפי שטען המערער.
5. בבית המשפט המחוזי טען המערער כי יש לראות בגמול ששולם לו "פרס" הניתן לתובע בתובענה ייצוגית בשל התפקיד בעל החשיבות החברתית אשר נטל על עצמו. לדבריו, אין מדובר בפיצוי המשקף את היקף עבודתו, מקצועיותו או טרחתו, ואין מדובר ב"עסקה", שכן כל מה שעשה הוא לפנות אל עורכי דין ולהעביר את המקרה הפרטני שלו לידיהם על מנת שישתמשו בו כבסיס לתובענה ייצוגית. כן הוסיף המערער כי הגמול הינו טפל לפיצוי העיקרי - כספי ההשבה של סכומים אשר נגבו מן הנמנים על הקבוצה שלא כדין. מכיוון שסכומי ההשבה אינם חייבים במס הרי שאף הגמול לא יכול שיהא חייב במס. עוד טען המערער כי הגמול הינו בעל אופי עונשי, אשר אינו חב במס משהוא בבחינת "מתת שמיים". כמו כן טען המערער כי נוכח חשיבותו החברתית של מוסד התובענה הייצוגית, אין למסות את הגמול הנפסק לתובע המייצג מחשש כי הדבר יהווה "אפקט מצנן" על הגשת תובענות ייצוגיות.
6. מנגד, המשיב טען כי סכום הפיצוי נבע מעסקה או מעסק מסחרי אקראי בהתאם להוראת סעיף 2(1) לפקודה, שכן הגמול הינו תמורה בעד שירות שנתן המערער לתובעים שייצג. לשיטת המשיב, לא מדובר לכן בתקבול שהינו "מתת שמים", אלא בתקבול עבור התיווך שבין קבוצת התובעים לבין סלקום, הנתבעת. לחלופין נטען כי התקבול מהווה הכנסה על פי סעיף 2(10), דהיינו: "השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקאות (1) עד (9), אך לא הוצא מהם בפירוש". לחלופין טען המשיב כי הגמול ניתן למערער כנגד ויתורו על זכות התביעה כנגד סלקום, שהיא "זכות ראויה", ועל כן המדובר במכירת נכס בהתאם לסעיף 88 לפקודה, אשר חבה במס רווח הון. לחלופי חלופין נטען כי הגמול הינו הכנסה החייבת במס בהיותו התעשרות החייבת במס בנסיבות העניין.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
7. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לראות את הגמול שניתן לתובע המייצג כתמורה "פירותית", בין אם זו נקבעה בפסק דין ובין אם בהסדר פשרה. לפי בית המשפט, לא ניתן לראות את הגמול כ"מתת שמיים", שכן זו מאופיינת בהיותה בלתי צפויה וניתנת ללא כל קשר למעשיו של המקבל לפני או אחרי קבלתה. בית המשפט הטעים כי אין לראות באופן זה את הגמול אותו מקבל התובע המייצג גמול המפצה אותו בגין הנטל שלקח על עצמו שעה שהחליט לתבוע בשם הקבוצה כולה וכן בגין הסיכון שנטל על עצמו במקרה בו התביעה תידחה או לא תאושר. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לאור פועלו של התובע המייצג ניתן אף לראות בגמול כשכר בגין פועלו, המשולם לו מאת הקבוצה אותה הוא מייצג.
עוד קבע בית המשפט המחוזי כי תובענה ייצוגית חד פעמית הינה עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, שכן זו כוללת השקעת הון אנושי ולעיתים גם כספי מתוך ציפייה להשאת רווחים, תוך נטילת סיכון בעל אופי כלכלי, כאשר הרווח משקף, בין השאר, תמורה בגין שירות שניתן לקבוצה. בית המשפט קבע כי מאפיינים אלו יכולים להתאים גם לעסקה הונית, אולם לפי קביעתו אין המדובר במקרה דנן במכירת נכס כי אם בתמורה המתקבלת בעד הטרחה והשירות מצדו של המערער. במענה לטענת המערער כי הטלת מס על הגמול שניתן לתובע המייצג תפגע במוסד התובענות הייצוגיות, ציין בית המשפט כי אין זה הכרחי שהתובע המייצג הוא שיישא בנטל המס, למרות שכאמור הוא חב בו. בית המשפט הסביר זאת בכך שאין זה מן הנמנע כי בסופו של יום "יגולגל" תשלום המס לפתחו של הנתבע, בין מכוח משא ומתן בין הצדדים ובין אם יפסק גמול על ידי בית המשפט בשיעור המביא בחשבון את נטל המס. מכאן נפסק שאין לקבל את הטענה לפיה הטלת מס תהווה עידוד שלילי להגשת תובענות ייצוגיות.
משקבע בית המשפט המחוזי כי הגמול הינו הכנסה שמקורה בעסקת אקראי כאמור בסעיף 2(1) לפקודה, השאיר בית המשפט בצריך עיון את השאלה האם ניתן לייחס את הגמול אף למקור כללי לפי סעיף 2(10) לפקודה, כמו גם את השאלה האם יש לראות בויתור על זכות התביעה כעסקה בנכס.
מכאן הערעור.
נימוקי הערעור
8. לטענת המערער - באמצעות באי כוחו, עו"ד בני קליפי ועו"ד הלל איש שלום - הפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי עת סיווג את הפיצוי כהכנסה מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי הינה "פרשנות יצירתית חריגה ובלתי מקובלת". לשיטתו של המערער, פרשנות זו מובילה לחיוב מס בלתי חוקי ובלתי הולם וזאת בהעדר הוראה מפורשת בעלת תכלית נטולת ספק לחיוב במס. לשיטתו של המערער, מרגע שקיים ספק באשר לתכלית החקיקה לחיוב במס, ברי כי על הספק לפעול לטובתו של הנישום - זאת בין היתר נוכח זכות היסוד לקניין. על כן, כך לעמדת המערער, לא נותר אלא להותיר את שאלת החבות במס בגין גמול לתובע מייצג לקביעתו המפורשת של המחוקק. המערער מוסיף וטוען כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון האם מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי על פי המבחנים והקריטריונים שנקבעו לצורך זה בהלכה הפסוקה, אשר לפיהם אין לראות בגמול האמור תולדה של עסקה או עסק מסחרי. המערער מוסיף בהקשר זה כי שגה בית המשפט המחוזי בהתייחסו אל ציפייה להשאת רווח של המערער כמרכיב קריטי באפיון ההכנסה כעסקת אקראי. לטענת המערער, ציפייתו של אזרח לרווח קיימת בפעולות רבות ואינה מאפיינת דווקא עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, ובכל מקרה מדובר לכל היותר ב"מבחן שולי". כמו כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי טרחתו של המערער מעידה אף היא על כך שמדובר בעסקת אקראי, שכן העובדה שהמערער טרח לשם הפקת הגמול אינה מעידה על כך שמקור הגמול הינו בעסקה מסחרית.
המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט חרג מן העובדות המוסכמות על הצדדים וקבע עובדות "מוטעות". כך למשל, קביעתו לפיה שיקול רב חשיבות של המערער בהגשת התביעה היה ציפייתו לרווח וכן הקביעה כי המערער השקיע ממון, הון אנושי ונשא בסיכון בשל הגשת התביעה, סטו מן האמור בעובדות המוסכמות על הצדדים. לדברי המערער, הוא פעל על מנת לתקן עוול ציבורי שגרמה סלקום, כאשר השיקול לרווח לא היה ניכר, דומיננטי או רב חשיבות מבחינתו.
9. לבסוף טוען המערער כי ראוי, לכל הפחות, כי בית משפט זה ישתמש בסמכותו על פי סעיף 156 לפקודה ויורה על "פיצול" הגמול האמור כך שחלק מן הגמול יוכר כ"הכנסה" לצורך הפקודה ואילו חלקו האחר יוכר כ"פרס".
תגובת המשיב