האם יש לאזן זכויות שצברו בני הזוג לפני הסכם הגירושין או רק אלה שלאחריו.

מהו המועד הקובע לאיזון המשאבים בין בני זוג שערכו הסכם גירושין בשנת 1994, אולם בהמשך חזרו לחיות יחד, ניהלו משק בית משותף וחיי זוגיות תקופה של כ- 16 שנים במהלכן נולד להם בן נוסף ואף רכשו בית משותף?

האם בשל הסכם הגירושין משנת 1994 שביקש להסדיר גם את ענייני הממון בשעתו, יש לאזן כיום את הזכויות שצברו בני הזוג ממועד חזרתם לחיים משותפים או גם אלה שמלפני מועד זה?

שאלה זו רלוונטית בעיקר לאותן זכויות פנסיוניות ואחרות שצברו בני הזוג עובר להסכם הגירושין.

העובדות בתמצית -

1.         הצדדים נישאו זה לזו ביום 14/1/87. מנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים. עקב משבר ביחסי הצדדים הם החליטו בסוף שנת 1993 להתגרש. ביום 9/2/94 חתמו הצדדים על הסכם גירושין ( להלן: " ההסכם" ) וזה אושר בביהמ"ש המחוזי.

בגדרי ההסכם ביקשו הצדדים להסדיר את כל הסוגיות השנויות במחלוקת ביניהם והנובעות מקשר הנישואין לרבות ענייני הילדים ויחסי הממון. ההסכם התייחס למכירת דירת הצדדים וחלוקת תמורתה, לתכולת הדירה, חשבונות בנקים של הצדדים ועוד. 

2.         על אף ההסכם האמור, הצדדים מעולם לא נקטו בפעולה כלשהי על מנת לממש רצונם המוצהר. נהפוך הוא, הצדדים חזרו בהם עד מהרה מההחלטה להתגרש, וכעבור כשנה חזר הנתבע להתגורר דרך קבע עם התובעת, הם ניהלו חיים משותפים ורגילים ככל בני זוג אחרים, החל משנת 1996 ומשך כשש עשרה שנים. במהלך שנים אלה נולד להם ילד נוסף ורכשו בית משותף. 

3.         יחסי הצדדים ידעו משבר נוסף במהלך שנת 2011, וביום 30/5/11 הגישה האישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני.

ביום 23/11/11 הגישה התובעת תביעה לשמירת זכויות, לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 ( להלן: " חוק יחסי ממון").

הצדדים התגרשו ביום 26/6/12.

המחלוקת -

4 .         הצדדים חלוקים באשר למועד הקובע לצורך איזון המשאבים. בעוד שהתובעת טוענת , כי יש לאזן את כל הנכסים שנצברו ממועד הנישואין ועד למועד סידור הגט, טוען הנתבע, כי יש לאזן את הנכסים שנצברו ממועד חזרתו לגור עם התובעת, בסוף שנת 1996 ועד למועד הגשת תביעת גירושין ע"י התובעת - 30/5/11.

5.         לפי התובעת, הצדדים הסכימו בשנת 1993 לנסות להיפרד זה מזו, חתמו על ההסכם אך לאחר פחות משנה ממועד זה, במהלכה התגורר הנתבע לסירוגין עימה, ומיד לאחר מכן חזר הנתבע להתגורר יחד איתה באופן מלא. בהמשך, היא ילדה ילד נוסף והצדדים אף רכשו במשותף בית מגורים מרווח שנרשם על שמם בחלקים שווים.

הצדדים לא התגרשו לאחר אותו הסכם, לא נהגו בהתאם להוראות ההסכם וחזרו להתגורר יחד, ניהלו חיים משותפים וחיי זוגיות מלאים, בילו יחד ובצעו רכישות משותפות.

התובעת טענה, כי מועד הקרע הוא מועד סידור הגט,  המועד בו החליטו בני הזוג, כי הנישואין הגיעו לסיומם דה פקטו.

לטענתה, לאחר הגשת תביעת הגירושין היא ביקשה לחזור בה ממנה מהתביעה, אך הנתבע עמד על הגירושין. היא אף הגישה תביעה לשלום בית אך הדבר לא הועיל. בנסיבות אלה יש לראות במועד סידור הגט כמועד הקרע.

לאור האמור, טענה כי יש לאזן הנכסים והזכויות שנצברו ממועד הנישואין ועד ליום מתן הגט.

6.         מצד שני טען הנתבע, כיההסכם קיבל תוקף של פסק דין ועדיין שריר וקיים. לאחר כריתת ההסכם הצדדים חיו בנפרד משך כשנה וחצי. הם חזרו להתגורר יחד באופן קבוע בסוף שנת 1996. ההסכם כלל חלוקת רכוש והוא מחייב את הצדדים. לאור האמור, טען הנתבע, כי יש לאזן את הנכסים והזכויות שנצברו מסוף שנת 1996 ( מועד חזרתו לגור עם התובעת )  ועד 30/5/11 ( מועד הגשת תביעת גירושין ).

לפי הנתבע, ההסכם תקף וקיים, מעולם לא בוטל או שונה ולצורך ביטולו היה נדרש אישור של ביהמ"ש.