האם זכאית המדינה להחרים אוניה שניסתה לפרוץ את הסגר הימי שהוטל על גבול רצועת עזה?

 ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי  בחיפה מיום 31.8.2014 בתיק ת"ח 26861-08-13 שניתן על ידי כבוד השופט רון סוקול. 

הנשיאה מ' נאור:

הליך זה עוסק בסוגיה ייחודית שטרם נדונה בבית-משפט זה: מלקוח ימי (Naval Prize). לבית-המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לימאות הוגשה תביעה על-פי חוק המלקוח הימי משנת 1864 (Naval Prize Act 1864), אשר במסגרתהּ ביקשה המדינה מבית-המשפט להורות על החרמתהּ של האנייה Estelle – המשיבה בענייננו – ועל העברת הקניין בה לידי מדינת ישראל. בית-המשפט המחוזי (השופט ר' סוקול) דחה על-הסף את בקשתהּ של המדינה להחרים את האנייה והורה על שחרורהּ לידי בעליה. מכאן הערעור שלפנינו.

העובדות הצריכות לעניין

1. מאז ההתנתקות – אשר בעקבותיה פסקה שליטתהּ האפקטיבית של מדינת ישראל ברצועת עזה (בג"ץ 9132/07 אלבסיוני נ' ראש הממשלה, פס' 12 (30.1.2008)) – אירעו מספר ניסיונות של כלי-שיט זרים להגיע אל הרצועה (הוועדה הציבורית לבדיקת האירוע הימי מיום 31 מאי 2010, דין וחשבון חלק ראשון 31 (23.1.2011) (להלן: דוּחַ ועדת טירקל)). החל משנת 2008 החלו להתארגן משטים של כלי-שיט ניטרליים (שם, בעמ' 32). לנוכח זאת פרסמה ביום 13.8.2008 רשות הספנות במשרד התחבורה הודעה לימאים (Notice to Mariners) שבה צוין כי חיל הים הישראלי פועל לאורך חופהּ של רצועת עזה וכי ספינות זרות מתבקשות לא להגיע לאזור (Advisory Notice (Maritime Zone off the Coast of Gaza Strip), no. 6/2008 (11.8.2008); ראו דוּחַ ועדת טירקל, בעמ' 32). חרף זאת, ניסיונות ההגעה לרצועה המשיכו. על-כן הוחלט במהלך מבצע "עופרת יצוקה" להטיל סגר ימי (Blockade) מול חופיהָ של רצועת עזה. ביום 3.1.2009 הכריזה מדינה ישראל על סגר ימי ואסרה על כניסתם של כלי-שיט למרחק של עשרים מיילים ימיים מהחוף (שם, בעמ' 33; מוצגים 1(א)-(ב) בכרך המוצגים מטעם המערערת). מאז שהוטל הסגר הימי פעל חיל הים לאכיפתו, תוך מניעת כניסתם של כלי-שיט זרים שניסו להפר את הסגר. חלק מכלי-השיט הזרים חזרו בהם מכוונתם להפֵר את הסגר בעקבות אזהרותיו של חיל הים (דוּחַ ועדת טירקל, בעמ' 35-34).

2. כשלוש שנים וחצי לאחר הטלתו של הסגר הימי יצאה ביום 28.5.2012 האנייה Estelle מנמל טורקו שבפינלנד. פניה היו מועדות לרצועת עזה ומטענהּ היה הומניטארי (מִצהר האנייה (Cargo Manifest) מיום 13.9.2012; מוצג 1(ה) בכרך המוצגים מטעם המערערת). במהלך מסעהּ עגנה האנייה בספרד, באיטליה ובכרתים. חרף פניות רבות לאנייה ולמפעילהּ – פניות שבהן הוזהרו מפני הפרתו של הסגר הימי – המשיכה האנייה בדרכהּ. ביום 20.10.2012, עם התקרבהּ לאזור שעליו הוטל הסגר, נעצרה האנייה על-ידי חיל הים הישראלי והובאה לנמל אשדוד. צוות הימאים והנוסעים שהיו על האנייה הורדו ממנהּ, נחקרו ובהמשך הורחקו מישראל. לאחר שנבדק, הועבר הציוד שהיה על האנייה לרצועת עזה דרך מעבר יבשתי. האנייה הועברה בשלב מסוים לנמל חיפה. מאז ועד היום עוגנת האנייה בבסיס חיל הים שבנמל.

3. מיום תפיסתהּ של האנייה פנו בעליה למדינת ישראל לשחרורהּ. הפניות לא צלחו והאנייה נותרה בידי ישראל. ביום 15.8.2013, כעשרה חודשים לאחר תפיסתהּ של האנייה, הגישה המדינה את התביעה להורות על החרמתהּ של האנייה בהתאם לחוק המלקוח הימי.