האם העובדת פוטרה מחמת היריון?

בפני בית הדין תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין אובדן דמי לידה, אובדן הכנסה, ופיצוי בגין נזק לא ממוני בשל פיטוריה כאשר היתה בהריון.

הנתבעים טוענים כי התובעת לא פוטרה מחמת היותה בהריון וכי תביעה זו נגועה בחוסר תום לב קיצוני ולפיכך דינה להידחות.

עובדות

1.      התובעת החלה לעבוד בנתבעת 1, מכון נור לאורטופדיה (להלן: "המרפאה" או "הנתבעת") ביוני 2006.

2.     הנתבע 2, ד"ר סאלח מר ג'אבר, הינו מנהל המכון (להלן: "מר ג'אבר").

3.     התובעת קיבלה שכר בגין חודשים יוני-ספטמבר 2006 (ת2 לתצהיר הנתבעים).

4.     בחודש ספטמבר 2006 אוחדה הנתבעת עם מרפאה נוספת (ת3-ת5 לתצהיר הנתבעים).

5.     התובעת פוטרה מהמרפאה בחודש ספטמבר 2006, כאשר היתה בהריון.

6.     הצדדים חלוקים בעניין מועד סיום עבודת התובעת, אולם אין חולק כי התובעת לא השלימה שישה חודשי עבודה ועל כן התביעה אינה מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, אלא מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1985.

המחלוקת

1.      באלו נסיבות הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. האם התובעת פוטרה כטענתה בשל הריונה או שהתובעת פוטרה עקב צמצומים ועקב חוסר התאמה לתפקיד, בלי כל קשר להיותה בהריון, כטענת הנתבעים.

2.     מהו מועד סיום עבודתה של התובעת, האם בתאריך 1.10.06 כטענתה, או בתאריך 10.9.06 כטענת הנתבעים.

3.     האם התובעת קיבלה דמי לידה ובמידה ולא, האם הינה זכאית לפיצוי מטעם הנתבעים ובאיזה שיעור.

4.האם התובעת זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

5.     האם התובעת זכאית לפיצוי בגין אי אובדן השתכרות.

6.     האם התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסה מכוח חוק עבודת נשים.

הכרעת הדין

עבודת התובעת וסיומה

האם היתה ידיעה על ההריון