האם בת זוגו של מועמד בבחירות רשאית ללות לקלפי מצביע שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל להצביע לבדו?

השופטת מ' נאור:

1.        האם בת זוגו של מועמד בבחירות רשאית ללוות לקלפי מצביע, שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע לבדו את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה? זו השאלה העיקרית הניצבת לפנינו בהליך זה.

העובדות

2.        המבקש זכה, תחילה, על חודו של קול, בבחירות שנערכו ביום 20.1.2009 לנציג מושב מיטב במליאת המועצה האזורית גלבוע (להלן - הבחירות) בהן התמודדו המבקש והמשיב 3 (להלן - המשיב). לפי תוצאות הבחירות שפורסמו בסמוך לאחר הבחירות הרשימה בראשות המבקש זכתה ב-137 קולות, בעוד הרשימה בראשות המשיב זכתה ב-136 קולות. ואולם, בהליך בבית המשפט המחוזי התהפך הגלגל והמשיב הוא שהוכרז כזוכה. המבקש טוען כי יש להכריז עליו כזוכה, ובכך להחזיר את זכייתו הקודמת.

ההליך בבית המשפט המחוזי

3.        לאחר הבחירות, בהן הוכרז המבקש כזוכה, הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון בפתקי הצבעה וביום 5.2.2009 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בגדרה הוסכם על עיון הדדי בפתקי ההצבעה - שלושה פתקי הצבעה לטובת המבקש ושישה פתקי הצבעה לטובת המשיב. בעקבות העיון הגישו שני הצדדים ערעורי בחירות לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי צמצמו הצדדים את טענותיהם לשני עניינים. העניין הראשון הוא בקשה שהעלה כל אחד מהצדדים לפסול כמה פתקי הצבעה בכתב יד לפי סעיף 203(10) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 (להלן - הצו): המבקש טען לפסילתם של שני פתקים מתוך ששה בכתב יד לטובת המשיב; המשיב טען לפסילתם של שני פתקים מתוך שלושה בכתב יד לטובת המבקש. העניין השני שעלה הוא בקשת המבקש לפסול את הצבעתם של שני בוחרים שאשת המשיב, שהיא אחראית המרפאה המקומית, נלוותה אליהם בתהליך ההצבעה.

4.        לאחר שבחן חוות דעת של מומחים מטעם שני הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי (הנשיא בן-דוד) את טענת המשיב והורה על פסילת שני קולות לטובת המבקש. בית המשפט קבע כי שלושה פתקים בכתב יד לטובת המבקש נכתבו על ידי אותו אדם. בית המשפט קבע בעניין זה כי "גם מי שאינו בעל מקצוע, מתרשם מהדמיון הבולט והמובהק בכתב היד שמופיע בשלושת הפתקים". נוכח מסקנה זו התהפכו תוצאות הבחירות: נקבע כי יש לגרוע שני קולות שניתנו לטובת המבקש, כך שיש לזקוף לזכותו 135 קולות בלבד, ומכאן שיש להכריז על המשיב, שזכה ב-136 קולות, כזוכה בבחירות. אשר לפתקי ההצבעה בכתב יד לטובת המשיב קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבוע איזה מהפתקים נכתב על ידי אותו אדם.

5.        בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש בדבר אי-חוקיות הצבעתם של שני הבוחרים אליהם התלוותה אשת המשיב. בית המשפט מתח ביקורת על כך שאשת המשיב נמנעה מלהגיש תצהיר בהליך ולהתייצב לחקירה, אולם לבסוף לא הכריע במחלוקת עובדתית, האם אשת המשיב נכנסה עם הבוחרים מאחורי הפרגוד או רק לוותה אותם עד הפרגוד. בית המשפט קבע כי גם בהנחה שאשת המשיב נכנסה עם הבוחרים אל מאחורי הפרגוד, אין מקום לפסול את שני קולות הבוחרים. הטעם לכך הוא שסעיף 197(א) לצו כולל רשימה של "חוג האנשים האסורים על פי הצו במתן ליווי" - מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר בו שוהה הבוחר. אשת המשיב, העובדת כאחראית המרפאה המקומית, אינה באה בגדר איסור זה. הנשיא בן-דוד הדגיש כי "אין איסור על מלווים אחרים להתלוות ולסייע לבוחרים המוגבלים, ואין בדעתי להרחיב את חוג 'הפסולים' על דרך הפרשנות". בית המשפט ציין כי לא נמצאה כל ראיה כי אשת המשיב סייעה לשני הבוחרים לשלשל את פתקי ההצבעה אל תוך המעטפות. הליווי לא מצא ביטוי בפרוטוקול ועדת הקלפי, כנדרש בסעיף 197(ב) לצו, אך בית המשפט לא מצא בכך פגם היורד לשורשו של עניין.

בקשת רשות הערעור וטענות הצדדים

6.        המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין. לטענתו בקשת הרשות מוגשת "מטעמי זהירות בלבד" משסבור הוא כי יש בידו זכות ערעור על פסק הדין. לגוף העניין טוען המבקש נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בעניין פסילת שני פתקים בכתב יד והתרשמותו מהם, ונגד קביעתו כי אין לפסול שני קולות לטובת המשיב בשל כך שאשתו התלוותה לשני בוחרים. לטענת המבקש בין אשת המשיב לשני הבוחרים קיימים יחסי תלות רפואית, ולה יש עניין אישי בהצבעה ובתוצאותיה. לדבריו קיים חשש ממשי מפני ניצול לרעה של מעמדה כאחראית המרפאה המקומית ושל יחסי התלות, באופן המצדיק את פסילת שני הקולות הללו. לטענתו, תכלית סעיף 197(א) לצו היא למנוע חשש ממשי להשפעה פסולה על הבוחרים ואופן הצבעתם ולכן יש ליתן פרשנות מרחיבה לחוג המלווים הפסולים, כך שיש לפסול כל מלווה שיש לו השפעה על חופש ההצבעה של הבוחר בשל יחסי מרות או תלות. לטענת המבקש העובדה שהמשיבים לא הביאו את אשת המשיב לעדות מקימה חזקה ראייתית לפיה מטרת הליווי היתה לצורך השפעה על אופן ההצבעה של הבוחרים ומתקיים חשש ממשי להשפעה פסולה על הבוחרים. המבקש מניח כי הבוחרים המלווים נתנו את קולם למשיב ולפיכך מבקש הוא להכריז עליו שוב כזוכה בבחירות. אך גם ללא הנחה זו, די לטעמו בכך שנפסלו שני קולות, כיוון שבנסיבות בהן הוכרעו הבחירות על חודו של קול אחד בלבד, יש לייחס לפגם השפעה ממשית על תוצאות הבחירות כאמור בסעיף 223 לצו. טענה נוספת בפי המבקש, היא כי חולקו לחיילים, בטרם הצבעתם, ארבעה פתקי הצבעה מודפסים אותם הם שלשלו לקלפי "באופן פסול ואסור" וכי די בליקוי זה כדי להביא לביטול הבחירות ועריכתן מחדש. לעניין זה אומר כבר כאן כי לא מצאתי מקום להתייחס לטענות חדשות שהועלו לראשונה בבקשות רשות הערעור, ביחס להצבעת החיילים, ולא אחזור לעניין זה (לגבי הצבעת חיילים ראו באחרונה בר"ם 1691/09 סיעת "עפולה עירי" נ' מנהל הבחירות למועצת עיריית עפולה (טרם פורסם, 12.3.2009)).

7.        המשיבים 3 ו-4 מתנגדים לבקשה בטענה כי עניינה בעיקר בטענות נגד הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט ואין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בהם. בעניין הליווי של שני הבוחרים טוענים הם כי אין כל פסול בהתנהגותה של אשת המשיב. ראשית, חברי ועדת הקלפי כולם התירו לה ללוות את הבוחרים ולא הביעו כל הסתייגות מכך, ואף לא נרשמה בנושא הערה חריגה בפרוטוקול. שנית, אשת המשיב אינה מנהלת או עובדת בית אבות או מוסד אחר בו שוהים הבוחרים, ולכן האיסור הקבוע בצו אינו חל עליה. לטענתם, אין להרחיב את האיסור החוקי מעבר ללשון הצו ואין לקרוא לתוכו סייגים נוספים שהמחוקק לא מצא שיש צורך לקבעם.

8.        המדינה, בשם המשיב 2, אף היא מבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. אשר לשאלה של ערעור בזכות או ברשות מציינת המדינה, כי סעיף 223 לצו אמנם אינו כולל הוראה המקבילה לזו שבסעיף 73(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן - חוק הבחירות לרשויות המקומיות), לפיו ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור בחירות יהיה ברשות בלבד. ואולם עקרון סופיות הבחירות "אינו פוחת משמדובר בבחירות למועצות האזוריות" ולכן יש לראות בהיעדר הוראה המחייבת בקשת רשות ערעור כ"לקונה בחוק" ולא שוני מכוון. לגוף העניין סבורה המדינה כי אם מדובר בבקשת רשות ערעור הרי שהיא אינה מעוררת שאלה משפטית, ואילו אם מדובר בערעור בזכות, לא קמה עילה משפטית להתערבות בפסק דינה של הערכאה הראשונה. אשר לפרשנות סעיף 197(א) לצו, לשאלת הליווי, סבורה המדינה כי "משהתייחס המחוקק לקבוצה מוגדרת וברורה כמנועה מלמלא תפקיד של מלווה, צדק בית משפט קמא בהימנעו מלהרחיב הגדרה זו על דרך הפרשנות". בענייננו שני האנשים שלוו על ידי אשת המשיב הינם מוגבלים, מבחינה פיזית, ביכולתם להצביע, אך אשת המבקש אינה נמנית על הפסולים מללוותם ולכן רשאית היתה ללוותם. לפיכך "העובדה [שהמלווה] נמצא בקשר משפחתי הדוק כל כך עם מועמד בבחירות מעוררת אי נוחות" אך לא מעבר לכך. גם בהנחה שאשת המשיב ליוותה את הבוחרים אל מאחורי הפרגוד, אי-רישום הדבר בפרוטוקול הוא פגם טכני בלבד שאינו מצדיק, כפי שקבע בית המשפט קמא, את פסילת הקולות.

ערעור על פסק דין בערעור בחירות למועצות אזוריות - בזכות או ברשות?

9.        הצדדים חלוקים כאמור בשאלה האם ההליך הנכון בבית משפט זה, בתקיפה של פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור בחירות לפי סעיף 223 לצו, הוא בדרך של ערעור בזכות או ערעור ברשות. ערעור על פסק דין של בית המשפט לענינים מינהליים בערעור בחירות לרשויות המקומיות שנדון כערעור מינהלי (כאמור בסעיף 72(א) ו-72(ה) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות), הוא ברשות בשאלה משפטית בלבד (סעיף 73(א) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות). הוראה דומה לאקיימת ביחס לפסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור בחירות למועצות האזוריות (כאמור בסעיף 222 לצו). בהיעדר הוראה המגבילה במפורש את זכות הערעור, ובהיות פסק הדין של בית המשפט המחוזי פסק דין של הערכאה הראשונה, חל סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, הקובע כי "פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות, להוציא פסק דין של בית המשפט העליון". אכן, "שיטת המשפט הנוהגת אצלנו מבוססת על כך שהנפגע מפסק דין של ערכאה ראשונה זכאי לערער על פסק הדין. כך עולה מסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה... ההוראה האמורה עוסקת בזכות להשיג על פסק דין, בין אם מדובר בעניין פלילי, אזרחי או מינהלי" (ע"פ 4793/05 נבון נ' עצמון, פסקה 5 לפסק דינו של חברי השופט גרוניס (לא פורסם, 6.2.2007)). המסקנה היא כי המסלול הדיוני להשגה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור בחירות לפי סעיף 223 לצו הוא בדרך של ערעור בזכות.

10.      אכן, תוצאה זו יוצרת הבחנה לעניין זכות הערעור על פסק דין בערעורי בחירות ברשויות מקומיות (ערעור ברשות) מול ערעורי בחירות ברשויות אזוריות (ערעור בזכות) מבלי שתהיה לכך, לכאורה, הצדקה מהותית וכדברי השופט מ' חשין: "מה בין בחירות למועצת מועצה מקומית לבין בחירות למועצת מועצה אזורית, שכאן יהא דין אחד וכאן יהא דין אחר? ... שאלה שאלנו, תשובה בצידה לא מצאנו" (רע"א 12/99 מרעי נ' סאבק, פ"ד נג(2) 128, פסקה 16 (1999)). עקרונות יסוד של השיטה המשפטית, בדבר האחדה של הסדרי הבחירות המשקפים הגיון בסיסי דומה ומתבקשים בהם סעדים דומים (ראו והשוו החלטת הרשם שחם בע"א 7497/01 יחיא נ' עתמנה, פסקאות 5-6 (לא פורסם, 31.8.2003)), לצד עקרון סופיות הבחירות ויציבות השלטון (ראו רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג, פסקה 7 לפסק דינו של הנשיא ברק (לא פורסם, 21.8.2005)) עשויים להצדיק האחדה של הליך התקיפה הערעורי (וראו גם סעיף 86(ה) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969 הקובע אף הוא מסלול של ערעור ברשות (להלן - חוק הבחירות לכנסת)).

11.      ראוי היה לקבוע הסדר דיוני אחיד בעניין השגה על פסק דין בערעור בחירות. כך גם בעניין הסמכות העניינית לדון בערעור בחירות, אם בבית המשפט המחוזי או בבית המשפט לענינים מינהליים (לעניין הסמכות העניינית ראו הקשיים שפורטו בעמ"נ 41/07 סיאני נ' ועדת הבחירות למועצה האזורית "שער הנגב", פסקה 2 (לא פורסם, 28.12.2007); כן ראו סעיף 5(4) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, הקובע כי בית משפט לענינים מינהליים ידון, בין השאר, ב"ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק").

12.      נראה לי כי למבקש עומדת כאמור זכות ערעור. הבקשה הוגשה אפוא בטעות משום שלמבקש הייתה זכות ערעור. החלטנו לדון בבקשה כבכתב ערעור (ראו תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 יחד עם תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). גם כשזו נקודת המוצא, אין הטענות שהעלה המבקש מצדיקות את התערבותנו בפסק הדין של הערכאה הראשונה.

סוגיית פסילת הפתקים בכתב יד

13.      הטענות המועלות בבקשה ביחס לחוקיות הקולות בפתקים בכתב יד הן טענות התוקפות את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט. ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים. אבחנה זו נעשה בה שימוש גם כשהערעור אינו מוגבל לשאלות שבדין (ראו שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 222-223 (מהדורה שניה, 2008)). הדברים יפים גם לדיון בערכאת הערעור בענייני בחירות (ראו רון שפירא "הבחירות לשלטון המקומי - התייצבות השיטה וסקירת סוגיות משפטיות בעניין הבחירות בשלטון המקומי" מדינה וחברה 5, 1023, 1041-1042 (2005) (להלן - שפירא)). לאחר דיון מפורט ומנומק, קבע בית המשפט כממצא עובדתי כי שלושה קולות בפתקים בכתב יד לטובת המבקש נכתבו על ידי אותו אדם, ולכן על פי סעיף 203(10) לצו יש לפסול שני קולות שניתנו לטובת המבקש. המדובר בהכרעה עובדתית מובהקת המבוססת על החומר שהונח בפני בית המשפט, ובכלל זה חוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים וחקירת העדים, ואין מקום להתערב בה. יוער, כי ניתן היה לחסוך חלק מהטענות העובדתיות, לרבות הטענות כנגד תוקף חוות דעת המומחית מטעם המשיב, לו היה ממונה מומחה מוסכם מטעם שני הצדדים.