השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעורו של המערער על הכרעת הדין מיום 23.7.2008 ועל גזר הדין מיום 27.10.2008 כמו גם ערעורה של המשיבה על גזר הדין הנ"ל, של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי) בת.פ. 8241/07, אשר הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום לפיו דקר הוא את בת זוגו וגרם לה חבלה של ממש ובכך ביצע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), והשית על המערער עונש מאסר בפועל למשך ארבע שנים מיום מעצרו ומאסר על תנאי של עשרים וארבעה חודשים כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור כל עבירת אלימות שהינה פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו.
העובדות לפי כתב האישום
1. המערער ופלונית הם בני זוג שלהם שלושה ילדים ואשר חיו יחדיו כשבע שנים נכון למועד הגשת כתב האישום. לפי כתב האישום, ביום 4.8.2007 בשעה 14:30 לערך, כשבני הזוג שהו בדירתם בבאר-שבע (להלן - הדירה), דקר המערער את פלונית בבטנה באמצעות סכין מטבח גדולה וגרם לה חבלה חמורה בכוונה להטיל בה מום שלא כדין. באותה עת שהו בדירה שלושת ילדיהם. בתם - מ', בת החמש, הייתה עדה למעשי המערער (להלן - מ'). בשל מעשי המערער נגרם לפלונית פצע דקירה בבטן השמאלית העליונה עם דימום פעיל וחדירה לחלל הבטן. פלונית הובלה באמבולנס לבית החולים סורוקה, שם נותחה תחת הרדמה כללית ונמצא כי היא סובלת מדימום מסיבי משרירי דופן הבטן השמאלית התחתונה. לאחר שטופלה, שוחררה פלונית מבית החולים ביום 8.8.2007. במעשים אלו ביצע המערער חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.
גרסאות הצדדים וההליכים בבית המשפט המחוזי
גרסת המערער
2. במהלך אמרתו הראשונה במשטרה מיום 4.8.2007 טען המערער שלא היה כלל בדירה עת התרחשו האירועים נשוא כתב האישום, והגיע לדירה רק לאחר שהוזעק באמצעות שיחת טלפון שקיבל מבית החולים. באמרתו השנייה במשטרה מיום 8.8.2007 סירב המערער להשיב על שאלות החוקר, למסור גרסה או להתייעץ עם עורך דין. לעומת זאת, במסגרת אמרתו השלישית במשטרה מיום 12.8.2007 טען המערער כי הוא הגיע לדירה יום לפני פציעתה של פלונית ולמרות ששהה בדירה בעת פציעתה לא ידע הוא מה גרם לכך היות שבעת ההתרחשות הוא ישן יחד עם ילדיו. באמרתו הרביעית של המערער במשטרה מיום 12.8.2007 הוא מסר גרסה דומה לזו שמסר בעדותו מעל דוכן העדים בבית המשפט כפי שיפורט להלן.
3. בבית המשפט המחוזי, טען המערער, שהינו פלסטינאי תושב איו"ש אשר משפחתו מתגוררת בחברון, כי ביום 4.8.2007 הוא הגיע לדירה לאחר תקופה ארוכה שלא שהה בה בשל היעדר אישור כניסה לישראל. ביום בו נפצעה פלונית, סעדו בני הזוג יחד עם ילדיהם את ארוחת הצהריים. מיד לאחר ארוחת הצהריים, השכיבה פלונית את הילדים לישון בחדרם והחלה בשטיפת הכלים. המערער ישב בסלון מספר דקות ואז פלונית ביקשה ממנו כי יכנס לחדר הילדים ויבדוק האם הם מכוסים. לדבריו, הוא בדק וראה שהילדים נרדמו ומאחר והיה עייף פנה לנוח. לאחר מספר שניות שמע הוא את צעקותיה של פלונית "דקרתי את עצמי או נדקרתי", או אז רץ המערער למטבח וראה את פלונית אוחזת בבטנה ודם רב ניגר ממנה. אז החל לצעוק ולגדף אותה, הביא מגבת גדולה, קיפל אותה וביקש ממנה להצמידה לבטנה כדי לעצור את זרם הדם וראה שהיא עומדת להתעלף. המערער ביקש מפלונית לא לדבר, השכיב אותה וביקש ממנה להזמין באמצעות הטלפון ניידת אמבולנס היות שלא ידע כיצד לעשות זאת בעצמו. לאחר מכן, ביקש המערער מפלונית שתתקשר להוריה והיא עשתה כן. המערער טען כי עזב את הדירה לבקשתה ולתחנוניה של פלונית אשר חששה כי יסתבך לאור עברו הפלילי. לטענתו של המערער הוא נשאר בחצר הבית כדי לוודא את הגעתם של כוחות המשטרה וההצלה, ורק לאחר שהגיעו עזב את המקום ונסע להיפגש עם אחיו בקו התפר ממנו קיבל 1000 דינר ולאחר מכן חזר לדירתם של בני הזוג שם פגש באביה ואמה החורגת של פלונית ששהו בדירה יחד עם הילדים. המערער ביקש מהוריה של פלונית כי יבקרו אותה בבית החולים והוא נשאר לטפל בילדיו עד אשר הגיעה המשטרה ועצרה אותו.
גרסתה של פלונית
4. כאשר הגיע השוטר לביתה של פלונית שמע הוא מפיה כי היא נדקרה מסכין, בטעות, במהלך השחזתה. גם כאשר פלונית הובהלה לבית החולים מסרה היא גרסה דומה לצוות הרפואי של ניידת האמבולנס. אף בעדותה במשטרה מסרה פלונית גרסה לפיה היא נדקרה במהלך השחזת הסכין. לעומת זאת, בעדותה בבית המשפט חזרה בה פלונית מגרסתה הראשונית וטענה כי נדקרה במהלך ניסיון התאבדות, אחד מבין מספר ניסיונות קודמים. פלונית העידה כי לאחר שניסתה להתאבד, היא תאמה עם המערער גרסה שקרית לפיה היא נפגעה במהלך השחזת הסכין, ועשתה כן בשל חששותיה כי אם ניסיון ההתאבדות ייוודע אזי יילקחו ממנה ילדיה. פלונית העידה כי המניע לניסיון ההתאבדות היה שיחת טלפון שקיימה עם אביה דקות ספורות לפני ההתרחשות, במהלכה גידף אותה אביה בגין קשריה הרומנטיים עם פלסטינאי תושב איו"ש, וזאת על רקע התנגדותם של הוריה לקשר זה, דבר שגרם לה לסערת רגשות שהסתיימה בניסיון התאבדות. פלונית הודתה בעדותה כי בינה לבין המערער היו סכסוכים לא מעטים אשר נבעו מהלחץ בו היו נתונים בני הזוג לקבלת האישור אשר יאפשר את שהותו של המערער בארץ. פלונית הודתה כי בבוקרו של יום 4.8.2007 חזר והתעורר בינה לבין המערער סכסוך סביב נושא זה. אולם, לדבריה, המערער הרגיע אותה ולאחר מכן הם הכינו יחדיו את ארוחת הצהריים, ישבו לאכול בצוותא והשכיבו את ילדיהם לישון. אז, לדבריה, ביקשה מהמערער כי יבדוק שילדיהם ישנים ולאחר מכן האחרון פנה לחדרם של בני הזוג על מנת לנוח. לדבריה של פלונית, אחרי הריב של שעות הבוקר היא בכתה וכמה דקות לפני ניסיון ההתאבדות היא שוחחה עם אביה בטלפון, שיחה אשר גררה בעקבותיה את ניסיון ההתאבדות האמור. בעדותה בבית המשפט, גוללה פלונית את מצבה הנפשי הקשה וסיפרה אודות סכסוכים קשים בינה לבין הוריה על רקע התנגדותם לנישואיה למערער. פלונית תארה בעדותה את היחס המשפיל שנקטו כלפיה הוריה ובפרט אמה החורגת, אשר ניסתה פעם אחר פעם להפריד בינה לבין המערער. עוד סיפרה פלונית ארוכות אודות מצבה הרפואי וכן אודות ניסיונות ההתאבדות הקודמים שביצעה משנת 2004, גם בתקופות בהן חיה עם המערער.
הכרעת הדין
5. גדר המחלוקת בין הצדדים בבית המשפט המחוזי הייתה האם המערער הוא זה שדקר את פלונית או האם הייתה זו פלונית אשר דקרה את עצמה במסגרת ניסיון ההתאבדות כאמור. בסופו של יום, בית המשפט המחוזי דחה את גרסאותיהם של המערער ופלונית, שלל את האפשרות כי מדובר בניסיון התאבדות וקבע כי היה זה המערער שדקר את פלונית, וזאת על בסיס ראיות נסיבתיות וממצאי מהימנות כפי שיפורטו להלן, שראה הוא בהם סיוע ראייתי לגרסת המאשימה.
6. מ' נחקרה על ידי חוקרת ילדים ובמסגרת חקירתה היא מסרה כי אביה - המערער - דקר את אמה. בית המשפט המחוזי עיין בתמליל חקירתה של מ' כמו גם בתיעוד חקירתה ובדברים שמסרה וקבע כי ניתן ליתן אמון בעדותה. בניגוד לטענתם של המערער ופלונית כי מ' אינה דוברת עברית או אינה שולטת בשפה העברית, היות שילדיהם דוברים ערבית ורוסית, הרי שבית המשפט התרשם באופן ישיר מ-מ', כנחזה בתיעוד הוידיאו, כי שפתה ואוצר המילים שלה בשפה העברית תאמו לילדה בגילה. למרות האמון שנתן בית המשפט ב-מ', היה הוא תמים דעים עם מסקנתה של חוקרת הילדים כי לא ניתן להסיק בוודאות את המסקנה כי מ' הייתה עדת ראייה לאירוע הדקירה עצמו. בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן להסיק ישירות מדבריה של מ' את המסקנה כי המערער הוא שדקר את פלונית. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להניח מתמונת הדברים אותה תיארה מ', כי היא הגיעה למטבח, בו היו מצויים הוריה, לשמע הצעקות ששמעה והייתה עדה לדרמה שהתחוללה, למראה אמה המתמוטטת כשהיא זבה דם. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לפסול את האפשרות ש-מ' הסיקה את המסקנה כי אביה דקר את אמה על פי עולמה היא וכי לא הייתה עדת ראיה לאירוע הדקירה עצמו.
7. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת סתירה בין אמרותיו השונות של המערער במשטרה. כך, במהלך אמרתו הראשונה במשטרה מיום 4.8.2007 טען המערער שלא היה כלל בדירה בעת שהתרחשו האירועים נשוא כתב האישום, והגיע לדירה רק לאחר שיחת הטלפון שקיבל מבית החולים, בעוד שמאמרתו השלישית במשטרה מיום 12.8.2007 עולה כי כן היה בדירה עת נפצעה פלונית ואף הגיע לשם כבר יום קודם לכן. המערער הסביר בעדותו בבית המשפט כי באמרתו הראשונה טען שלא היה בדירה בעת ההתרחשות, היות שלא היה לו היתר שהייה כדין בישראל ולכן חשש כי יסתבך אם יודה ששהה בישראל אותה עת.
8. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותה של פלונית בבית המשפט כי היא שדקרה את עצמה במסגרת ניסיון ההתאבדות, הייתה עדות מגמתית, מתוכננת ומתואמת עם עדותו של המערער. בית המשפט המחוזי קבע כי אם ביקשה פלונית לתכנן את מעשה ההתאבדות תוך הרחקת המערער מזירת האירוע לא ברור מדוע עשתה כן כאשר המערער נמצא בדירה, בעוד שהיא עצמה העידה כי באירועים קודמים בהם ניסתה להתאבד עשתה זאת הרחק מעיני בעלה. פלונית הסבירה כי ניסתה להתאבד למרות שבעלה וילדיה שהו בדירה אותה עת היות שהייתה שרויה במצב נפשי קשה לאחר שיחת הטלפון הקשה עם אביה, במהלכה הוחלפו ביניהם דברים קשים והיא צעקה. בית המשפט המחוזי קבע כי גרסתה זו של פלונית נשמעה לראשונה מעל דוכן העדים ואף לא זכתה לכל חיזוק, לא בעדותו של המערער, אשר לא סיפר כי שמע את פלונית צועקת בטלפון לפני הדקירה, וגם לא מפיה של מ' אשר סיפרה כי הגיעה למטבח לשמע צעקות וראתה את אמה מדממת אך בו בזמן לא סיפרה כי שמעה צעקות קודם לכן. אמה החורגת של פלונית לא סיפרה אודות קיומה של שיחת טלפון בין בעלה לבין פלונית מספר דקות לפני האירוע וגם לא נשאלה על כך בחקירה הנגדית על ידי בא כוח המערער.
9. בית המשפט המחוזי קבע כי היה ניכר מדבריה של פלונית כי מדובר באישה מוכה המדקלמת תשובות מפיה, במטרה ברורה, מגמתית ובלתי משתמעת כי עליה להעיד באופן אשר ירחיק כל אשמה מעל המערער. בית המשפט המחוזי קבע כי פלונית ספגה אלימות מהמערער לאורך חיי הזוגיות ביניהם ונמנעה מלערב את אנשי החוק מחשש כי יבולע לה ומחשש כי המערער יורחק מעליה בהיותו תושב איו"ש. כך, קבע בית המשפט המחוזי כי פלונית העדיפה לספוג את פרצי האלימות מהמערער בניסיון להבינו או בניסיון לשמר את התא המשפחתי אותו הקימה עימו וזאת כחלק מתסמונת האישה המוכה.
10. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מעדותה של מ' עולה כי הייתה היא עדת ראייה לאירועי אלימות קודמים בין הוריה. כן קבע בית המשפט המחוזי כי סיוע לעדות זו ניתן למצוא בעדותה של אמה החורגת של פלונית אשר סיפרה כי לא אחת הייתה מגיעה פלונית לביתם כשהיא חבולה בפניה ובידיה. עוד העידה אמה החורגת של פלונית כי לאחרונה קיימו השניים שיחה וממנה הבינה כי פלונית היא אישה מוכה. בית המשפט המחוזי קבע כי סיוע נוסף ניתן למצוא באמרתו הרביעית של המערער במשטרה במסגרתה הודה במעשה אלימות כלפי פלונית. כן קבע בית המשפט המחוזי כי סיוע נוסף ניתן למצוא גם בדבריה של פלונית אשר אישרה שהיו בינה לבין בעלה סכסוכים וכי בעבר הגישה תלונות נגדו בגין אלימות. בית המשפט המחוזי סבר כי רקע דברים זה מסביר את התנהגותה של פלונית, אשר חששה מן המערער והעדיפה למסור גרסה שקרית. מעדותה של פלונית עולה כי היא מסרה את ילדיה לחזקת משפחתו של המערער בחברון, מחשש שאם ילדיה יהיו בישראל הם יילקחו ממנה עקב אזהרות קודמות שקיבלה מגורמי הרווחה. בית המשפט המחוזי קבע כי פלונית העבירה את ילדיה לחזקתה של משפחת המערער בעקבות לחץ שהפעיל עליה המערער, על מנת לוודא כי תמסור גרסה שלא תפליל אותו במעשה העבירה המיוחס לו.
11. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי חיזוק לגרסתם השקרית של המערער ופלונית ניתן למצוא בממצא הסכין בזירת האירוע. הסכין נמצאה כשהיא שטופה מדם ומכל סימני זיהוי. ההסבר שסיפקה לכך פלונית היא כי מיד לאחר מעשה ההתאבדות שטפה היא את הסכין כדי לא לסבך את המערער. בית המשפט המחוזי קבע כי הסבר שכזה אינו הגיוני שכן אם ביקשה פלונית להתאבד באופן שירחיק את המערער מכל חשש של אשמה, סביר היה להניח כי תותיר את הסכין בזירת האירוע, כפי שהיא, כשהיא נושאת את סימני טביעות האצבע שלה ומגואלת בדמה שלה ולא תטרח להעלים ראיות ולשטוף אותה. בנוסף לכך, אם פלונית עמדה להתעלף ושכבה על הרצפה כפי שמתארים זאת בעדויותיהם המערער ו-מ', לא ברור כיצד יכלה פלונית לאזור כוחות ולשטוף את הסכין. בית המשפט המחוזי הסיק כי המערער הוא שמצא לנכון לשטוף את הסכין ולטשטש את הראיות שהיו בזירת האירוע, ראיות אשר היה בהן כדי להפליל אותו.
12. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי מעשי האלימות הקודמים של המערער כלפי פלונית הסלימו והביאו לאירוע קשה בו נטל המערער את הסכין ודקר את פלונית כשמיד לאחר מכן שטף הוא את הסכין כדי להרחיק כל ממצא אובייקטיבי העלול להפליל אותו, בנה גרסה שקרית לפיה שהה באותה העת בחברון והוזעק חזרה לנוכח קריאה טלפונית מבית החולים, ויחד עם פלונית בנה סיפור כיסוי לפיו פלונית נדקרה במהלך השחזת הסכין. רק כאשר נוכח המערער כי מ' מסרה גרסה אחרת, בנה הוא יחד עם פלונית גרסה שקרית חדשה אודות ניסיון ההתאבדות.