האוניברסיטה העברית ואח' נ' העמותה למדע מוסרי ואח'

השופט נ' סולברג:

1. שלושה ערעורים שהדיון בהם אוחד, על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' נועם) בעת"ם 14037-05-12 מיום 3.2.2015, בגדרו התקבלה במלואה עתירה שהגישו המשיבות לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע).

2. במוקד הערעורים שלפנינו: האם זכאיות המשיבות, על-פי חוק חופש המידע, לקבל מאת המועצה לניסויים בבעלי חיים, שהוקמה מכוח חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: המועצה ו-חוק הניסויים בבעלי חיים או החוק, בהתאמה), את שמות מוסדות המחקר העורכים ניסויים בבעלי חיים, ביחס לכל אחד מהניסויים בבעלי חיים שאושרו לביצוע בהתאם לחוק. לשלמות התמונה יצוין כי בקשת המידע שביקשו המשיבות כללה פרטים רבים נוספים שנאגרו במערכת הממוחשבת של המועצה בקשר לכלל הניסויים המאושרים לפי חוק, ובמסגרת הדיון בעתירה המינהלית הוסכם על פרסומם: מטרת הניסוי; מספר בעלי החיים בהם נערך הניסוי; מינם של בעלי החיים; רמת הסבל הנגרמת מהניסוי; האם לאחר ביצוע הניסוי הועבר בעל החיים להמתה או לשיקום; ושנת עריכת הניסוי. הסכמה לפרסום מידע נוסף, בנוגע לפירוט הניסויים שבהם נעשה שימוש בשיטת "היברידומות" (“Hybridoma”; הליך לייצור נוגדנים שידובר בו בהמשך), התקבלה במסגרת הדיון בערעורים שלפנינו. פסק דין זה עוסק אפוא בנקודה אחת, והיא סוגיית הפרסום של שמות חברות ומוסדות המחקר העורכים כל ניסוי וניסוי שאושר.

רקע ועיקרי השתלשלות העניינים

3. בשנת 1994 נתקבל בכנסת חוק הניסויים בבעלי חיים, שנועד "למצוא את האיזון המתאים בין הצורך להמשיך ולבצע ניסויים בבעלי חיים כדי לקדם את המחקר והרפואה, ובין הצורך למנוע ניסויים מיותרים ומיזעור הסבל הנגרם לבעלי החיים במהלכם [...] הפתרון המוצע מאפשר עריכת הניסויים תוך פיקוח וניסיון למזער ככל האפשר את הסבל" (דברי ההסבר להצעת חוק צער בעלי חיים, התשנ"ב-1992, ה"ח 2127 (11.3.1992); ראו גם: גיל יוחננוף דיני בעלי חיים 185-169 (2009)). מכוח החוק הוקמה המועצה, המוסמכת בין היתר לקבוע את דרכי עריכת הניסויים (ראו: כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשס"א-2001 (להלן: כללי הניסויים בבעלי חיים)); לפקח על ניהולם; וליתן היתרים כלליים למוסדות לשם עריכת ניסויים בבעלי חיים, לפי סעיף 12 לחוק (להלן: הוועדה הכללית). רשימת המוסדות אשר ניתן להם היתר כללי לעריכת ניסויים בבעלי חיים, לפי סעיף 12 לחוק, מפורסמת וגלויה לציבור (www.health.gov.il/Services/Committee/animax/Documents/listAnimal.pdf).

           סעיף 13 לחוק מסמיך את המועצה להקים ועדה, שתפקידה ליתן היתר לביצוע ניסוי קונקרטי בבעלי חיים (להלן: הוועדה הארצית). בקשה שתוגש לוועדה תכלול בין היתר את הפרטים הבאים: "(1) מידע כללי על מטרת הניסוי ומהלכו המתוכנן; (2) הצעה מפורטת של תכנית הניסוי; (3) טעמים לצורך בביצוע הניסוי וחלופות אפשריות, אם קיימות כאלה" (סעיף 13(ב) לחוק). בנוסף, על-פי התוספת לכללי הניסויים בבעלי חיים, יש לציין בבקשה, בין היתר, את שם החוקר הראשי בניסוי ואת שותפיו.

4. לצד הוועדה הארצית, מוסמכת המועצה לאשר את הקמתה של ועדה פנים-מוסדית למוסד מסוים, אשר תמלא את תפקידי הוועדה הארצית לאישור עריכת ניסוי קונקרטי בבעלי חיים כאמור, ותפעל על-פי כללי המועצה או על-פי כללים פנימיים שקבע לעצמו המוסד, אשר אושרו על-ידי המועצה (סעיף 14 לחוק; להלן: הוועדה המוסדית).

5. על המוסדות, הוועדות והחוקרים מוטלות חובות דיווח על-פי החוק: אחת לששה חודשים תדווח הוועדה המוסדית למועצה על הניסויים שהתירה (סעיף 14(ג) לחוק); אחת לשנה ידווח כל מוסד שבו נערך ניסוי בבעלי חיים, למועצה, על הניסויים שנערכו בו אשתקד, וכמו כן ימסור את שם הרופא הווטרינר המועסק בו לפי סעיף 12(2) לחוק (סעיף 17 לחוק); על חוקר העורך ניסוי על-פי החוק, לדווח לוועדה הארצית על תוצאות הניסוי שביצע (סעיף 11 לחוק).

6. עוד נקבע בחוק מנגנון העוסק ב"שמירת סודיות" של מידע שהגיע לאדם הממלא תפקיד מכוח חוק זה. לפי הקבוע בסעיף 22 לחוק, "מי שממלא תפקיד מכוח חוק זה, לא יגלה ידיעה או תוכנו של מסמך שהגיעו לידיו מכוח תפקידו אלא על פי היתר בכתב מאת יושב ראש המועצה". להסדר זה אדרש בהמשך.

7. בשנת 2006, בעקבות הליכים משפטיים, הקימה המועצה מערכת ממוחשבת המרכזת נתונים שונים הקשורים בבקשות שאושרו למתן היתר לעריכת ניסויים בבעלי חיים, לפי חוק הניסויים בבעלי חיים. אשר למסירת מידע שנמצא במאגר, הוסכם כי המועצה תפעל בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק חופש המידע (עע"ם 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי (20.1.2004); להלן: המערכת הממוחשבת)).