פסק-דין
1.הורתו של הליך זה בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 03-08243-03-5 בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, כאשר, בבסיס ההתנגדות נטענה טענת זיוף חתימה על גבי שטר החוב מס' 38 בתיק מס' 21705 אצל התובעת- נשוא הליכי ההוצאה לפועל. על יסוד טענה זו, ניתנה לנתבע הרשות להתגונן, זאת, נוכח טענת ההגנה השיטרית שיסודה ב-סעיף 23 לפקודת השטרות [נוסח חדש] וההליך הועבר להידון בסדר דין מהיר.
2.לטענת הנתבע, כפי העולה מתצהירו התומך בהתנגדות, במהלך שנת 1998 עלה לישראל מקירוב ברוסיה יחד עם מר איגור גולדשמידט ומר איגור סובליב (להלן: "השותפים") ויחד עימם שהה בקיבוץ משמר הנגב. לדבריו, היכרותו עם השותפים נולדה במסגרת העלייה המשותפת שיזמה הסוכנות היהודית. לאחר השהות בקיבוץ עבר להתגורר יחד עם השותפים בדירה שכורה באור עקיבא. בשנת 2001 גילה כי הארנק שלו אבד, כאשר בתוכו היו מסמכים מזהים לרבות תעודת זהות ישראלית, כרטיס קופת חולים ורישיון נהיגה רוסי. בעקבות זאת פנה למשטרת ישראל ודיווח על האובדן. הנתבע קיבל אישור ממשטרת ישראל ובעקבותיו הונפקה לו תעודת זהות חדשה. מס' שבועות לאחר מכן, קיבל הנתבע חשבון לתשלום מחברת פלאפון עבור שני מכשירי טלפון כאשר ברשותו היה מכשיר טלפון אחד. לאחר בירור התברר, כי אדם אחר עשה שימוש בתעודת הזהות שלי ותוך התחזות רכש מכשיר טלפון על שמו. ניסיונות ביטול החיוב לא צלחו והנתבע נאלץ לשלם את החוב עבור המכשיר השני. בחלוף זמן רב קיבל הנתבע זימון לתחנת משטרת חיפה שם ראה את תעודת הזהות, רישיון הנהיגה וכרטיס קופת חולים שאבדו/ נגנבו ונמסר לו כי שותפו לדירה, מר איגור סובליב, נתפס כשהוא מתחזה לנתבע. לטענת הנתבע שטר החוב נשוא הליך זה לא נחתם על ידו וכי הוא מעולם לא נטל הלוואה מהתובעת והוא אף אינו מכיר את הערבים האחרים ששמם מופיע בשטר.
3.לאחר קבלת ההתנגדות הוגש מטעם התובעת תצהירה של גב' יונה כהן כמצוות טופס 17 א' לתקנות. כעולה מהתצהיר עסקינן בשטר חוב על סך 1,500 $ (אלף וחמש מאות דולר ארה"ב) שנערך במסגרת הלוואה שנטלו בני הזוג ווסטפננקו אלכסנדר וגרינברג אלינה. בהתאם לדרישת התובעת החתימו הלווים הנ"ל שני ערבים לביטחון פירעון ההלוואה. הנתבע - גילביץ ולנטין - חתום כערב לפירעון ההלוואה על שטר החוב. בהתאם להוראות מילוי טפסי ההלוואה צורף צילום תעודת זהות של הנתבע כולל הספח וכן, תלוש משכורת של הערב. בנוסף, הנתבע התייצב ביום 5.3.2001 בפני פקידת בנק הבינלאומי בסניף חדרה עם תעודת זהות תקפה וחתם בפניה על שטר החוב והיא אישרה את חתימתו.
4.במהלך דיון מקדמי שהתקיים במעמד הצדדים ובאי כוחם הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית, לפיה, ימונה מומחה לזיהוי כתב יד המוסכם על ידי הצדדים על מנת שיחווה דעתו באשר לטענת הזיוף. להחלטה זו ניתן תוקף של החלטה. בנוסף, ניתן צו למשרד הפנים לצורך מסירת העתקי הבקשות של הנתבע להנפקת תעודות הזהות משנת 2000 עד לשנת 2004. בהתאם לצו הוגשו לבית המשפט המסמכים הנ"ל. דא עקא, כי מתכתובת שהוצגה לבית המשפט עולה, כי ב"כ הנתבע סיכל את האפשרות הנ"ל בטענות מטענות שונות.
5.הראיות והתצהירים שהוגשו על ידי התובעת הינן כדלקמן: תצהיר עדות ראשית מטעם גב' יונה כהן המשמשת כמנכל"ית האגודה להלוואות ללא ריבית בירושלים. בו פרטה היא את נסיבות ההלוואה נשוא ערבותו של הנתבע וכן, תיארה את הפרוצדורה של נטילת הלוואות מהאגודה אשר במסגרתן האגודה נוהגת להחתים אף ערבים לשטר החוב של הלווים וכמו כן, תיארה את הפעולות השונות שנקטה נגד הנתבע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל וכן, העלתה תמיהות וסברות רבות באשר להתנהלותו של הנתבע שאינן בבחינת ציון עובדות.
בנוסף, התובעת צירפה מטעמה, תצהירה של גב' אורטל חוטה - המשמשת כעוזרת משפטית במחלקה המשפטית של התובעת – במסגרתו, הינה מפרטת את הפעולות שננקטו על ידי המחלקה המשפטית ואולם אין בו ציון עובדות רלבנטיות הידועות לעדה מידיעה אישית. כמו כן, במהלך ישיבת שמיעת הראיות הוגשו המוצגים כדלקמן: ת/11 - שטר חוב מס' 38 מחודש ינואר 2001 בו מצויינים פרטי הנתבע הנושא חתימה בלועזית. ת/10 - דרכון רוסי של הנתבע מס' 5232573 משנת 1997 הנושא את תמונתו וחתימתו בלועזית. ת/9 – בקשה לקבלת תעודת זהות מטעם הנתבע למשרד הפנים מיום 15.6.1998 הנושאת את תמונתו וחתימתו בלועזית. ת/8- בקשה לקבלת תעודת זהות ממשרד הפנים מיום 15.9.09 במקרה של אובדן תעודת זהות - הנושאת תמונת פנים וחתימה הנחזית להיות של הנתבע בעברית. ת/7 - בקשה לקבלת תעודת זהות ממשרד הפנים מיום 18.7.05 הנושאת תמונת פנים וכן, חתימה בעברית. ת/6 – צילום תעודת זהות הנושאת תמונת פנים שהונפקה ביום 20.11.202. ת/5 – אישור בדבר הגשת תלונה במשטרת ישראל ביום 11.7.2001. ת/4 - צילום תעודת זהות של הנתבע שהונפקה בחדרה ביום 15.11.09. ת/3 - דוגמאות חתימה מקוריות של הנתבע הן בלועזית והן בשפה העברית.
7.הנתבע מצידו הגיש תצהיר עדות ראשית בו שב הוא על עיקרי טענותיו, כי איננו מכיר את הלווים או את הערבים האחרים ששמם מופיע על גבי שטר החוב וכי מעולם לא הוחתם כערב להלוואה נשוא הליך זה.
8.בישיבת שמיעת ראיות נחקרה מנהלת התובעת, גב' יונה כהן, על תצהירה. בחקירתה הנגדית הודתה, כי הנתבע לא חתם בפניה וכי אינה יכולה להעיד בוודאות כי הנתבע הוא זה שחתם על שטר החוב זאת לטענתה "בגלל הזיופים הרבים שיש". כמו כן, אישרה, כי בעיית זיוף חתימה בשטרי חוב למתן הלוואות הינה בעיה שכיחה. "ש. אתם כגוף שנותן הלוואות נתקלים מידי פעם בזיוף חתימה ? . ת. מידי פעם כן".
בנוסף נחקרה מטעם התובעת, פקידת סניף הבנק הבנלאומי בחדרה, גב' מושינסקי יבגניה, אשר אישרה את חתימת הנתבע על גבי שטר החוב. בחקירתה הנגדית אישרה, כי אינה יכולה להציג לבית המשפט את תעודת הזהות של הנתבע זאת הואיל והצילום לא נשמר. כמו כן, אישרה, כי נוכח הזמן הרב שחלף אינה יכולה לזהות את הנתבע. במהלך חקירתה הסכימו הצדדים כי תמונת הפנים בצילום ת.ז. הנושאת שמו של הנתבע מיום 15.6.98 הינה של איש אחר בשם איגור גולדשמיט. כמו כן, הסכימו הצדדים כי תעודת זהות זו הועברה למשרדי התובעת בדואר עובר לביצוע החתימה על שטר החוב כאשר אף אחד מאותם ערבים לא התייצב במשרדי האגודה, אלא, בפני פקידת הבנק.
במהלך ישיבת שמיעת הראיות נחקר הנתבע על תצהיר עדותו הראשית במסגרתה נתבקש הנתבע לחתום את חתימתו בכתב ידו הן בעברית והן בלועזית (ת/3). כמו כן, הנתבע הציג לבית המשפט תעודת זהות שבחזקתו (ת/4). הנתבע הכחיש חתימתו על גבי שטר החוב המקורי שהוצג לו (ת/11). אישר חתימתו על גבי ת/10 ו- ת/9.
9.בסיכומי התובעת הציבה היא שתי פלוגתאות השנויות במחלוקת בתיק זה. האחת, האם חתימתו של הנתבע זויפה ועל מי מוטל נטל ההוכחה. השנייה- משקל הראיות שהוגשו בתיק. לשיטת התובעת, יש לעשות אבחנה בין סוגיית הזיוף ואמצעי ההוכחה לבין נטל ההוכחה של החתימה.
לשיטתה, אין די בהצהרה בעלמא בכתב ההגנה כי החתימה זוייפה, אלא, יש להביא ראיות והוכחות, כי אמנם החתימה מזוייפת. כאשר הנטל על התובעת להוכיח, כי פעלה כדין וכי בעת החתימה על השטר נכח מורשה חתימה מטעם הבנק שבדק את ת.ז. של החותם ואת ההתאמה של החותם כנגד התמונה בת.ז. דיה כדי להעביר את הנטל בחזרה לנתבע. התובעת מבקשת לבסס טענתה להעברת נטל הראייה לכתבי הנתבע מהתנהלותו ומחדליו וכן, מהסתירות המהותיות לטענתה נפלו בגירסאות שהציג בבית המשפט. לטענתה, מהראיות שהוצגו בבית המשפט ניתן ללמוד, כי תעודת הזהות של הנתבע לא נגנבה ואף לא אבדה, אלא, נותרה בחזקתו. זאת, נוכח העובדה שתעודת הזהות שהוחזרה לו במשטרה הייתה תעודת זהות מזוייפת, נוספת על זו המקורית שהייתה ברשותו.
כך לטענתה, בתצהירו הראשון מיום 19.3.12 שצורף להתנגדות לביצוע שטר טען, כי החוקר במשטרה אמר לו שאיגור סובליב, שותפו לדירה, נתפס עם המסמכים של הנתבע ובכללן תעודת הזהות ואילו בתצהירו מיום 14.6.12 ציין הנתבע, כי נדהם לראות כי תעודת הזהות שהוצגה לתובעת היא תמונתו של גולדשמיט. עוד מעלה התובעת תמיהה, כיצד עובדה כה מהותית כתמונה של משהוא אחר בתעודת הזהות שלו לא באה לידי ביטוי בתצהירו. כמו כן, הועלו תמיהות נוספות. עוד מציינת התובעת, כי השוואת חתימות הנתבע על גבי המסמכים שהוגשו כראיות (ת/9, ת/10) לחתימות הנתבע כפי שנחתמו במועד הדיון (ת/3) מלמד כי הינן דומות זאת אף בעין שאינה מומחית לזיהוי כתבי יד וכי נדמה כי רב הוא הדומה על השונה. עוד מציינת התובעת, כי הנתבע סירב לבצע בדיקה באמצעות מומחה לכתב יד מטעם בית משפט לצורך אימות טענת הזיוף.
10.הנתבע הדגיש בסיכומים שהוגשו על ידו, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח חתימתו של הנתבע על גבי שטר החוב בכך שלא עמדה בהוכחת החתימה שבמחלוקת בהתאם לדרכים שנקבעו בהלכה הפסוקה לצורך הרמת הנטל בעניין זה. עדותה של מנהלת התובעת נמצאה עדות שמיעה וסברה בלתי קבילה וכן, עדותה של גב' מושינסקי פקידת הבנק לא הועילה לה שכן, זו אישרה, כי היא לא זוכרת ואינה מסוגלת לזהות את הנתבע, זאת, נוכח חלוף הזמן הרב שחלף מאז. כאשר העדה אף העידה, כי בזמנים הרלבנטיים זיהתה את החותם על גבי שטר החוב באמצעות תעודת זהות שהוצגה לה בבנק בעת החתימה, כאשר, עיון בתמונת פניו של האדם בצילום תעודת הזהות שככל הנראה הוצגה לפקידה מלמד, כי עסקינן בשוני מהותי בחזותו.
11.בסיכומי תשובה שהוגשו על ידי התובעת הדגישה היא, כי אין כל העתק של תעודת זהות שהוצגה בפני הפקידה בנק בעת ולא הוצג העתק כזה מעולם.
דיון ומסקנות:
12.ייאמר כבר כעת, כי בפני התובעת ניצב קושי ראייתי כבד להוכחת טענותיה באשר לאמיתות חתימת הנתבע וטוב הייתה עושה לו הייתה מכלכלת צעדיה בהתאם שכן, בסופו של יום סבורני כי לא עלה בידה להרימו.
המסגרת הנורמטיבית:
13."דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי בדרך כלל על יסוד העיקרון, כי על בעל דין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה. דרך משל: על פי סעיף 37(1) לפקודת השטרות, אוחז השטר זכאי לתבוע את פרעון השטר: על כן חייב, מי שתובע כאוחז, בראייה כי אמנם אוחז הוא, וכי נתקיימו במסמך על היסודות כל היסודות המנויים בסעיף 3 לפקודת השטרות, לרבות חתימת החייב... שאם לא כן, אין המסמך שטר." (ראה: ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1005 (1962))