בפניי בקשה להחזרת רכב תפוס, בגדרה נתבקשתי להורות למשטרת ישראל, תחנת זכרון, להחזיר לידי המבקשת רכב מסוג מזדה מס' רישוי 3131369 אשר נתפס על ידי המשיבה.
לטענת ב"כ המבקשת, המחזיקה והבעלים של הרכב נשוא הבקשה, טוענת כי הרכב לא שימש לביצוע עבירה כלשהי וכי היא מעולם לא נתנה הסכמתה לכך. לטענתה, אין כל הצדקה להמשך החזקה פיזית ברכב וניתן להסתפק בתמונותיו במקום תפיסתו פיזית ובפועל.
לטענת ב"כ המבקשת, פסיקת בית המשפט העליון נאמנה לעיקרון ולפיו יש להחזיר את הרכב לבעליו כל אימת שהדבר ניתן ואילו המשך החזקת הרכב על ידי המשטרה יהיה למעשה הצעד האחרון וזאת רק כאשר בית המשפט משתכנע כי אין כל דרך אחרת למניעת ביצוע עבירות או להבטחת אפשרות מימוש חילוט מלבד המשך החזקתו על ידי המשטרה. רע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נ"ג (3) 312.
עוד ציטט ב"כ המבקשת מתוך הפסיקה אותה הציג ולפיה הפגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו, ולפיכך יש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית, כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו.
עוד נפסק כי השאלה הנשאלת היא האם יש חלופת מעצר לנכס, חלופה שבאמצעותה ניתן להשיג את מטרות המעצר שלא על דרך החזקתו של הנכס בידי המשטרה.
נתבקשה תגובת המשטרה לבקשה. במסגרת התגובה נטען כי הרכב נשוא הבקשה נתפס על ידי המשיבה במסגרת חקירה בגין עבירה חמורה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
לטענת ב"כ המשיבה, המבקשת מסרה בתיק החקירה הודעה במסגרתה היא טענה שהרכב רשום על שמה אולם למעשה היא לא משתמשת בו.
נתבקשתי לדחות את הבקשה.
משנערכו כל הבדיקות שהיו צריכות להיערך ברכב, נראה לי כי הצורך להשתמש ברכב התפוס כראיה מוגדר כסיכוי נמוך ואין ספק כי תכלית המשך תפיסת הרכב היא בעיקר לשם הבטחת האפשרות לחלט את הרכב בסיום ההליך, היה והנאשם יורשע.
אשר על כן, בנסיבות הענין, לאחר עיון בחומר החקירה אשר הועבר אלי, הנני סבור כי יש להיעתר לבקשת המבקשת להחזיר את הרכב מסוג מזדה מס' רישוי 3131369, כפוף למילוי התנאים הבאים: