בפני בקשה להחזרת תפוס, 2 מכוניות, אשר נתפסו בחיפוש על פי צו שנערך ביום 26.12.16 אצל המשיב 2.
רקע
1.בשלהי שנת 2014 החלה חקירה סמויה על ידי המשיבה 1 בעניינן של חברות הקשורות למשיב 2 (להלן יכונה גם סאמר). בחודש ינואר 2016 הפכה החקירה גלויה, וסאמר זומן לחקירה, כשבחודש פברואר נעצר ושוחרר בהסכמה בתנאים.
2.החקירה נמשכה והתפתחה, וביום 26.12.16 נערך חיפוש על פי צו מיום 13.12.16, שהוצא בגין עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן חוק מע"מ), ולפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן חוק איסור הלבנת הון). במסגרת החיפוש נתפסו מאת סאמר רכוש, כספים וכלי רכב, מתוכם רלוונטיים לבקשה דנן רכב מסוג מרצדס מ.ר.1061931 ורכב מסוג האמר מ.ר. 2229960 (להלן יכונו בהתאמה מרצדס, האמר ויחד יכונו התפוסים).
3.המבקש 1 טוען לבעלות במרצדס, אותו ירש מאביו. לטענתו, ייפה את כוחו של המבקש 3 למכור את המרצדס, וביום 19.4.17 נחתם זכרון דברים למכירת המרצדס מידי המבקש 3 לסאמר. הפנה לכך שכנגד רכישת הרכב נלקחה הלוואה מחברת "כולמוביל פתרונות מימון", ונרשם לטובתה שיעבוד. לדבריו, בעקבות תפיסת המרצדס החלו לחזור תשלומי המחאות שניתנו על ידי סאמר, ובעקבות זאת הוציא המבקש 3 מכתב התראה לסאמר בו הודיע כי יפעל לביטול חוזה המכירה.
4.המבקש 2 טוען לבעלות בהאמר, הרשומה על שמו. לטענתו, ייפה את כוחו של המבקש 3 למכור את ההאמר, וביום 20.6.16 נחתם זכרון דברים למכירת ההאמר מידי המבקש 3 לסאמר. לדבריו, בעקבות תפיסת ההאמר החלו לחזור תשלומי המחאות שניתנו על ידי סאמר, ובהמשך הוציא המבקש 3 מכתב התראה לסאמר, בו הודיע כי יפעל לביטול חוזה המכירה.
5.המבקשים עותרים לקבל לידיהם את התפוסים, סאמר מתנגד לבקשה ועותר לקבל לידיו את התפוסים, ואילו המשיבה מתנגדת לבקשה ולבקשת סאמר, ועותרת לדחות את הבקשה ולהותיר את התפוסים בחזקתה.
6.ביום 5.3.17 נערך דיון ראשון בבקשה, בסופו ביקשו הצדדים שהות קצרה על מנת לנסות ולהגיע להסכמות שייתרו את המשך הדיון.
הצדדים לא השכילו להגיע להבנות, הגישו בקשות ותגובות נוספות, בעקבותיהן נערך דיון משלים ביום 3.4.17.
טענות הצדדים
7.המבקשים 1 ו- 3 עותרים לקבל לידיהם את המרצדס, המבקשים 2 ו- 3 עותרים לקבל לידיהם את ההאמר. לטענתם, התפוסים שייכים להם, אינם בבעלותו של סאמר, ומשכך התפיסה, כמו גם המשך החזקתם על ידי המשיבה, הינם בניגוד לחוק.
לטענת המבקשים, התפוסים נמכרו לסאמר בעסקאות אשר עתידות היו להסתיים רק לאחר שסאמר יסיים לשלם את מלוא התמורה. לשיטתם, לאור הפעולות שנקטה המשיבה, קרי התפיסה, לא התאפשרה השלמת העסקאות, והן בטלות.
בדיון מיום 5.3.17 הסכימו המבקשים לכך שהתפיסה בוצעה כדין, בהתאם לסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן הפקודה) ובהתאם לחוק איסור הלבנת הון, אך טענו כי נוכח החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד במסגרת ע"ח 7343-02-17 יוסף ברוך ואח' נגד מדינת ישראל, היה על המשיבה להמשיך ולפעול בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, ומכיוון שלא המשיכה באותו האופן, היה עליה להחזיר את התפוסים. לקראת הדיון מיום 3.4.17 הודיע ב"כ המבקשים בהגינותו, כי ההחלטה הנ"ל נהפכה על ידי המשפט העליון במסגרת בש"פ 1359/17 מדינת ישראל נגד יוסף ברוך ואח' (15/03/2017) (להלן ענין ברוך). בהחלטה זו קבע בית המשפט העליון כי מכוח הפקודה ניתן לתפוס או לחלט באופן זמני רכוש בשווי רכוש הקשור בביצוע העבירה, וכי אין צורך להחליט כבר בשלב זה באיזה מבין שני מסלולי התפיסה בוחרים. בנסיבות אלה, דומה שהטענה בדבר המסלולים התייתרה.
המבקשים הפנו למסמכים מהם עולה, לשיטתם, כי בעלותם בתפוסים אמיתית ואותנטית, וכפרו בטענת המשיבה כי הציגו מסמכי ביטוח מזויפים לכאורה.
המבקשים טענו כי ככל שבית המשפט לא יקבל את טענותיהם לבעלות בתפוסים, ויורה על השבתם לסאמר, הדבר יהיה מקובל עליהם, והם יפעלו למיצוי זכויותיהם מול סאמר בהליך אזרחי.
8.המשיב 2, סאמר, הגיש בעקבות הדיון הראשון בקשה להשבת תפוסים. הבקשה כללה רכוש רב, אך במסגרת הדיון השני ונוכח הערות בית המשפט, צומצמה לתפוסים מושא ההחלטה דנן.