הצדדים לתביעה, רקע ועובדות רלוונטיות
א.כללי
במהלך שנת הלימודים האקדמית 2011-2012, השתתפו גל, גון ובן (להלן יחדיו: "המייסדים"), במסגרת לימודיהם האקדמיים, בתוכנית ליזמות במרכז הבינתחומי בהרצליה בשם Zell Entrepreneurship Program (להלן: "תוכנית Zell" או "התכנית").
כחלק מהתוכנית חברו השלושה יחד והחלו בפיתוח משותף של פרויקט יזמי-טכנולוגי להקמת שירות מקוון לרכישת ומכירת חדרי מלון ושירותים תיירותיים.
אין מחלוקת כי בראשית מרץ 2012 נחתם בין השלושה הסכם מייסדים לגבי המיזם המשותף בו עסקו במסגרת לימודיהם בתוכנית Zell (להלן: "הסכם המייסדים" או "ההסכם") (נספח א' להמרצת הפתיחה של המבקשים).
ההסכם, אשר נחתם במפגש משותף של תלמידי התוכנית, קבע את זכויותיהם והתחייבויותיהם של המייסדים בקשר עם המיזם ומסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים במהלך ואחרי תוכנית Zell.
לטענת המבקשים, ההסכם נוסח על-ידי המשיבה עצמה, שהייתה באותה עת סטודנטית לתואר ראשון במשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה.
המשיבה, לעומת זאת, טוענת כי ההסכם נוסח על-ידי שלושת המייסדים כחלק ממטלות הקורס.
ביום 20.5.2012 התקיימה פגישה בין גון וגל (בן היה אותה עת במילואים) לאורי לוין, מנחה מטעם התוכנית (להלן: "לוין"). כפי שעולה מסיכום הפגישה, אחד הנושאים שנדונו באותה פגישה הוא המשך פעילות המייסדים לאחר שנת Zell. לוין הבהיר למייסדים כי קיימת בעייתיות בכך שיאמר למשקיעים העתידיים כי חלקם ימשיכו במיזם לאחר התוכנית וחלקם לא.
כך נכתב בהקשר זה בסיכום הפגישה (עדכון מספר 33 בנספח 6 לתצהיר גל להמרצת הפתיחה שהוגשה מטעמה):
Regarding the Roomer team and where we're heading after the Zell year, Uri said that we must understand that by going to investors now and telling the story that some of us will continue and some of us won't it\s killing the meeting before it even began.
בחודש יוני 2012, כחלק מהשתתפותם בתוכנית, נסעו המייסדים לארצות-הברית לכנס לימודי ואף נפגשו שם עם משקיעים פוטנציאליים שונים.
אין מחלוקת בין הצדדים כי עוד קודם לנסיעה התקיימה ביניהם שיחה בה הבהיר כל אחד מהמייסדים מה הן כוונותיו ביחס להמשך השתתפותו במיזם לאחר שנת Zell.
עוד אין חולק, כי גל הצהירה כי אינה מתכוונת להמשיך בפיתוח המיזם לאחר שנת Zell וכי בכוונתה להתחיל התמחות במשפטים בחודש ספטמבר 2012.
אולם, בעוד שגל רואה בהודעה זו כהודעה מקדימה בדבר תכוניותיה לאחר שנת Zell - רואים המבקשים בחודש מאי 2012 כמועד בו עזבה גל את המיזם.
ביום 20.6.2012 נערך טקס הסיום של התוכנית.
יוער, כי לטענתה של גל התקיימה ביום 27.6.2012 פגישה מסכמת בין הצדדים, בה הודיעה כי אין בכוונתה להמשיך לפעול במיזם. לא הובא תיעוד לפגישה זו והמבקשים מצידם הכחישו את קיומה.
ביום 15.8.2012 שלחה עורכת-הדין ליאת אהרונסון (להלן: "ליאת"), מנהלת התוכנית, דואר אלקטרוני לגל (צורף כנספח 11 להמרצת הפתיחה שהגישה גל) בו התייחסה להיפרדות בין מייסדי המיזם והמליצה לגל כי הצדדים יחתמו על כתב ויתור.
ליאת ציינה בהקשר זה כי "there isn’t a legal need for this, its really about closure for you and to make sure your team mates understand you need to be recognized as a founder".
עוד באותו היום, בהתאם להמלצתה של ליאת, העבירה גל לבן וגון טיוטה של נוסח מוצע מטעמה להיפרדות ולוויתור על זכויותיה ("Waiver", צורף כנספח 14 להמרצת הפתיחה מטעם גל) (להלן: "ההסכם ההיפרדות" או "כתב הויתור").
למחרת, ביום 16.8.2012, השיב גון כי הוא יסכים לחתום על הסכם ההיפרדות אם יוספו בו שני שינויים; חלף בקשתה של גל כי תוזכר על-ידי גון ובן כמייסדת במיזם - הסכים גון כי גל תורשה להציג עצמה כך והוסיף תנאי לפיו גל מתחייבת שלא להתחרות או להזיק למיזם.
הצדדים לא הגיעו להסכמות והסכם ההיפרדות לא נחתם בסופו של דבר.
בספטמבר 2012 הוקמה החברה על-ידי גון ובן, יחד עם שותפה נוספת עדי צלנר (להלן: "עדי").
החברה מפעילה פלטפורמה אינטרנטית בתחום התיירות, המאפשרת מסחר מקוון במוצרי תיירות שונים.
החברה היא, למעשה, תוצר של המיזם המשותף שהקימו ופיתחו גן עם בן יחד עם גל במהלך השתתפותם בתוכנית Zell.
חלוקת המניות בחברה עם הקמתה הייתה כלהלן: בן וגון מחזיקים 40% מהמניות כל אחד, ויתר המניות, בשיעור 20% מוחזקות על ידי עדי.
ביום 11.10.2012 שלחו המבקשים לגל מכתב היפרדות חד צדדי בו נאמר כי היות וגל הבהירה שאינה מתכוונת להמשיך במיזם לאחר שנת Zell, מהווה הדבר ויתור על כל טענות וזכויות מצידה.
במכתב (צורף כנספח ג' להמרצת הפתיחה מטעם המבקשים) נאמר:
"Prior to departure to the US as part of the Zell program on June 3rd 2012, each of us made it clear whether or not he/she intends to continue with the venture post the Zell program year.
[…]
Pursuant to the Founder Agreement, upon your decision to depart you thereby declared termination of your involvement in the venture, and, such declaration has the effect of your release and forever discharge of Roomer Travel LTD […] and any entity connected to the Company…"
כחודשיים לאחר מכן, ביום 8.12.2012, פנה בן לגל וביקש ממנה להגיע להבנות בקשר לוויתור על טענותיה. גל השיבה כי היא מוכנה לשקול זאת וביקשה לקבל מידע מלא אודות מצבו של המיזם באותה עת.
למחרת, השיב בן לגל ועדכן אותה כי החברה שוכרת משרד קטן בתל אביב וכי היא מצויה בשלב של גיוס כספים ותכנון השקת המוצר. כמו כן, צירף בן את כתב הוויתור שנשלח על-ידי גל בעבר, בתוספת שינוי בסעיף 3 שלו. גל לא השיבה על כך ולא חתמה על כתב הוויתור.
השאלה העומדת במרכז ההליך היא, האם יש לגל מניות בחברה או זכויות בקניין הרוחני של החברה, אם לאו.
הצדדים מסכימים כי שאלה זו נעוצה בעיקרה בפרשנותו של הסכם המייסדים וכל אחד מהם מוצא בהסכם תמיכה לטענותיו.
היות והמחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת חוזית בעיקרה, ביחס לפרשנותו הנכונה של הוראות הסכם המייסדים, אסקור להלן את הוראותיו המרכזיות של ההסכם, הרלוונטיות לצורך הכרעה במחלוקת;
ב.הסכם המייסדים
ההסכם מחולק לשלושה פרקים עיקריים, בהתאם לתקופות בחיי המיזם: Zell Year; Separation during the Zell Year; Post Zell Year.
סעיף 5.3 להסכם, המצוי תחת הפרק Zell Year מעגן את זכויותיהם ההוניות של הצדדים וקובע כך:
Shares: The initial percentage interests of the Founders in the Venture shall be thirty three and 1/3 percent (33.3%) each. Reverse vesting of 3 years with a cliff period of Zell year.
כלומר, בהתאם להסכם, האחוזים הראשוניים שיוקצו לכל אחד ממייסדי המיזם הם 33.3%, כאשר הזכאות לקבלת הזכויות קמה בתום ה- "Cliff period" (להלן: "תקופת הצוק").
על-פי ההסכם, המונח תקופת הצוק נועד לקבוע תקופה אותה על המייסד להשלים בטרם יוקצו לו זכויות כלשהן. היא נועדה להגן על המיזם ולהבטיח כי מייסדיו ישקיעו מזמנם, הונם ומרצם בתמורה למניות החברה.
השלמת תקופת הצוק מהווה אם כן תנאי לקבלת המניות הראשוניות בחברה. תקופה זו הוגדרה בהסכם המייסדים כ- "Zell year".
כמו כן, הסעיף קובע מנגנון "הבשלה הפוכה" (reverse vesting) אשר מכפיף את מניות המייסדים לזכות החברה לקבל חזרה חלק ממניותיו של מייסד שנפרד מהחברה בטרם חלפו 3 שנים מהקמת המיזם.
הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשאלה האם גל עמדה בתקופת הצוק. בעוד שגל סבורה שהתשובה לכך היא חיובית, טוענים המבקשים כי גל לא השלימה את "שנת Zell" – ולכן גם לא את תקופת הצוק – ולפיכך, אינה זכאית לזכויות במיזם.
חלקו השני של ההסכם קובע מה הדין במקרה בו הצדדים מחליטים להיפרד בטרם חלוף שנת ה- Zell. הסעיף שכותרתו - Separation during the Zell Year (להלן: "סעיף ההיפרדות") קובע כך:
A founder that decides to leave the group will give up all his rights in the venture including personal equity. In addition, he is forbidden to start the same venture on his own, or a competing one, without the team's approval.
חלקו השלישי של ההסכם דן בתקופה שלאחר שנת Zell (ובלשון ההסכם - Post Zell Year).
סעיף 1 לחלק השלישי קובע, תחת הכותרת "Commitment", כי ביום 1.8.2012 יקיימו הצדדים פגישה וכי כל מייסד יחליט האם הוא מעוניין להמשיך לעבוד על המיזם, אם לאו.
סעיף 4 לחלק השלישי קובע כי בכל מקרה בו חבר הקבוצה מבקש לעזוב את השותפות, ניתן יהיה לכפות הפעלתו של מנגנון Buy Me Buy You (להלן: "במבי").
מסעיפים אלו עולה כי מייסד שעוזב את השותפות במהלך שנת Zell אינו זכאי לכל זכויות במיזם, בעוד שמייסד שעוזב את השותפות לאחר שנת Zell – הוא בעל זכויות וזכאי לשליש ממניות המייסדים לכשתוקם חברה.
סעיף נוסף הרלוונטי לעניינינו הוא סעיף 6 להסכם, המצוי תחת הפרק Zell Year, אשר עוסק בזכויות הקניין הרוחני של הצדדים.
בהסכם המייסדים שצירפו הצדדים לכתבי טענותיהם, שונה סעיף 6 בכתב יד, כאשר בצידו חתימתו של בן.
יוער כבר עתה, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר נסיבות התיקון; הסכמת הצדדים בזמן אמת לגביו ותוקפו.
סעיף זה קובע כדלקמן (השינויים בכתב יד צוינו בקו מודגש) :
IP: All intellectual property that was created and acquired by each of the Founders and acquired will belong to the Founders venture and must be shared with them within 7 days from the creation of the IP.
ג.ההליכים בין הצדדים
ביום 14.7.2014 הגישו המבקשים המרצת פתיחה כנגד המשיבה (ה"פ 26834-07-14) לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד הצהרתי, לפיו אין למשיבה זכויות כלשהן בחברה או בנכסיה; אין היא מחזיקה במניות כלשהן בחברה ואינה זכאית לקבל מניות בה.
ביום 22.12.2014 הגישה המשיבה המרצת פתיחה מטעמה (ה"פ 46897-12-14) לבית משפט זה, אשר המסכת העובדתית בבסיסה והמחלוקות העומדות במרכזה, זהות בעיקרן לאלו העומדות במרכז ההליך בו פתחו המבקשים.
במסגרת המרצת הפתיחה מטעמה, וכתמונת ראי לסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה שהגישו המבקשים, ביקשה גל מבית המשפט להצהיר כי היא בעלת זכות להירשם כבעלים של 13,334 ממניות החברה, וכי היא הבעלים של שליש מהקניין הרוחני הקיים בחברה אשר נוצר או נרכש על-ידי מי ממייסדי החברה.
בנוסף, לאור זהות המחלוקות העובדתיות והמשפטיות בשני ההליכים, ביקשה גל לאחד את הדיון בשני ההליכים. המבקשים לא התנגדו לבקשה זו וביום 5.1.2015 אוחדו ההליכים לדיון אחד שנדון בפניי.
טענות הצדדים
הצדדים חלוקים ביניהם הן בדבר הגדרת תקופת הצוק; הן בשאלה מתי עזבה גל את המיזם; והן בשאלה האם עמדה גל בתקופת הצוק.
כיוצא מכך, חלוקים ביניהם הצדדים בשאלת הקצאת מנויות החברה לגל וזכויותיה בקניין הרוחני של החברה.
א.טענות המבקשים
כאמור, על פי ההסכם, על מנת להשלים את תקופת הצוק הייתה גל צריכה להיות פעילה במיזם משך שנת Zell.
לטענת המבקשים מדובר בשנה קלנדרית שלמה. על פי טענה זו, שנת Zell התחילה בחודש אוגוסט 2011 והסתיימה רק בסוף חודש יולי 2012. לכן, לאור העובדה כי גם גל לא טוענת שהייתה חלק מהמיזם בחודש יולי 2012 - הרי שלא השלימה שנת Zell.
את הטענה לפיה שנת Zell היא שנה קלנדרית מנמקים המבקשים במספר טעמים:
מנגנון ההבשלה ההפוכה הקבוע בהסכם, מתייחס לשלוש השנים הקלנדריות הראשונות של המיזם כאשר בתוכן נכללת שנת Zell ולכן, לטענתם, לא ייתכן כי שנת Zell תארך פחות מ-12 חודשים;
ההסכם קובע כי בתום שנת Zell, ביום 1.8.2012, ייפגשו הצדדים לדון בהמשך דרכם המשותפת. בכך, הם טוענים, הביעו הצדדים את כוונתם כי שנת Zell תארך בדיוק כאורך שנה קלנדרית ותסתיים לכל המוקדם בסוף חודש יולי.
גל קיבלה את הציון על פעילותה בתוכנית רק בחודש אוגוסט 2012.
המבקשים הוסיפו וטענו כי גם אם שנת Zell אינה שנה קלנדרית, גל לא השלימה את תקופת הצוק מאחר והפסיקה להיות פעילה במיזם עוד קודם ליום 27.6.2012 – המועד בו לטענתה של גל הושלמה שנת Zell.
לטענתם, הגם שגל השלימה את מחויבויותיה האקדמיות לתוכנית, לא די בכך כדי לקבל זכויות בחברה על פי הסכם המייסדים ונדרשת השתתפות פעילה במיזם.
לחילופין, טוענים המבקשים כי אף אם הייתה גל משלימה שנת Zell אין היא זכאית לזכויות במיזם. זאת, משני נימוקים:
האחד, כדי לעמוד בתקופת הצוק, שכזכור מהווה תנאי לקבלת זכויות במיזם, היה עליה, לטענתם, לא רק להשלים את התקופה, אלא גם להמשיך ולעבוד במיזם מיד עם תום התקופה.
השני, כי אין לאכוף את ההסכם לאור הטעייה.
על-פי טענה זו, כאשר הודיעה גל לבן וגון על עזיבתה, היא הסתירה מהם שאם תשלים את תקופת הצוק תקום לה טענה לזכויות במיזם.
לגישת המבקשים, יש בכך הטעייה של יתר המייסדים ולמצער טעות של גון ובן שהייתה ידועה היטב לגל. משכך, הם טוענים, אין לאכוף את ההסכם ולהעניק זכויות לגל עקב הטעייה ואין לקבוע כי השלמת תקופת הצוק מזכה את גל בזכויות במיזם.
עוד טענו המבקשים כי התנהגותה של גל בזמן אמת מוכיחה כי ידעה שאין לה זכויות במיזם ואף הודתה בכך או לכל הפחות כי גל ויתרה על זכויותיה במיזם. המבקשים נסמכים בכך על הצעתה של גל להמשיך ולפעול במיזם כיועצת בתמורה ל-5% מהמניות, הצעה המלמדת כשלעצמה כל כך שגל סברה שאין לה במיזם ולא כלום.
גל אף לא ביקשה להפעיל את מנגנון הבמבי, שכן גם היא הבינה כי עזבה לפני תום שנת Zell ולכן לא עמדה בתנאים להפעלת המנגנון.
כמו כן, טוענים המבקשים, כי אף אם הייתה זכאית להפעיל את מנגנון במבי, הרי משלא עשתה כן ויתרה על זכויותיה במיזם;
המבקשים נסמכים גם על התכתובות בין הצדדים באשר לכתב הוויתור, כאשר נטען על ידם כי בשום שלב לא העלתה גל טענה ביחס לזכויותיה בחברה. כמו כן, רואים המבקשים בכתב הוויתור כהסכם שהשתכלל באופן סופי ולמצער, כמשא ומתן שהבשיל לכדי הסכם שלא נחתם בשל חוסר תום ליבה של גל.
לחילופי חילופין, נטען על-ידי החברה כי גם אם יש לקבל את טענותיה של גל לגבי זכויותיה בחברה, יש לקבוע כי גל זכאית לכל היותר ל-8,888 מניות ולא ל-13,334 מניות כטענתה.
בנוסף, בן וגון טוענים כי ככל שגל זכאית לזכויות כלשהן, הרי שלאור מנגנון הבמבי הקבוע בהסכם, היא זכאית רק לרכישת זכויותיה במיזם נכון לשווין במועד עזיבתה, אשר עומד, הלכה למעשה, על סכום של 0 ₪.
באשר לזכויותיה של גל בקניין הרוחני של החברה - טוענים המבקשים כי הטענה נטענה באופן סתמי וכוללני בלא כל פירוט ביחס למהות הקניין הרוחני. כמו כן, הטענה לזכויות בקניין הרוחני סותרת את הטענה לזכאותה לקבל מניות בחברה שכן, בחברות מעין אלו, הקניין הרוחני הוא הוא שווי החברה, ושווי מניות החברה מגלם למעשה את שווי הקניין הרוחני.
החברה טוענת בהקשר זה כי לחברה במצבה היום אין כל נכס אחר פרט לקניין הרוחני וכי אף משקיע לא יסכים לעבוד עם חברה שהנכס היחיד שלה הוא לא בבעלותה.
מכל מקום, כך נטען, לא נוצר קניין רוחני בזמנה של גל המשמש כיום את החברה. לכן, ממילא אין קניין רוחני שהמשיבה יכולה לטעון לזכויות בו.
עוד טוענים המבקשים כי אף אם היה נוצר קניין רוחני בתקופתה של גל, לא הייתה גל בעלת זכויות בו מאחר וסעיף 6 להסכם בנוסחו המתוקן – אשר לטענת המבקשים תוקן בהסכמת שלושת המייסדים – קובע שהקניין הרוחני יהיה בבעלות המיזם.
בהקשר זה מוסיפים בן וגון וטוענים כי הקביעה שהקניין הרוחני יוענק לחברה היא קביעה סטנדרטית המאפיינת הסכמי מייסדים של חברות סטארט-אפ. היעדר זכויות במיזם הלימודי הוא חלק ממדיניות התוכנית והוא סעיף חובה החל מכללא על ההסכם בין הצדדים בהתאם לדרישות הקורס.
כמו כן, נטען כי בעוד שההסכם מסדיר את הזכויות ההוניות של המייסדים במקרה של היפרדות לפני ואחרי שנת Zell, ההסכם אינו מזכיר כיצד יחולק הקניין הרוחני. זאת, לשיטתם, היות והקניין הרוחני שייך למיזם.
טענה נוספת אשר הועלתה על ידי גון ובן בהקשר זה היא כי גם סעיף 6 בנוסחו המקורי אינו מקנה לגל זכויות בקניין רוחני שיצרו מייסדים אחרים. לגישתם, הסעיף קבע כי הקניין הרוחני יהיה שייך למייסד שיצר אותו וכי את המונח "shared" אין לפרש כ"לחלוק" במובן של שיתוף - כי אם לחלוק במובן של "ליידע", של שיתוף המידע.
ב.טענות המשיבה
לטענת המשיבה, שנת Zell – המהווה את תקופת הצוק – היא שנה אקדמית ולא קלנדרית, שנמשכה מחודש ספטמבר 2011, כשישה שבועות לפני פתיחת השנה האקדמאית, והגיעה לסיומה ביוני 2012 עם חזרתם של משתתפי התוכנית מנסיעה משותפת לארצות-הברית כחלק מהתוכנית.
לטענתה, השלימה שנה זו ולכן, בהתאם לתנאי תקופת הצוק, היא זכאית לזכויות במיזם וכן לזכויות בקניין הרוחני שנוצר או נרכש על-ידי המייסדים.
בניגוד לנטען על-ידי המבקשים, טוענת גל כי לא פרשה מהמיזם בחודש מאי 2012 לאחר הפגישה שהתקיימה עם לוין. לטענתה, במהלך שנת הלימודים היא רק הודיעה על כוונתה לעזוב בסוף השנה ולא עזבה בפועל.
כמו כן, גל חולקת על טענת המבקשים כי השלימה אך את מחויבויותיה האקדמיות אך לא את אלו העסקיות. לטענתה, הפעילות האקדמית והפעילות העסקית שלובות זו בזו וניתן להשלים שנת Zell אקדמאית רק בפעילות ותרומה למיזם.
באשר לזכויות הנטענות בקניין הרוחני, טוענת המשיבה, כי ההסכם עליו חתמה קבע כי קניין רוחני שנוצר או נרכש על ידי מי מהמייסדים - יהיה שייך למייסדים באופן שווה. בהקשר זה טוענת גל כי שינוי סעיף 6 להסכם הדן בזכויות הקניין הרוחני, נעשה במועד מאוחר לחתימה, ללא הסכמתה ומבלי שתהיה לה מודעות אליו במועד החתימה.
בנוסף, מסבירה המשיבה, כי הסיבה בגינה לא הצביעה באופן מדויק על מהות הקניין הרוחני שנוצר או נרכש בשנת Zell, המשמש את החברה, היא פערי המידע הקיימים בין הצדדים.
לטענתה, בנסיבות בהן אין היא חלק מהחברה כיום, הידע והיכולת לומר מהו הקניין הרוחני בו משתמשת החברה מצוי בידי המבקשים. עליהם להוכיח כי החברה אינה עושה שימוש בקניין רוחני שנוצר או נרכש בשנת Zell.
ביחס לטענה כי ויתרה על זכויותיה במיזם, טוענת גל כי עמדה על זכויותיה לאורך הדרך כולה וכי פניית המבקשים אליה פעם אחר פעם בדרישה לותר על זכויותיה, היא הראיה לכך.
גל טענה כי מסיבותיה שלה ולאור לחץ שהפעילה עליה ליאת, שלחה למבקשים נוסח מוצע לכתב ויתור בו הביעה נכונות בלבד לוותר על זכויותיה באותה עת. אולם, משהצעתה נדחתה על-ידי בן וגון, הצעתה פקעה.
תשובתה של החברה לכך היא כי גל החזירה את ההצעה על כנה כאשר ביום 8.12.2012 מסרה לבן וגון כי תסכים לשקול חתימה על אותו הסכם ויתור אם תקבל גילוי מלא אודות המיזם, גילוי אשר ניתן לה למחרת.
באשר לסיבה בגינה לא הפעילה את מנגנון במבי הקבוע בהסכם - טוענת גל כי במועד עזיבתה את המיזם, טרם הוקמה החברה וטרם הועברו לידיה מניות ולכן לא הייתה יכולה להפעיל מנגנון זה.
עוד נטען על ידה כי המנגנון נועד לחול על עזיבה של מי מבעלי המניות בתקופה שלאחר שנת Zell, בעוד שהיא עזבה מיד עם תום שנת Zell ולכן המנגנון אינו חל.
בסיכומיה מעלה גל טענות שונות כנגד מהימנות ותוקף עדות המבקשים. כך, למשל, ביחס ללוין נטען כי התצהיר שהוגש מטעמו בתמיכה לתגובת החברה להמרצת הפתיחה שהגישה גל - מהווה כולו עדות סברה אשר אין לקבל ממצהיר בעדות ראשית. עוד נאמר, כי לעמדתו המקצועית של לוין אין כל יתרון על פני מסקנותיו של בית המשפט, בפרט מאחר והגיש את עדותו כמצהיר ולא כמומחה.
משכך, התבקש בית המשפט על-ידי גל למחוק תצהיר זה או למחוק את אותם סעיפים המבוססים על ניסיונו, דעתו או הבנתו ואמונתו. על כך משיבים המבקשים כי אין מדובר בעדות סברה וכי כל אמירותיו הן מידיעתו האישית לגבי המקובל בשוק.
בנוסף, טוענת המשיבה כי ליאת היא בעלת אינטרס ברור וכי עדותה מגמתית ולא מהימנה. על כך משיבים המבקשים כי המדובר בטענות בעלמא וכי בניגוד לטענותיה של גל, ליאת היא העדה אולי הכי אובייקטיבית בתיק.
דיון והחלטה
א.טענת השיהוי
ראשית אתייחס לטענת השיהוי שהעלו המבקשים כלפי המשיבה בדבר השתהות בעמידה על זכויותיה הנטענות במיזם או בחברה.
המבקשים טענו כי במשך יותר משנה לא טענה גל כי יש לה זכויות כלשהן במיזם ובחברה. לטענתם, גל בחרה להשתהות בהגשת תביעתה על מנת לברר את מצבה של החברה באופן אשר פגע במבקשים אשר הניחו שגל אינה עומדת על זכויותיה.
גל טענה מנגד כי לא השתהתה וכי דווקא הזמן שעבר פגע בה מאחר שלא הייתה יכולה להיות מעורבת בפעילות החברה ולהשפיע על החלטותיה.
במסגרת פסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 443 (2003) נדונה שאלה השיהוי.
נקבע, כי טענת שיהוי הנטענת בתוך תקופת ההתיישנות היא טענה קשה שלא תתקבל בקלות. זאת, שכן היא מנוגדת לציפייה הלגיטימית של בעל דין לפעול למימוש זכויותיו במסגרת המועדים הקצובים לו בדין; חוסמת את גישתו של בעל דין לערכאות ועשויה לפגוע ביכולתו לממש את זכותו.
טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית, שעה שטרם חלפה תקופת ההתיישנות, תתקבל בנסיבות נדירות בלבד, בהן הוכיח הנתבע כי בעל הדין זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הצד השני את מצבו לרעה, אם במובן הראייתי ואם במובנים אחרים.
כמו כן, נקבע בפסיקה כי "בבוא בית המשפט לדון בטענה זו, עליו להביא בחשבון, כי השתהות בתום לב אשר עודנה מצויה בתחום תקופת ההתיישנות איננה שוללת בהכרח את זכותו של בעל הדין, ולעתים באה מתוך ניסיון להביא את המחלוקת לכלל פתרון מחוץ לכתלי בית המשפט" (ע"א 8184/12 מרכז תורני לאומי ע"ר נ' הרב מרדכי קפלן (פורסם בנבו, 23.1.2008)).
לא מצאתי כי המקרה שלפני הוא מאותם מקרים חריגים בהם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי או מחמת טענת השתק ומניעות.
המבקשים ידעו היטב לכל אורך הדרך כי שאלת הזכויות של גל במיזם, ובהמשך – בחברה, היא סוגיה שטרם נפתרה. כבר עם עזיבתה של גל עלה עניין זכויותיה במיזם. הצדדים נדברו ביניהם במטרה להגיע להסכמות, אליהן לא הגיעו בסופו של דבר, בדבר ויתור על זכויותיה.
ייתכן כי ראוי היה שעוד קודם לכן ולפחות כאשר נודע לגל על הקמת החברה, תפנה היא למבקשים ותעמוד על זכויותיה. יחד עם זאת, אף המבקשים עצמם, לא טרחו להסדיר באופן מיידי את מצב הדברים. המבקשים עצמם פנו לגל רק בחודש דצמבר 2012, לאחר שדרישה כזו עלתה מצד משקיעים פוטנציאליים בחברה.
כך העיד בן בחקירתו (עמ' 166 לפרוטוקול ש' 18 ואילך):
"ש: או.קי אז הנה אני אומר לך עכשיו למה אני הגעתי למסקנה שהחזרה שלך לגל לצורך חידוש המשא ומתן על כתב ויתור היה בגלל צורך שלכם כי הייתם באותו זמן במשא ומתן לגיוס כסף, וזה הקשה עליכם. ברור שזה מקשה. אם יש מישהו שטוען שיש לו זכויות ואין לכם כתב ויתור ממנו זה מקשה, מקשה על מציאת משקיע.
ת: כן, זה יכול להיות.
ש: אז למה לא הודית בזה קודם?
ת: אז אני חוזר.
ש: אתה חוזר בך מהתשובה קודם?
ת: כן, אני חוזר."
התוצאה היא כי אין לראות בהשתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל כוויתור מצדה של גל על זכותה לפנות לערכאות המשפטיות ולעמוד על זכויותיה. שאלת זכויותיה של גל בחברה ריחפה כל העת מעל ראשיהם של המבקשים ואף אחד מהצדדים לא מיהר להסדיר את העניין כראוי.
ב.פרשנות חוזה – המסגרת הנורמטיבית
מטרתו הראשונה של בית המשפט כאשר הוא אמור לפרש חוזה, היא לאתר את כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים לחוזה – התכלית הסובייקטיבית.
ככל שלשונו של החוזה ברורה וחד-משמעית, באופן שניתן ללמוד ממנה באופן מפורש על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני.
גישה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (כפי שתוקן בתיקון מס' 2 לחוק, משנת 2011), הקובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
הכלל הוא אפוא, שחזקה על הצדדים כי התכוונו למובן הפשוט של הלשון בה נקטו. לפיכך, יש לפרש חוזה כתוב וחתום ככזה שמביע את אומד דעתם של הצדדים וממצה את ההסכמות ביניהם.
יחד עם זאת, הגם שלשון החוזה תוחמת את מתחם הפרשנות ומשמשת ככלי המרכזי לצורך איתור אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים, מלאכת הפרשנות אינה מחקר לשוני גרידא ויש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים גם באמצעות בחינת הנסיבות החיצונית האופפות את החוזה (לסקירה מרחיבה בנדון ראו: רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 26.9.2011)).
לפיכך, על בית משפט המפרש חוזה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה באמצעות לשון החוזה ונסיבותיו. בתוך כך עליו ליתן את הדעת למהות החוזה, הסדריו ומבנהו; לחוזים אחרים הקיימים בין הצדדים; לנסיבות החיצוניות לו; לאומד דעתם של הצדדים בעת ניהול המשא ומתן ולאחר כריתת החוזה (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פד"י מט(2) 265 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006); ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, פ"ד סג(3) 557 (2010)).
רק כאשר לא ניתן בשום אופן לברר מהי הכוונה האמיתית שעומדת בבסיס החוזה, רשאי בית המשפט לפנות, תוך נקיטת משנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה.
כך נקבע למשל על-ידי כב' השופט ריבלין בפרשת ארגון מגדלי הירקות (פס' 12):
"אבקש להדגיש: ענייננו בפרשנות סובייקטיבית. במסגרת זו, על בית המשפט לעשות כל שביכולתו על מנת להתחקות אחר כוונתם המשותפת של הצדדים ולקבוע מה הייתה תכלית ההתקשרות ביניהם מבחינתם-הם, קרי, מה היה רצונם המשותף. כאשר הצדדים מגיעים לאולם בית המשפט לאחר שכבר נפלה ביניהם מחלוקת, טוען כל אחד מהם, מטבע הדברים, שתכליתו המשותפת של החוזה הייתה שונה. בסופו של המשפט, על השופט להכריע בין הצדדים ולקבוע מה הייתה כוונתן המשותפת במועד כריתת החוזה ביניהם. במקרים בהם לא ניתן, בשום אופן, לברר את התכלית הסובייקטיבית, לא נותר לבית המשפט מנוס מלפנות לתכלית האובייקטיבית של החזה".
יש לבחון עתה את טענות הצדדים לאורן של הוראות הסכם המייסדים וכללי הפרשנות שהותוו בפסיקה.
קודם לכן, לאור טענת המבקשים כי יש להחיל על ההסכם את כלל הפרשנות כנגד המנסח, אציין כי אמינה עלי עדותה של גל לפיה ההסכם נוסח על-ידי הצדדים במשותף.
בחקירה הנגדית נאמר על ידי גל (עמ' 186 לפרוטוקול ש' 26-27; עמ' 188 לפרוטוקול ש' 26-עמ' 189 ש' 1): "זה הסכם שנוסח על ידי גון, בן ואני, אנחנו העברנו בינינו טיוטות, אנחנו דיברנו על זה בנוכחות ליאת [...] לכולם היתה את הטיוטה. עבדנו על הטיוטה, זה היה במייל, אנחנו ניסחנו את ההסכם כולנו יחדיו, אני האמת אני אודה הקלדתי אבל זה לחלוטין היה בהסכמה מוחלטת של כולנו".
אם כן, אף אם גל ניסחה את הנוסח הסופי של ההסכם, נראה כי תהליך כתיבתו היה משותף ונעשה על ידי כל הצדדים כחלק ממשימות הקורס עליהן עבדו במשותף.
לכן, אין להחיל את כלל הפרשנות כנגד המנסח.
ג.זכאותה של גל למניות בחברה
-מהי תקופת הצוק
על פי ההסכם, מי שעבר את תקופת הצוק זכאי לקבל שליש מתוך שליש ממניות החברה (11.1%).
שנת הצוק מוגדרת כאמור כשנת Zell . עולה כי המייסדים ביקשו להבטיח כי רק מייסד שהיה פעיל במיזם במשך שנת תוכנית Zell יהיה זכאי לזכויות בחברה.
השאלה היא האם מדובר בשנה קלנדרית, שאז מוסכם על הצדדים כי גל לא עמדה בה, או שנה אקדמאית.
שנת Zell הוא מינוח שנוצר על-ידי המייסדים ואינו מוגדר בהסכם המייסדים.
אומנם, באופן רגיל פרשנותו הפשוטה של המונח 'שנה' היא תקופה של שניים-עשר חודשים. אולם, לו לכך היו מתכוונים הצדדים הרי שלא היה כל צורך להוסיף למונח 'שנה' את המונח 'Zell'. עצם יצירתו של מונח חדש, אשר אין לו קיום מחוץ להסכמה בין הצדדים, מלמדת כי מדובר בתקופה שונה משנה קלנדרית רגילה.
כך עולה גם מעיון במבנה ובלשון ההסכם.
ההסכם מתייחס למעשה לשתי תקופות בחיי המיזם, כאשר נקודת היחס היא שנת ה- Zell: Zell Year ו- Post Zell Year. אומנם, כאמור לעיל, החוזה אינו מפרש את המונח Zell Year אך מקריאת המבוא להסכם, המתייחס גם הוא לשתי תקופות בחיי המיזם, ניתן להבין למה התכוונו הצדדים.
במבוא להסכם נכתב כלהלן: "as it relates to establishing and managing a venture during and after the Zell Entrepreneurship Program".
כלומר, המבוא מבהיר כי ההסכם מתייחס לשתי תקופות בחיי המיזם, כאשר נקודת הייחוס היא תוכנית Zell.
המונח בו השתמשו הצדדים בגוף ההסכם הוא אומנם Zell Year ולא Zell Entrepreneurship Program - אך מובן כי המונחים זהים וכי שנת Zell נועדה לבטא את תקופת התוכנית.
מכל האמור עולה, אם כן, כי שנת Zell היא שנה אקדמאית שאורכה כאורך תוכנית Zell.
אף מדבריו של גון בחקירתו עולה כי המייסדים התייחסו לשנת ה- Zellכשנה אקדמאית (עמ' 91 לפרוטוקול ש' 10-13(: "... ההגדרה שלנו למי שלא ממשיך אחרי שנת ה'זל' זה מי שלא ממשיך עם המיזם לאחר סיום שנת הלימודים. היה ברור לכולנו שהמבחן האמיתי של סוף המיזם הוא כשמסיימים את התואר האקדמי, כשעוברים את הכיתה".
מנגד, את הטענה ששנת Zell היא שנה קלנדרית תומכים המבקשים בשני סעיפים בהסכם – סעיף 5.3 הקובע את מנגנון ההבשלה ההפוכה; וסעיף 1 בפרק שכותרתו " Post Zell Year" הקובע כי הצדדים ייפגשו בתום שנת Zell ב-1.8.2012.
לא מצאתי כי יש בסעיפים אלו כדי לתמוך בטענתם ולשנות מהקביעה לפיה שנתZell היא שנה אקדמאית;
כזכור, המבקשים טענו כי סעיף 5.3 תומך בטענתם מאחר ולא ייתכן, לגישתם, שהמנגנון קובע הבשלה הפוכה לתקופה בת שלוש שנים - כאשר אחת מהשנים אורכת פחות משניים עשר חודשים.
אולם, לו היו צודקים המבקשים, הרי שלא היו צריכים הצדדים להבהיר כי תקופת ההבשלה תארך (בתרגום חופשי) "שלוש שנים עם שנת Zell" והיו מסתפקים בקביעה כי תקופת ההבשלה היא תקופה בת שלוש שנים. הנוסח בו בחרו המבקשים מלמד דווקא כי מנגנון ההבשלה ההפוכה כולל בתוכו שנה אחת שאינה שנה במובן הרגיל אלא שנתZell ועוד שתי שנים קלנדריות רגילות.
באשר לפגישה שנקבעה בהסכם ליום 1.8.2012 – ההסכם קובע כלהלן:
Commitment: The team will schedule a meeting on the 1st of August 2012. Each founder will decide whether or not he wants to continue working on the venture.
אינני סבורה כי קביעת הפגישה ליום זה מלמדת בהכרח כי שנתZell הסתיימה בסוף חודש יולי או כי הצדדים התכוונו ששנתZell תהא שנה קלנדרית.
כל שניתן ללמוד מהסעיף הוא כי הצדדים התכוונו שבמועד זה, לכל המאוחר, יחליט כל אחד מהמייסדים האם הוא מתכוון להמשיך עם המיזם אם לאו. ראיה לכך היא כי בסופו של דבר, לא התקיימה כל פגישה במועד זה היות וכוונות הצדדים בדבר המשך דרכם במיזם היו ברורות לכל הצדדים ולא היה בכך צורך.
יתרה מזאת, מסיכומי הצדדים עולה כי כוונתם הייתה שהסעיף הנזכר לעיל יחול לאחר שנת Zell וכי אותה פגישה שנקבעה ליום 1.8.2012 תערך לאחר תום שנת Zell (ראו: סעיף 12 לסיכומי החברה; סעיף 54 לסיכומים שהוגשו מטעם בן וגון מלמדת כי שנת Zell אינה שנה קלנדרית רגילה; סע' 51 לסיכומי המשיבה).
לאור כך שהתוכנית החלה באמצע חודש ספטמבר (ראו למשל: מכתב הקבלה לתוכנית המצורף כנספח 2 להמרצת הפתיחה שהגישה גל; דבריו של גון בעמ' 128 לפרוטוקול, ש' 14-18) עולה כי אף לגישת המבקשים בזמן אמת, שנת Zell קצרה יותר משנה קלנדרית רגילה.
-האם השלימה גל את תקופת הצוק
משקבעתי כי אורכה של תקופת הצוק הוא כאורכה של תוכנית Zell, יש לבחון האם גל עמדה בתקופת הצוק. לשם כך, יש לבחון מהו המועד בו הסתיימה התוכנית ומתי עזבה גל את המיזם.
תוכנית Zell התחילה באופן רשמי לאחר קבלת משתתפיה לתוכנית, ביום 15.9.2011, והסתיימה עם חזרת המשתתפים מהנסיעה הלימודית לארצות הברית. כך עולה למשל מדואר-אלקטרוני ששלחה ליאת למשתתפי התוכנית ביום 15.6.2012 (צורף כנספח 7 להמרצת הפתיחה שהגישה גל) בו מעדכנת ליאת על אירוע הסיום של התוכנית שיתקיים ביום 20.6.2012 ומבהירה כי האירוע יהווה את סיומה של התוכנית ולאחריו יהפכו המשתתפים לבוגרי התוכנית; כך גם עולה מסילבוס התוכנית (צורף כנספח 4 להמרצת הפתיחה שהגישה גל).
כעת יש לבחון האם גל עזבה קודם ליום 20.6.2012.
אין חולק בין הצדדים כי גל השלימה את מחויבויותיה האקדמאיות והייתה פעילה בתוכנית עד לסיומה. נשאלת השאלה, האם עד לאותו מועד קיימה גל גם את מחויבויותיה העסקיות והייתה חלק מהמיזם.
כפי שהעידה ליאת, הייחודיות של תוכנית Zell היא החיבור בין תכנים אקדמיים לעשייה. שילוב זה נעשה באמצעות מטלות הקורס שהן כשלעצמן נועדו להקים ולקדם את המיזם (עמ' 42 לפרוטוקול ש' 22 ואילך). המסגרת האקדמית והפעילות המעשית במיזם שלובות וכרוכות זו בזו.
אכן, ניתן לחשוב על מקרה בו סטודנט משלים את חובותיו האקדמיות אך אינו פעיל כנדרש בפעילות המיזם. כך למשל, אם נוכח התקדמותו של המיזם נדרשות פעולות נוספות מעבר לאלו שנדרשות במסגרת הקורס.
אולם, אין זה המקרה בענייננו.
להפך. מהראיות שהובאו במהלך הדיון עולה כי בפועל גל לקחה חלק פעיל במיזם ותרמה להתקדמותו גם ללא קשר למחויבויותיה האקדמיות.
כך עולה לדוגמא מהדוחות השבועיים המסכמים את הפעילות במיזם (נספח 6 להמרצת הפתיחה שהגישה גל); ומהשתתפותה של גל בהצגת המיזם בארצות-הברית.
כך גם עולה מעדותה של ליאת (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 7 ואילך; עמ' 33 ש' 17, ההדגשות שלי – ד.ק)):
"ת: אני חושבת שהייתה לה [לגל – ד.ק] תרומה מאד מאד גדולה ברמה האקדמית וגם ברמה העסקית בסמסטר הראשון, כשהתחילו שם עניינים בתוך הקבוצה אני חושבת שההתקדמות שלהם מאד מאד.
ש: הואטה.
ת: הואטה.
ש: הואטה. אבל זו לא אשמתה, זו אשמת הדינאמיקה ביניהם.
ת: אני לא אמרתי.
ש: לא, את לא אמרת, עכשיו תגידי. זו שאלה. את לא רואה את זה כאשמתה אלא את אומרת הייתה ביניהם דינאמיקה לא טובה שהאטה אותם.
ת: כן.
[...]
ת: ... חוסר ההתקדמות במיזם נבעה מחוסר התנהלות צוותית."
אף אם פעילות המיזם הואטה אכן בחצי השני של שנת Zell נראה כי הסיבה לכך, ככל הנראה, היא דינמיקה לקויה בין צוות המייסדים. לא הוכח כי היה הבדל באופן בו פעלה גל אותה עת – לבין אופן בו פעלו יתר המייסדים.
כך או אחרת, אי שביעות רצון בין היזמים לבין עצמם לא יכולה להפקיע זכויות שיש למי מהם במיזם.
יתרה מזאת, הצדדים מסכימים, למעשה, כי עד חודש מאי 2012 הייתה גל פעילה גם מבחינה עסקית והיוותה חלק מהמיזם. אולם, בעוד שגל טוענת כי עזבה את המיזם עם סיום התוכנית, המשיבים רואים בחודש מאי כחודש בו עזבה גל בפועל.
כלומר, המחלוקת בין הצדדים מצומצמת לחודש אחד בלבד ונוגעת לשאלה האם בין חודש מאי 2012 לסוף חודש יוני 2012 הייתה גל פעילה במיזם.
מקובלת עליי טענתה של גל כי בחודש מאי הודיעה רק על כוונתה לעזוב בתום התוכנית כחודש לאחר מכן ולא על עזיבתה בפועל.
מסקנה זו מתיישבת, בין השאר, עם הסיבה לעזיבתה את המיזם – כוונתה להתחיל התמחות בעריכת-דין לאחר שנת Zell, בחודש ספטמבר 2012.
כך עולה גם מעדותו של לוין, אשר שימש, כאמור, מנחה מטעם התוכנית, אשר הצהיר בתצהירו שתמך בהמרצת הפתיחה שהגישו המבקשים, כי בפגישה שהתקיימה בחודש מאי גל הודיעה "שאין בכוונתה להמשיך עם המיזם לאחר תום שנת הלימודים".
כך העיד גם אודי אפיק, אשר עבד עד לחודש אוקטובר 2012 כמתכנת במיזם, כאשר נחקר על תצהירו שצורף מטעם המבקשים בתמיכה לתשובה להמרצת הפתיחה שהגישה גל (עמ' 55 לפרוטוקול ש' 16-22): "זו הייתה בעצם פגישה אחרי שהם חזרו מהטיול בארצות הברית. [...] ושם הם בעצם אמרו לנו שגל לא משתתפת איתנו";
כמו כן, נראה שגל המשיכה לפעול במיזם ויחד עם שני המייסדים האחרים התארגנו, שלושתם, במהלך החודש האחרון לשנת ה- Zell לנסיעה לארצות-הברית והצגת המיזם שם (ראו: סיכום ישיבה מספר 34 בנספח 6 להמרצת הפתיחה שהגישה גל).
אומנם, גל לא השתתפה בפגישת שהתקיימה בסוף מאי 2012 עם עדי לצורך בחינת צירופה כשותפה טכנולוגית בדרג הניהול (CTO). זאת, לטענתה, בשל אירוע פרטי שהיה לה אותו יום.
לא מצאתי כי יש בעובדה זו לבדה כדי ללמד על כך שאותה עת גל כבר לא הייתה חלק מהמיזם.
המבקשים מנסים לאבחן בין מועד עזיבתה הרשמי של גל - לבין מועד עזיבתה בפועל וטוענים כי אף אם גל התכוונה לעזוב רק בתום שנת Zell, בפועל כבר עזבה את המיזם בחודש מאי. לגישתם, עוד קודם לסיום שנת Zell גל הפסיקה לסייע למיזם ואף הפריעה לקידומו.
אולם, גם אם היו הדברים נכונים הרי שאין הדבר מוציא את גל באופן אוטומטי מהמיזם.
הסכם המייסדים מתייחס מפורשות למקרה מעין זה ומבהיר, כי על מנת להוציא מייסד שאינו תורם למיזם יש לנקוט בנוהל הקבוע בסעיף 1.3 לפרק הראשון בהסכם.
כלומר, אף אם גל הפסיקה לדעתם של המבקשים להיות פעילה במיזם, הרי שלכל היותר היה הדבר מקנה לשני המייסדים האחרים את הזכות להזמין את גל לשימוע ובהמשך אף לחייב אותה לעזוב את המיזם.
אולם, אין מחלוקת כי המבקשים לא עשו כן וכי בזמן אמת לא העלו טענות בדבר השקעתה של גל במיזם.
החשיבות בקיום פרוצדורה מוסכמת זו בולטת במקרים מעין אלו, בהן מתעוררת מחלוקת בין הצדדים בדבר פעילותו או מועד עזיבתו של מי מהמייסדים.
עוד יש לציין, כי בסיכומי הפגישות המפורטים שהגישו הצדדים מדי שבוע לליאת, לא נאמר ולו באחד מהם כי גל אינה מהווה עוד חלק מהמיזם. סיכומי הפגישות מפורטים, כאמור, ויש להניח כי אירוע משמעותי בחיי המיזם, כמו עזיבה של אחד מהמייסדים, היה מופיע בו ככל שאכן היה קורה.
לסיכום נקודה זו, יש לקבוע כי גל המשיכה להיות חלק מהמיזם עד לסיומה של שנת ה- Zell.
-האם גל זכאית למניות
כמפורט לעיל, ההסכם קובע כי לכל אחד מהמייסדים יוקצו 33.3% מהזכויות במיזם עם הקמת החברה, בגין עבודתם בחברה במשך שלוש שנים. הזכאות להקצאה קמה בתום שנת Zell המהווה את תקופת הצוק.
מייסד אשר השלים את שנת ה-Zell, אולם לא המשיך לפעול במיזם כפי שאירע בעניינה של גל, יקבל לידיו 33.3% מהמניות אך יעביר לחברה 2/3 מן המניות שהוקצו לו בגין השנתיים בהן לא המשיך לפעול בחברה.
אין לקבל את טענת המבקשים, לפיה לא די בכך שגל השלימה את שנת ה- Zellאלא שהיא נדרשה להמשיך לכל הפחות יום נוסף לאחר מכן. טענה זו נעדרת כל היגיון עסקי ואינה נתמכת בלשון ההסכם. תקופת הצוק נועדה להבטיח כי המייסדים ישלימו שנת Zell בטרם יהיו זכאים למניות. היא לא נדרשה להבטיח כי המייסדים ימשיכו לפעול במיזם גם לאחר מכן.
נראה כי אף המבקשים אינם מאמינים בטענה זו.
כך, למשל, העיד גון בחקירתו כי "מי שעוזב אחרי שנת ה'זל', לפי ההסכם יש לו זכויות" (עמ' 91 לפרוטוקול ש' 7).
כך אף עולה מחקירתו של בן (עמ' 169 לפרוטוקול ש' 14 ואילך):
"ש: רק אם הוא ממשיך לאחר כך? אם הוא עוזב, יום אחרי סוף שנת 'זל' הוא עוזב, לא ממשיך אחר כך. האם מגיע לו שליש מהשליש? תשיעית מהמניות?
ת: אם הוא עוזב.
ש: יום אחרי זה.
ת: אחרי ה-Cliff אז מגיע לו, כן."
כמו כן, אין לקבל את טענתם של בן וגון לפיה, בהתאם לדרישות הקורס, חל על ההסכם בין הצדדים תנאי מכללא הקובע היעדר זכויות במיזם.
אומנם, כפי שעלה מחקירתה של ליאת, התוכנית ביקשה להבהיר כי ההשתתפות בתוכנית כשלעצמה, אינה מקנה באופן אוטומטי זכויות במיזם.
אולם, אין בכך כדי למנוע מהמייסדים להסכים ביניהם אחרת.
"ש: זה יהיה נכון לומר שההסכם זה תוכנית אקדמית שהם כקבוצה עושים אבל ההסכם זה עניין שלהם?
ת: כן.
[...]
ת: במעמד של השיעור שבו הסעיף הזה ניתן לכל הכיתה בתור מחויבות לשים בהסכם, אז אני הנחתי שהוא הושם בהסכם. העובדה שהם לא עשו את זה בעל אופן, הם יכולים להחליט מה שהם רוצים.
[...]
ש: מה שאת אומרת לי זה שחשוב למרכז הבינתחומי ואני מבין את זה, להבהיר, אתם תסתדרו ביניכם, תגיעו להסכמות ביניכם על המניות איך שאתם רוצים. אבל אל תגידו שבגלל שאתם אצלנו בתוכנית אקדמית מגיעות לכם מניות. ההשתתפות בתוכנית אצלנו כשלעצמה לא מקנה לכם את הזכות, זה בעצם מה שזה אומר?
ת: בדיוק.
ש: בדיוק. אוקי, בסדר. אבל הצדדים רשאים לעשות איזה הסכם שהם רוצים?
ת: ברור.
[...]
ת: רק לדייק – זה לא שזו המלצה לשים את הסעיף הזה, זו חובה לשים את הסעיף, מה שהם יכולים לקבוע מעבר לזה, הם יכולים לקבוע. הסעיף אומר שההשתתפות בתוכנית לא מקנה זכויות זה כן צריך להיות בתוך ה-Founder agreement."
(חקירה נגדית של ליאת - עמ' 4 לפרוטוקול ש' 22-24; עמ' 11 ש' 5-9; עמ' 15 ש' 20 ואילך; עמ' 17 ש' 17-20).
ליאת המליצה למשתתפי התוכנית להוסיף להסכם המייסדים סעיף לפיו השתתפות בשנת Zell לא תקנה להם זכויות במיזם. העובדה שההסכם בין הצדדים קובע אחרת מלמדת כי הצדדים בחרו באופן מודע שלא לכלול סעיף זה ולהקנות למייסד שהשלים שנת Zell זכויות במיזם.
לטענת המבקשים הסעיף לא רק חל מכללא אלא הוטמע בהסכם.
אולם, השינוי היחיד שנעשה בהסכם, המוטל גם הוא בספק, הוא בסעיף 6 להסכם העוסק אך ורק בזכויות הקניין הרוחני.
גון ניסה להסביר בחקירתו מדוע הביא תיקון זה להכללת הסעיף אותו ביקשה ליאת להכניס להסכם המייסדים (עמ' 90 לפרוטוקול ש' 14-19): "אם אתה מסתכל על סעיף 6, על ה-IP, ביחד עם ה- Equity [הכוונה לסעיף ההיפרדות – ד.ק] וביחד עם ה-IP, בן אדם שעוזב את המיזם, אין לו שום דבר...".
אולם, דווקא הסעיף העוסק בהיפרדות הצדדים, אליו מתייחס גון בחקירתו, מלמד כי הצדדים בחרו שלא להטמיע את הסעיף שהציעה ליאת.
סעיף ההיפרדות קובע כי מייסד שיעזוב במהלך שנת Zell, יוותר על כל זכויותיו במיזם. מן ההן יש ללמוד את הלאו – מייסד שישלים את שנת Zell יהיה זכאי לזכויות במיזם.
יתרה מזאת, הסבר זה, כפי שציינה גם גל, אינו עולה בקנה אחד עם סעיף 5.1 להסכם המייסדים אשר קובע את זכויות הצדדים במצב בו שלושת המייסדים צלחו את תקופת הצוק.
המבקשים, המנסים ליישב את טענותיהם עם סעיפים 5.1 ו-5.3 להסכם - טוענים כי הסעיף מתייחס אך ורק למצב בו משתתפי המיזם המשיכו לאחר סיום תוכנית הלימודים והפכו את המיזם לחברה. לטענתם, רק במצב כזה אמורה להתבצע חלוקת המניות בהתאם לסעיף. מי שהשתתף במיזם הלימודי בלבד ולא המשיך מעבר לכך - אינו זכאי לכל זכות במיזם אלא רק לנקודות אקדמיות הניתנות במסגרת תוכנית הלימודים.
טענה זו אינה מתיישבת, כאמור, עם עדותה של ליאת ואף אינה מתיישבת עם לשונו והגיונו של הסעיף - אשר קובע בבירור כי שנת Zell נכללת באותן שלוש שנים של תקופת ההבשלה.
לשון הסעיף אינה מותירה מקום לספק לכך שמייסד שעבר את תקופת הצוק - זכאי למניות בחברה.
אין לקבל גם את טענת ההטעיה שהעלו המבקשים, המתבססת על העובדה שגל ידעה על כך שאם תעזוב את המיזם רק לאחר שנת Zell - יוקנו לה זכויות במיזם וכי לא אמרה זאת לבן וגון.
ראשית, לא ניתן לקבוע כי המבקשים הוכיחו שגל ידעה על הטעות הנטענת של בן גון;
שנית, אינני סבורה, לאור העדויות שהובאו בפניי וסיבת עזיבתה של גל את המיזם, כמו גם רצונה להמשיך לפעול במיזם כיועצת, כי גל נשארה להשלים את שנת ה- Zellרק על מנת לזכות במניות המגיעות לה בהתאם להסכם.
מכל מקום, ברור כי עמידה על זכויותיה בהתאם להסכם המייסדים אינה מהווה כשלעצמה חוסר תום לב או הטעייה;
הטעם השלישי והעיקרי הוא כי בן וגון הכירו את ההסכם וידעו את תוכנו ולכל הפחות חזקה עליהם, כמי שחתומים על ההסכם, כי ידעו והבינו את תוכנו והוא מחייב אותם.
מקובלת עליי בהקשר זה עמדתה של גל, לפיה לא נדרשה להבהיר לבן וגון כי השלמת שנת Zell תקנה לה זכויות במיזם.
לכן, אין לייחס לבן וגון טעות כלשהי.
אינני רואה גם מקום לקבל את טענת המבקשים, לפיה מעידה התנהגותה של גל בזמן אמת על כך שאין לה זכויות במיזם או כי לכל הפחות ויתרה על זכויותיה במיזם.
בניגוד לטענת המבקשים כי בזמן אמת גל ידעה והודתה שאין לה זכויות במיזם - הרי שממכתבה של ליאת מיום 10.8.2013 עולה כי בזמן אמת, גל סברה שמגיעות לה מניות (נספח ב' לתגובתם של בן וגון להמרצת הפתיחה שהגישה גל):
"During the trip she voiced her feeling that she should have equity, despite the fact she was not continuing based on her contribution over the course of the year."
כמו כן, התעקשותם של המבקשים כי גל תחתום על כתב ויתור ואמירתם כי חתימה כזו נעשית מתוך רצון טוב של גל (ראו – תכתובות דואר-אלקטרוני בין הצדדים המצורפות כנספח 14 להמרצת הפתיחה שהגישה גל: "comes out of your good will"), מלמדת כי אף הם ידעו בזמן אמת כי מגיעות לגל זכויות במיזם.
כעת נשאלה השאלה האם גל בחרה לותר על זכויותיה.
אין חולק כי מיד עם עזיבתה הייתה גל מוכנה, מסיבותיה שלה, לוותר בתנאים מסוימים על הזכויות המוקנות לה בהסכם המייסדים – בין אם בהצעתה להמשיך ולפעול במיזם כיועצת בתמורה ל-5% בלבד מהמניות; ובין אם במשלוח טיוטת הסכם היפרדות לבן וגון ביום 15.8.2016.
יחד עם זאת, בן וגון דחו הצעות אלו ובסופו של דבר הסכם ההיפרדות לא נחתם ולא השתכלל לכדי הסכמה מחייבת.
כך העיד בן בחקירתו (עמ' 146 לפרוטוקול ש' 15-17):
"ת: אנחנו לא חתמנו על ההסכם הזה, על כתב הוויתור.
ש: אתם לא רציתם לחתום, נכון?
ת: נכון. היו פה דרישות דרקוניות."
מעידה על כך גם פנייתו של בן לגל ארבעה חודשים לאחר מכן, בניסיון חוזר להגיע להסכמות עמה ביחס לזכויותיה ולמעשה - ויתור על זכויותיה במיזם.
גם פנייה זו לא השתכללה בסופו של דבר לכלל הסכם מחייב. גל אומנם אמרה שתהא מוכנה לשקול חתימה על כתב הוויתור והתנתה זאת בקבלת מידע אודות מצבה העדכני של החברה.
אך בניגוד לעמדת המבקשים, אמירתה כי תהא מוכנה לשקול חתימה על הסכם בו היא מוותרת על זכויותיה, מעידה דווקא כי טרם גמרה בדעתה לעשות כן.
אכן, בהתאם לבקשתה, שלח לה בן עדכון על מצב החברה וכן את טיוטת כתב הוויתור ששלחה בזמנו גל, עם שינוי מינורי, אך גל לא השיבה לתשובתו.
עם זאת, גם בכך לא השתכלל הסכם ההיפרדות ולא ניתן לראות בגל כמי שקיבלה את ההסכם בשתיקה.
אין לראות בעצם הזמן שחלף עד שגל דרשה באופן פוזיטיבי לקבל את המניות המגיעות לה בחברה כוויתור מצידה. זאת, בייחוד לאור כך שגם המבקשים מצידם, כפי שצוין לעיל בדיון בטענת השיהוי, לא מיהרו להסדיר את מערכת היחסים עם גל.
עוד יצוין כי אף העובדה שהמשיבה לא הפעילה את מנגנון הבמבי אינה מלמדת על כך שוויתרה על זכויותיה.
אכן, על פי לשון החוזה, היה מקום להפעיל את מנגנון הבמבי ("in any case a team member wants to leave the venture, BMBY policy will be enforced"), כפי שטענו המבקשים, למרות שבאותה עת טרם הוקמה החברה. זאת לאור העובדה, שמנגנון הבמבי שנקבע אינו מתייחס רק למכירת מניות אלא גם למכירת זכות חוזית במיזם. משכך, לא הייתה כל מניעה שיתר המייסדים ירכשו את זכויותיה של גל הנובעות מהסכם המייסדים.
יחד עם זאת, מסעיף 5.3 להסכם עולה כי הצדדים לא התכוונו שקיומו של מנגנון במבי יחייב בהכרח מייסד שעזב לוותר על כל הזכויות ההוניות שלו. שכן, מנגנון ההבשלה ההפוכה מותיר, כברירת מחדל, בידי מייסד שעזב לאחר שנת ה-Zell, חלק מהמניות בהתאם לזמן היחסי בו נשאר בחברה בשנתיים שלאחר מכן.
כלומר, הצדדים כללו מנגנון במבי בהסכם וקבעו, כי במידה ואחד הצדדים יסבור שהדרך הנכונה היא היפרדות הצדדים, ניתן יהיה לכפות על הצד השני את קיומו של המנגנון. פרשנות זו היא הפרשנות היחידה המתיישבת עם מנגנון ההבשלה ההפוכה הקבוע גם הוא בהסכם.
מכל האמור לעיל עולה כי גל השלימה את שנת Zell ולכן הייתה זכאית להותיר בידיה שליש מהמניות שהיו צריכות להיות מוקצות לה במועד הקמת החברה.
-שיעור המניות להן זכאית גל
אין חולק בין הצדדים כי אם גל זכאית למניות כלשהן – וכפי שקבעתי היא אכן זכאית – היא זכאית לשליש בלבד מהמניות שהיו מגיעות לה לו הייתה משלימה את קופת ההבשלה.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה כמה מהמניות היו צריכות להיות מוקצות לגל עם היווסדה של החברה.
בעוד שגל טוענת כי הייתה זכאית לקבל 40,000 מניות, כמו שקיבל כל אחד משני המייסדים האחרים, המבקשים טוענים כי היא זכאית לקבל שליש מ-80,000 ממניות החברה, שהם סך המניות שקיבלו בן וגון יחדיו.
אומנם, ההסכם קובע כי עם הקמת החברה יקבל כל אחד מהמייסדים שליש מהזכויות בה. יחד עם זאת, בסופו של דבר בעת הקמת החברה לא הוקצו לגון ובן – שני המייסדים הנוספים – מלוא מניות החברה אלא רק 80% (המהווים 80,000 מהמניות). 20% נוספים (המהווים 20,000 מהמניות) הוקצו, כאמור, לעדי שהצטרפה כשותפה נוספת בחברה.
נראה כי בזמן כתיבת ההסכם לא הביאו הצדדים בחשבון מקרה בו תצטרף שותפה נוספת. הגיונם של דברים, כמו גם התנהגות הצדדים לאחר החתימה, מלמדת כי כוונתם הייתה להקצות למייסדים חלקים שווים ממניות המייסדים ולא מכלל מניות החברה.
כך עולה למשל מחלוקת המניות בפועל בין בן וגון, וכך גם עולה מדרישתה של גל לקבל את אותו מספר מניות שקיבלו שני המייסדים האחרים (אשר כמובן אינו מהווה שליש ממניות החברה).
כך גם עולה מהעובדה שגל לא צירפה את עדי כצד לתובענה. הקצאת 40,000 מניות של החברה לגל, תביא בהכרח לדילול חלקה של עדי בחברה, ולכן היה צורך להוסיף את עדי כצד לתובענה.
מכאן עולה כי לגל זכות לקבל שליש ממניות המייסדים, כלומר, שליש מתוך 80,000 המניות שהוקצו לבן וגון - 26,666 מניות. מתוך מניות אלה עליה להחזיר 2/3 למייסדים כך שבסופו של דבר תיוותר עם 8,888 מניות.
אין לקבל את טענתם של בן וגון לפיה, נוכח קיומו של מנגנון הבמבי, לא זכאית גל למעשה למניות עצמן אלא לשוויון ביום עזיבתה.
כאמור לעיל, הפרשנות היחידה המתקבלת על הדעת היא כי מנגנון הבמבי אינו מנגנון חובה אלא אך ורק מנגנון שניתן לכפות על הצדדים אם מי מהמייסדים מבקש את קיומו.
המבקשים לא הפעילו את המנגנון תוך זמן סביר ולא ניתן להפעילו כיום בדיעבד בצורה הוגנת כלפי שני הצדדים.
אין לקבל את העמדה לפיה היו מציעים במנגנון הבמבי סכום אפס תמורת מניותיה של גל, שכן אופיו של המנגנון, הייתה יכולה גל לסרב להצעה זו ולרכוש את כל החברה בעצמה בסכום אפס.
ג.זכויותיה של גל בקניין הרוחני
סעיף 6 להסכם המייסדים עוסק בזכויות הקניין הרוחני והוא תוקן בכתב יד. מוסכם על כל הצדדים שבן הוא שערך את התיקונים בכתב יד והוא היחיד שחתם לצידם. התיקון הפך את משמעות המשפט וקבע כי הקניין הרוחני יהיה בבעלות המיזם ולא בבעלות המייסדים.
לטענת המבקשים, הוסף התיקון בכתב יד במעמד החתימה ובהסכמת הצדדים. גל מצידה הכחישה את האמור וטענה כי התוספת להסכם אינה מוכרת לה וכי השינוי לא נעשה על דעתה.
מאחר ושלושת המייסדים חתומים על ההסכם המודפס ורק בן חתום לצד השינוי שנעשה בכתב יד, עליו הנטל להוכיח כי השינוי נעשה על דעתם ובהסכמתם של שלושת המייסדים – נטל שלא עמד בו. ההסכם המקורי לא הוגש לבית המשפט ולא הובאה כל ראיה חיצונית, מלבד עדות המייסדים, לנסיבות התיקון שנעשה בסעיף 6.
כמו כן, לא הובהר די הצורך מדוע שינוי שנעשה כביכול בנוכחות שלושת המייסדים במעמד החתימה - נחתם רק על-ידי אחד מהם.
ליאת, אשר למשמרתה נמסרו ההסכמים של הקבוצות השונות בתוכנית, העידה כי ההסכם החתום אינו מצוי עוד בידה. למרות שההסכמים של יתר הקבוצות בתוכנית כן מצויים אצלה, היא אינה מצליחה לאתר את הסכם המייסדים שנחתם בין גל, בן וגון ואינה יודעת אם התוספת בכתב יד הופיעה בעותק המקורי.
כדי להסביר את השינוי בסעיף 6 טענו המבקשים, כי השינוי נעשה לבקשתה של ליאת להוסיף להסכם סעיף המבהיר כי השתתפות בתוכנית אינה מקנה זכויות במיזם מלבד ניקוד אקדמי ונסיעה לארצות-הברית. טענה זו לא הוכחה, כפי שקבעתי לעיל, ובכל מקרה השינוי של סעיף 6 אינו נותן מענה לבקשתה של ליאת.
לאור כל האמור, יש לקבוע כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח את טענתם לפיה העותק המקורי שנמסר לליאת במועד החתימה, כלל את התוספת בכתב יד ולא הוסף במועד מאוחר יותר.
לא נסתרה גם גרסתה של גל לפיה היא לא מכירה את התיקון ולא הסכימה לו.
לכן, הסעיף בנוסחו המקורי הוא הסעיף התקף והרלוונטי לענייננו ומכוחו יש לבחון מהן הזכויות המוקנות לגל.
סעיף 6 קובע כי הקניין הרוחני אשר נוצר על-ידי מי מהמייסדים יהיה שייך לכל המייסדים בצורה שווה.
נראה כי תכליתו של הסעיף הייתה למנוע טענות מצד מי מהמייסדים לזכויות בלעדיות בקניין הרוחני, וניסיון פסול של מי מהם למנוע מהאחרים לעשות שימוש בקניין הרוחני בטענה כי הוא שייך לו בלבד.
הסעיף, אשר מצוי מבחינת מבנה ההסכם בפרק העוסק בתקופת שנת ה-Zell, מקנה בצדק את הזכויות בקניין הרוחני למייסדים ולא למיזם. שכן, המיזם כשלעצמו אינו ישות משפטית שיכולה להיות לו בעלות על קניין כלשהו.
אולם, מצב דברים זה תקף רק עד לאותה נקודה בה הוקמה החברה.
בחברות סטארט-אפ, כל שיש לחברה הוא הקניין הרוחני שלה וקניין זה הוא המניע היחידי להשקעת כספם בחברה על ידי משקיעים חיצוניים. ללא הקניין הרוחני, המצוי בבעלותה הבלעדית של החברה, לא היה שווי כלשהו לחברה והחברה לא הייתה מצליחה לגייס משקיעים.
בנוסף, יש להניח כי לו ההסכם היה מקנה הן זכויות במיזם והן זכויות בקניין הרוחני - הרי שהוא היה מסדיר את אופן חלוקת כל אחת מהזכויות בנפרד במקרה של היפרדות.
למרות זאת, מוסכם על הצדדים כי בעוד שההסכם מסדיר את אופן חלוקת הזכויות ההוניות - הוא אינו קובע מה דינו של הקניין הרוחני במקרה בו המייסדים מחליטים להיפרד.
במקרים אלו, בהם ההסכם לא קובע את מכלול הפרטים האופרטיביים, יש מקום לקביעת פרטים אלו בדרך של פרשנות ההסכם – בין אם פרשנות הנובעת מאומד דעתם של הצדדים כצדדים סבירים והוגנים, ובין בדרך של השלמת פרטים בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 26 לחוק החוזים.
במקרה שלפניי, נראה כי אומד דעתם של הצדדים כצדדים סבירים והוגנים, כמו גם הגיונם של דברים, היה שהקניין הרוחני יישאר בידי החברה.
לסיכום, ממכלול הוראות ההסכם ותכליתו, נראה כי הצדדים הסדירו את הזכויות בקניין הרוחני רק בתקופה טרם הקמת החברה, כאשר לא הייתה עדיין ישות משפטית כלשהי מלבד שלושת המייסדים שתוכל להיות בעלים של הקניין הרוחני. זאת, כאמור, במטרה למנוע טענות של מי מהמייסדים לבעלות בלעדית במיזם.
משהוקמה החברה, ברור כי היא הקניין הרוחני אמור להישאר אצלה שאחרת אין בה דבר.
יש לקבל את טענת המבקשים כי הרווח שנוצר מהקניין הרוחני בחברות סטארט-אפ כדוגמת החברה מגולם כולו בשווי המניה. כל שיש לחברת סטארט-אפ הוא, כאמור, הקניין הרוחני שלה ושוויו מגולם במניות החברה. משכך, זכויותיה של גל בקניין הרוחני שנוצר בתקופת המיזם, נכללות במניות להן היא זכאית.