ה"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
63931-03-16
23/06/2016
|
בפני השופטת:
נאוה בן אור
|
| - נגד - |
המבקש:
עמרה מדיחה
עו"ד דב גורטלר
|
המשיבים:
1. הקשר המוסיקלי בע"מ
2. רשם החברות
עו"ד צבי גולנזר ו אברהם שוורץ
|
| פסק דין |
בקשה לסעד הצהרתי לפיו "המשיבה אינה ישות משפטית הקיימת בעולם המעשה, דינה להיות מפורקת ו/או נמחקת .... אין לה כוח ... לתבוע או להיתבע ו/או לשאת בזכויות או בחובות משפטיות, ובכלל זה אין בידה הכח לשמש כזוכה בתיק הוצל"פ 03-26876-13-2, אותו מאן דהוא מתיימר לנהל בשמה כנגד המבקשת".
ב"כ המשיבה פנה בבקשה לסילוק הבקשה על הסף, ב"כ המבקש הגיב על בקשה זו ועתה הגיעה עת ההכרעה. כפי שאסביר להלן, הדין עם המשיבה, הן משום שבעניין הנדון קיים מעשה בית דין והן משום שהבקשה שהגיש המבקש יכולה לשמש "מגן" אולם אין היא יכולה לשמש "חרב".
א. מעשה בית דין
בשלהי 2013 פנתה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר. ב-19.1.2014 הגיש המבקש התנגדות לביצוע השטר. בין יתר טעמי ההתנגדות טען, כי המשיבה היא חברה שאינה פעילה זה זמן רב, אין לה תיק עוסק מורשה ברשויות המס ו"למעשה לא ברור כלל מי היא הזוכה, מי עומד מאחוריה ומי עומד מאחורי תיק הוצל"פ זה מלכתחילה" (נספח 1 לבקשה לסילוק על הסף). בעקבות ההתנגדות הורה כב' רשם ההוצאה לפועל על עיכוב ההליכים ועל העברת העניין לבית משפט השלום.
בהליך שהתקיים בבית משפט השלום (תא"מ 60724-01-14) שב ב"כ המבקש על הטענה, ובסיכומיו הדגיש כי "אין ספק שהטענה החריפה והבסיסית והיסודית מצדנו היא לגבי מי היא התובעת..." (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מ-18.1.2016). בסופו של יום הודיעו הצדדים להליך, שהם גם הצדדים בהליך שלפניי, כי הם מסמיכים את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בית המשפט חייב בפסק דינו את המבקש לשלם למשיבה את סכום השטר, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין.
אכן, ככלל, פסק דין שניתן על יסוד הסמכת בית המשפט לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט אינו יוצר מעשה בית דין. אלא שבענייננו, בית המשפט לא רשאי היה לחייב את המבקש בפירעון השטר בו אוחזת המשיבה, אלמלא מצא כי המדובר באישיות משפטית נושאת זכויות וחובות. מכאן, שקיים מעשה בית דין בסוגיה שלפניי.
ב. "מגן ולא חרב"
הטענה כי המשיבה אינה אישיות משפטית אינה יכולה לשמש עילת תביעה העומדת בפני עצמה. ככל שהמבקש סבור כך, עליו להתגונן בעילה זו, כפי שעשה בהליך שהתנהל לפני רשם ההוצאה לפועל ובבית משפט השלום. המדובר בטענה שהיא טענת "מגן", ואינה יכולה לשמש "חרב". לעניין זה אין לי אלא להפנות לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (פסקה 15, 20.6.2010). וכפי שטענת התיישנות היא טענת הגנה, כך גם הטענה שלפניי.
נוכח האמור, הבקשה נדחית על הסף.