ה"פ 554-01 ג. נ' כ'

מבוא

תיק זה הגיע אלי לאחר פרישתה של כב' השופטת גדות, לשם מתן החלטה בבקשה למתן הבהרה לפסקי הדין שניתנו על ידה. פסק הדין הראשון ניתן עוד ביום 3.8.2006, כאשר בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, וניתן פסק דין משלים ביום 30.4.2014 (להלן: פסק הדין המשלים"). הצדדים הגישו בקשה להבהרת פסק הדין המשלים, היא הבקשה מושא החלטה זו.

העובדות הרלוונטיות בתמצית

1.תחילתו של הליך זה בהמרצת פתיחה שהוגשה עוד בשנת 2001 על ידי המבקש מר ד. ג.(להלן: "המבקש") שנדונה כאמור בפני כב' השופטת שרה גדות.

המבקש והמשיבה 1 - גב' כ. צ.(להלן: "המשיבה") הכירו בשנת 1999, כשנתיים לאחר שהמבקש התאלמן. המשיבה 2 היא בתה של המשיבה 1 (המשיבה 1 והמשיבה 2 תקראנה יחד להלן: "המשיבות"). לאחר מספר חודשי הכרות החל המבקש להעביר למשיבה סכומי כסף ומתנות על רקע מערכת יחסים שטיבה שנוי במחלוקת. בעוד שלטענת המבקש הבטיחה המשיבה– גם אם לא באופן מפורש – שתינשא לו, ולמצער הביעה נכונות להעביר את מערכת היחסים ביניהם לפסים רומנטיים, המשיבה טענה כי לא היו דברים מעולם וכי היא דחתה את חיזוריו של המבקש בעקביות.

לטענת המבקש, הוא העביר למשיבה רכוש וכספים, תוך שהמשיבה משלה אותו ביחס לכוונתה להינשא לו.

2.לאור זאת, הגיש המבקש את התובענה, במסגרתה עתר להצהיר, בין היתר, כדלקמן:

א. כי המבקש הוא הבעלים של הדירה הנמצאת ברח' ***, ת"א והמחוברים לה (להלן: "הדירה");

ב. כי המבקש הוא בעל הזכויות, כדייר מוגן וכרוכש הזכויות בדמי מפתח, של החנות ברח' **(להלן: החנות");

ג. כי המבקש זכאי לקבל את דמי השכירות שקיבלה המשיבה עבור הדירה מיום הגשת התביעה ועד יום השבת הדירה לחזקתו;

ד. כי המבקש זכאי לקבל את דמי השכירות שקיבלו לידיהן המשיבות בגין השכרת החנות מיום הגשת התביעה ועד השבת החנות לחזקתו.

פסק הדין הראשון

3.בפסק הדין הראשון, ולצורך בחינת טענתו של המבקש בדבר הבטחת נישואין, נסמך בית המשפט על הפסיקה המורה כי הוכחת הבטחת נישואין מטילה נטל כבד על הטוען לה. בית המשפט קבע, כי נטל זה לא הורם, וכי לא הוכח שהמשיבה הציגה מצג שווא שלפיו בכוונתה להינשא למבקש. בית המשפט קבע, כי לכל היותר, המשיבה השלתה את המבקש כי יש תקווה רחוקה שתינשא לו. משכך, דחה בית המשפט את תביעותיו של המבקש ככל שנסמכו על עילה זו, וקבע כדלקמן: