ה"פ 41640-04-15 ברקין נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות, שות

1. מונחת בפניי המרצת פתיחה אשר במסגרתה מבוקש להחיות את חברת הלל ברקין, חברה לבנין ולהשקעות בע"מ ח.פ 510637119 (להלן: "החברה") בהתאם לסעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983 (להלן: "פקודת החברות"). הסעד מבוקש לשם השלמת הליך פירוק החברה מרצון והעברת זכות בעלות נטענת של 35/100 חלקים במקרקעין הידועים כגוש 6418 חלקה 385 תת חלקה 5 ומצויים ברח' אוסישקין 54 ברמת השרון (להלן: "המקרקעין"), לידי המבקש, מר הלל ברקין. יובהר כבר כעת כי הליך זה נוגע להחייאת החברה בלבד ואין בו כדי לקבוע דבר לגבי הזכויות הנטענות בנכס המקרקעין. עוד יובהר כי מאחר שהתובענה הוגשה בחלוף למעלה מעשרים שנה ביקש המבקש ארכה, למען הסר ספק הנני נעתרת לה.

2. המבקש הינו בעל השליטה בחברה בהיותו הבעלים של רוב הון המניות. בעל מניות נוסף הרשום הינו מר יוסף ברקין, אב המבקש, אשר הלך לבית עולמו וכן הגב' אסתר ברקין שהינה גרושת המבקש המחזיקה במניה אחת. החברה הוקמה ביום 8.2.1973 ונמחקה ביום 14.1.1990. המשיב, רשם החברות אינו מתנגד לתובענה אך מתנה את החייאת החברה בתנאים ובכלל זה פירעון מלוא חוב האגרות השנתיות (בסך 43,558₪) אשר המבקש מתנגד ובשל מחלוקת עיקרית זו ההחלטה דנן.

טענות הצדדים, בתמצית

3. לטענת המבקש, ביום 6.2.1984 קיבלה החברה החלטה על פירוק מרצון במסגרתה מונה המבקש למפרק החברה וביום 28.2.1984 נרשמה ההחלטה אצל רשם החברות. בטרם הושלם הליך הפירוק החליט הרשם באופן חד צדדי על מחיקת החברה מהפנקס כך שביום 14.1.1990 (כאמור) נרשמה החברה כמחוקה מסיבה "פירוק מרצון". לטענת המבקש מדובר בטעות של רשם החברות, דבר שמנע מהמבקש להשלים את הפירוק. למרות שבתדפיס פרטי החברה מופיע כי המחיקה בוצעה ביום 28.2.1984 הרי שהמחיקה בוצעה על ידי רשם החברות באופן חד צדדי רק בשנת 1990. לטענת המבקש ב"כ החברה פנה למשיב בזמן אמת ומסר כי החברה מצויה בעיצומו של הליך פירוק וכן שילם את האגרות השנתיות והמציא דו"חות שנתיים אך רשם החברות נקט בהליך של מחיקה חד צדדית ללא כל התראה.

4. עוד מוסיף וטוען המבקש כי אין לדרוש תשלום האגרות השנתיות כתנאי להחזרת שם החברה לפנקס. שכן, רשם החברות הוא זה שגרם למחיקת שם החברה ובכך מנע את השלמת הליך הפירוק; מחיקת החברה בטרם השלמת הליך הפירוק גרמה להצטברות של אגרות שנתיות לרשם החברות בסכום עתק; חובות האגרות השנתיות לא היו מצטברים אם היה מתאפשר לחברה להשלים את הליך הפירוק מרצון; משך כל השנים בהן היתה החברה מחוקה לא היתה היא פעילה, לא היו לה חשבונות בנק או תיקים ברשויות המס. בנסיבות אלה סבור המבקש כי יש לאפשר לו ולחברה להשלים את הליך הפירוק שהחל בשנת 1984 ולפטור אותם מתשלום חוב האגרות.

5. רשם החברות אינו מתנגד לתובענה אולם מתנה, כאמור, את החייאת החברה בתנאים: הגשת בקשה ותצהיר תומך בה מטעם המבקש מקוריים; הגשת דו"ח שנתי תקין מקורי ועדכני; פירעון מראש של מלוא חוב האגרות השנתיות לרבות בגין שנת 2015 בסך 43,558 ₪. רשם החברות עומד על תשלום מלוא חוב האגרות שכן המבקש הינו בעל מניות עיקרי בחברה המצוי במעגל הפנימי שלה והמופקד עליה ואחראי למילוי חובותיה על פי חוק לרבות לתשלום אגרות שנתיות (מפנה לה"פ (ת"א) 39466-03-13 א שטרית תחבורה וחלקי חילוף בע"מ נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות); לשיטתו אין בטענות בדבר אי פעילות ונקיטה עתידית בהליכי פירוק כדי להביא לפטור מאגרות (מפנה לה"פ 48022-02-12 יפעת הכרך בע"מ נ' רשם החברות וכן ה"פ 4100-07-13 בנימין קריתי נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות להלן: "עניין בנימין קריתי"); מטרת החייאת החברה הינה העברת נכסים. המדובר בפעולה רצונית, רווחית ואופציונלית שאינה מתחייבת על פי דין ולכן אין בה כדי לפטור מתשלום חוב האגרות (מפנה לה"פ 24968-12-13 כרמלה שיף נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות); מתן פטור לחוב האגרות יוביל למצב בו "חוטא יצא נשכר" ולהבחנה בלתי שוויונית והעדפה לא מוצדקת בין החברה לחברות אחרות המקפידות לשלם אגרות שנתיות במועד, תהא תדירות ואופי פעילותן אשר תהא. לטענת רשם החברות החברה לא השלימה את הליכי הפירוק ולא מילאה אחר חובותיה לרשם ועל כן נמחקה על ידו.

6. בתשובה לתגובה צירף המבקש את הסכמת בעלי המניות, קרי יורשי המנוח יוסף ברקין ז"ל וכן הגב' אסתר ברקין); המבקש עותר לפטור מהמצאת תצהיר מקורי שכן טוען כי מדובר בדרישה תמוהה שכן הועבר לו עותר צילומי מהתצהיר המקורי שהוגש לביהמ"ש; עוד טוען המבקש כי צירף דו"ח שנתי כנספח לבקשה ולא ברור מה אינו תקין בו או מה אינו מקורי ודורש בעניין זה לקבל פרטים נוספים מרשם החברות. עוד טוען כי רשם החברות אינו מתייחס לטענת המבקש שהחברה נמחקה על ידו ללא התראה ובמהלך פירוק מרצון; לגבי חוב האגרות טוען שלאחר החייאת החברה הוא יגיש בקשה לפטור את החברה מתשלום אגרות שנתיות וככל שרשם החברות לא יפטור אותו מתשלומן הוא ישלמן כדין אך מאחר שחוב האגרות נוצר מכיוון שרשם החברות לא אפשר לחברה להשלים את פירוקה אז יש להורות על השבת החברה לפנקס ללא תשלום חוב האגרות. אציין כי ביום 16.7.2015 פרסם המבקש מודעה שאפשרה לציבור להגיש עמדו/ התנגדותו להחייאת החברה בתוך 21 ימים. לא הוגשה כל תגובה/ התנגדות.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

7. סעיף 369 לפקודת החברות עוסק בביטול מחיקת חברה וקובע כך:

"חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס — רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה."

8. תקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א - 2001 קובעת כי בנסיבות מסויימות, כאשר ההחייאה נדרשת לשם ביצוע פעולות שחובה לבצען על פי דין, תהיה פטורה חברה שמחיקתה בוטלה מתשלום אגרה בגין תקופת המחיקה (ההדגשות אינן במקור – ח.פ):

" 5א(ד)חברה שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 369 לפקודת החברות, לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית או עיצום כספי שהוטל בשל אי תשלומה, לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה החברה את פעילותה ועד למועד ביטול המחיקה, ובלבד שהגישה לרשם, לאחר שקיימה את חובותיה כאמור, דוח והודעה לפי סעיף 338 לפקודת החברות והמציאה לרשם את המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א) ובתקנת משנה (א1)."

9. כאשר קיימת מחלוקת בדבר תשלום אגרות נדרש ביהמ"ש לבחון שניים: האחד, זהות מבקש החייאת החברה ומידת הקשר שלו אליה והשני, מהי מטרת החייאת החברה שכן אין דין פעולה רצונית כדין פעולה שהחברה אנוסה לבצעה (ה"פ 26648-10-13 דירת חלקה 525/14 בגוש 5214 בעמ ואח' נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות [פורסם במאגרים]; ה"פ 39466-03-13 א שטרית תחבורה וחלקי חילוף בע"מ ואח' נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות [פורסם במאגרים]).

10. בבש"א (ת"א) 12334/01 ורשבסקי מרים נ' חברת חלקה 143 בגוש 6122 בע"מ (להלן: "עניין ורשבסקי") פירטה כב' הש' אלשיך את השיקולים בעד ונגד חיוב באגרות של חברה שהוחייתה. כך, מצד אחד יש להורות על תשלום אגרות כדי "לא להנות את המעוול מעוולתו", קרי לא להעדיף את מי שהתרשל והזניח את ענייניו במשך שנים ארוכות על פני מי שפעל כדין ושילם אגרה במשך כל אותן שנים והדבר נכון במיוחד בחברות מקרקעין אשר אינן מקיימות פעילות שוטפת של ממש; עוד יש להורות על תשלום אגרות כיוון שחברות מקרקעין, מעצם טיבן, אינו מקימות פעילות מסחרית שוטפת ועיקרן בדרך כלל עניין של נוחיות אחזקה ותכנון מס. לכן חברות אלה עשויות להכנס ל"תרדמת פעילות" שנים ארוכות. יוצא כי אילו היתה חברה שנמחקה פוטרת עצמה בהכרח מתשלום אגרות לתקופה בה היתה מחוקה הרי שהיה ניתן בכך אות ל"תעשיה" של מחיקות פיקטיביות במטרה להמנע מתשלום אגרה מתוך מחשבה שבבוא העת ניתן יהיה להחיות את החברה ולהגשים את מטרות בעליה תוך תשלום אגרה מזערית, אם בכלל. ברי כי היה נוצר מצב בלתי מתקבל על הדעת. מצד שני, ישנם שיקולים אשר תומכים באי תשלום מפרעי של אגרה עבור השנים בהן לא היתה החברה פעילה ובכלל זה: עשיית עושר ולא במשפט, זאת בעיקר כאשר החייאת החברה נחוצה לשם פעולה פורמלית בלבד; שיקול פומביות הקניין השואף להמנע ככל האפשר ממצב בו המצג הנובע מצורת ההחזקה בפועל וזהות המחזיקים מטעה מהמצב על פי דין.