ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
40771-01-13
17/02/2015
|
בפני השופט:
גדעון גינת
|
| - נגד - |
המבקש:
1. (בהליך העיקרי):דוד רוברט חי נטף
2. בשמו ובשם5מקשים נוספים
|
המשיבים:
1. (בהליך העיקרי):
2. מגדל גבולות בע"מ
|
| החלטה |
רקע דיוני ועובדתי
1.ביום 29.1.2015 התקיים דיון בעל-פה בבקשת המבקשת (בקשה מס' 152) לעיין מחדש בהחלטות שניתנו בעבר. אחרי שנקבע מועד הדיון, דחיתי בקשות של בא-כוח המבקשת לשנותו. בפתח הדיון בעל-פה, ביקש בא-כוח המבקשת שבית-המשפט יפסול את עצמו. אחרי שטען באריכוּת בנושא זה, עזב בא-כוח המבקשת את אולם המשפטים יחד עם לקוֹחוֹ, מנהל המבקשת. לאחר מכן נשמעו טענות של יתר בעליהדין, וּבית-המשפט דחה את טענת הפּסלוּת. בעקבות זאת, נשמעו גם טענות לגופה של הבקשה (מס' 152), וּבית-המשפט נתן החלטה גם בהקשר זה. בתום הדיון, נמסר הפרוטוקול הכתוב, כולל החלטות בית-המשפט, לכל הנוכחים. ההחלטות הוכתבו באולם המשפטים, במעמד בעלי-הדין שהתייצבו לדיון, כרשום בפרוטוקול.
2.ביום 4.2.2015 הגישה המבקשת "בקשה לביטול החלטות", אליה צורף תצהיר של יוסף דלגושן מאותו מועד. המצהיר אינו מציין בתצהירוֹ האחרון את תפקידוֹ במבקשת, אינו אומר כי הוא עושה את תצהירוֹ בשם המבקשת וּמטעמהּ וכי הוסמך לעשות את התצהיר על-ידי המבקשת. ספֵק, לכן, אם בפניי בקשה הנתמכת כּיאוֹת בתצהיר לפי תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
שיקולים בהכרעה בבקשת דחייה
3.הדיון בעל-פה מיום 29.1.2015 התקיים, כזכור, אחרי שדחיתי בקשה של המבקשת לשנות את מועד הדיון. אני מבקש לצטט בהקשר זה, דברים שכתב המשנה לנשיא ד"ר ש. לוין, ב-רע"א 3136/00 סלימאן סלמאן נ' ג'ורג' שוקייר - רו"ח (ניתנה ביום 28.7.2000, תוקנה ב-11.1.2001):
"3. בקשת דחייה המוגשת לבית המשפט, בין כערכאה ראשונה ובין כערכאת ערעור, מחייבת שיקול ואיזון בין אינטרסים שונים: של המבקש, של המשיב ושל הציבור, ולענין זה הסכמת בעלי הדין אינה, בהכרח, מועילה, כשם שהתנגדות אחד מבעלי הדין, אינה, בהכרח, מונעת היעתרות לבקשה. האינטרסים של בעלי הדין תלויים בנסיבות הענין, במשקל הנימוק המשמש עילה לבקשת הדחיה (למשל מחלה פתאומית בה חלה פרקליטו של בעל דין) ובשלב שבו מוגשת בקשת הדחיה, יחסית לנימוק הדחייה. אינטרס הציבור הוא שהמשפטים יתבררו במהירות ראויה ויתקיימו במועד שאליו הם נקבעו. בדחיית דיון למועד אחר יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת בית המשפט והארכת תור המשפטים כשאין אפשרות לשלב ביום הדיונים תיק אחר במקום התיק נשוא בקשת הדחיה. יש בה גם להוסיף נטלים מיותרים על עבודת הדרג המנהלי של בית המשפט ולהאריך את משך בירורו של הענין נשוא ההתדיינות, דבר שמנקודת הראות של האינטרס הציבורי יש למנוע ככל האפשר. מי שמנתח את הסיבות להימשכות הבלתי ראויה של ההליכים בבית המשפט ולעינוי הדין שנגרם עקב כך אינו יכול להתעלם מהגורם (התלוי כמעט אך בבתי המשפט) של דחיית משפטים מהמועד שאליו נקבעו למועדים אחרים מטעמים שאינם ראויים. בין טעמים אלה אפשר למנות גם שימוש ביד קלה מדי בהיעתרות לבקשות דחייה שהטעם היחיד או העיקרי להגשתן הוא הסכמת בעלי הדין או פרקליטיהם.
4. כפי שכבר ציינו, אין הסכמת בעלי הדין לדחיה כשהיא לעצמה מצדיקה את דחיית הדיון. העובדה שלפרקליט המשיבים נקבע תיק אחר באותו היום בבית משפט אחר (ואחת היא אם בבית משפט השלום או בבית משפט אחר) אינה מעלה או מורידה, כיוון ששומה היה עליו להיערך מבעוד מועד להופעה בשני בתי המשפט, ואם אין ביכולתו לעשות כן היה עליו להעביר אחד התיקים לטיפולו של פרקליט אחר. הדברים הם קל וחומר כך כשמדובר בבקשת דחיה שהוגשה ברגע האחרון; לא זו אף זאת: הפרקליטים יצאו מההנחה, כביכול המובנת מאליה, שבקשת הדחיה המוסכמת תיענה ולכן ראו היתר לעצמם שלא להופיע לדיון בערעור. להנחה זו לא היה כל בסיס: בית המשפט אינו פועל כאוטומט הנעתר לבקשות דחיה מוסכמות אלא תפקידו לשקול, גם בדונו בבקשת דחיה, את האינטרסים הנוגעים בדבר.
במקרה דנן פעל בית המשפט כראוי בדחותו את בקשת הדחיה, שהוגשה אליו ברגע האחרון, ולמעשה לו היה נעתר בנסיבות אלה לבקשת הדחיה, לא היה מפעיל את שיקול דעתו כהלכה. טענות המבקשים לפני אינן מצדיקות איפוא מתן רשות לערער."
החלטה על פי צד אחד
4.כפי שמציין ד"ר יואל זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר שלמה לוין (ירושלים, 1995):
"החלטה היא 'החלטה על פי צד אחד' או 'החלטה אכס פרטה', אם היא ניתנה נגד בעל דין שלא השמיע דבריו לפני מתן ההחלטה" [סעיף 566, עמ' 729, בעקבות: ע"א 355/58 יוסף קוגוט נ' מקבל הנכסים הרשמי, פ"ד יג, עמ' 94, 97 ג'-ד', השופט י' זוסמן, השופטים אגרנט ו-גויטיין עמו].
דיון והכרעה
המבקשת, בא-כוחה והמצהיר מטעמה, נכחו בדיון. בא-כוחה השמיע את דברוֹ. העובדה שנטענו טענות באשר לנושא הפּסלוּת בלבד, אין פּירושׁהּ שמדובר בבעל-דין "שלא השמיע דבריו לפני מתן ההחלטה". לוח-הזמנים שקבע לעצמו בא-כוח המבקשת היה ידוע מראש. הדיון החל בסמוך לשעה 09:00, ודבר לא מנע מבא-כוח המבקשת לנצל את הזמן הן להבאת טענות בנושא הפּסלוּת, והן להבאת טענות בכל נושא רלוונטי אחר. בית-המשפט ציין במפורשׁ במהלך הדיון, שישנה אפשרות לטעון לגוף העניין מבלי לגרוע מטענת הפּסלוּת. בא-כוח המבקשת דחה את ההצעה, מבלי לנמק את הסירוּב. כפי שהראה כונס הנכסים בתגובתו בכתב לבקשה (סעיף 4) נרשם בפרוטוקול 29.1.15 בעמ' 64 שו' 10 מפי עו"ד י' שמלה: "אין לי מה לטעון לגופו של עניין".