ה"פ 38385-12-13 גרצובסקי נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות

מונחת לפני בקשה לפי סעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג–1983 (להלן: "פקודת החברות"), להחייאת חברת "דירה מס' 2 ברח' איתמר בן אבי 1 בע"מ" ח.פ. 51-0137813 (להלן: "החברה") אשר נמחקה ממרשמי רשם החברות (להלן: "המשיב") בגין אי תשלום אגרה שנתית.

1. הרקע לבקשה

   המבקשת, מיכל גרצובסקי היא בתה של המנוחה אלפרידה פיינר ז"ל (להלן: "המבקשת" ו- "המנוחה" בהתאמה). בשנת 1987 רכשה המנוחה זכויות בעלות בשיתוף (מושע) של 6/106 חלקים בבניין ברחוב איתמר בן אבי 1, תל אביב, הידוע כגוש 6111 חלקה 160 והם מהווים דירה מס' 2 בבניין (להלן: "הדירה"). הואיל והבניין לא נרשם כבית משותף זכות החכירה בדירה הוקנתה לחברה ועובר לרכישה הנזכרת, נרשמה החכירה על זכות הבעלות של המנוחה. בהתאם לסעיף 2(א) להסכם רכישת הדירה התחייבה המוכרת, ליבנה אפשטיין ז"ל (להלן: "המוכרת"), להעביר את כל זכויותיה בדירה למנוחה, לרבות זכויות החכירה ו-10 המניות הרגילות בחברה שהיו בבעלות המוכרת ובעלה שהיה רשום כמנהל החברה דאז. אולם בפועל לאחר הרכישה, העברת המניות על שם המנוחה לא בוצעה. משכך, זכות הבעלות נותרה על שם המנוחה וזכות החכירה נותרה על שם החברה, ללא העברת המניות הנזכרות.

    

   בשנת 2008 נפטרה המנוחה וביום 11.9.2008 ניתן צו ירושה במסגרתו הורישה לבנותיה – המבקשת ואחותה, את עזבונה ובו זכויותיה בדירה האמורה. ביום 25.11.2008 נחתם הסכם לחלוקת עזבון המנוחה בין היורשות, במסגרתו סוכם כי המבקשת תהא הזכאית הבלעדית לזכויות בדירה. לאחר שנודע למבקשת כי זכות החכירה בדירה פקעה ולצורך הסדרת זכויות אלו פנה ב"כ המבקשת ביום 11.8.2013 לעו"ד ורד זיו און שהייתה אמונה על העברת הזכויות בדירה בעת הרכישה. לטענת האחרונה, אין בידה כל חומר בעניין רכישת הדירה על ידי המנוחה והיא איננה עוד בקשר עם המוכרת או מי מטעמה.

    

   בנוסף נודע לב"כ המבקשת כי ביום 6.1.1981 נמחקה החברה מספרי רשם החברות עקב אי תשלום אגרות והגשת דוחות שנתיים כמתחייב בדין. משכך, לא הוארכה זכות חכירת החברה בדירה מאז פקיעתה בשנת 1980. לא למותר לציין כי המבקשת הוכרה ונרשמה כיורשת זכויות המנוחה בדירה בנסח הרישום המתנהל בלשכת רישום המקרקעין. אך עקב מחיקת החברה ואי העברת המניות האמורות אין ביכלת המבקשת להאריך את זכות חכירת החברה בדירה. לאור זאת, פנתה המבקשת בבקשה להחייאת החברה לצורך הארכת זכות החכירה בדירה. כמו כן, מבקשת להכריז עליה כבעלת 10 מניות רגילות בחברה ולפטור אותה מחוב תשלום האגרות השנתיות שנצטברו.

    

   בין לבין, נוכח החלפת כתבי טענות הצדדים ודרישות המשיב להחייאת החברה, הצהירה הגב' לידיה מלץ, בתה של המוכרת ויורשתה, כי היא איננה מתנגדת להעברת כל 10 מניות החברה שהיו בבעלות הוריה, למבקשת זאת בהתאם לצו הירושה של המנוחה. גב' מלץ התחייבה לעשות כן ללא כל תמורה לשם השלמת עסקת רכישת הדירה על ידי המנוחה. כמו כן, נודע לב"כ המבקשת על בעל מניות נוסף בחברה – מר שלמה זילבר. עקב כך, ביום 12.2.2015 הגיש ב"כ המבקשת את תצהירו של מר זילבר, בעל מניות הנדחות בחברה, שבו הצהיר כי איננו מתנגד להעברת המניות על שם המבקשת וזאת ללא תמורה מצדה.

    

   כמתחייב מפקודת החברות ומתקנות החברות (אגרות), התשס"א–2001, חברה מחוקה ממשיכה לצבור חובות בגין אי תשלום האגרות השנתיות. אי תשלום האגרות במרוצת השנים צבר חוב בסך 48,096 ש"ח. המשיב אינו מתנגד להחייאת החברה, אך מתנה את קבלת הבקשה במספר תנאים וביניהם פירעון מלא של חוב אגרות החברה. תנאי, עליו הצדדים חלוקים.

    

2. סלע המחלוקת

   לטענת המבקשת, אין להתנות את החייאת החברה בתשלום האגרה, הואיל ומדובר בחברה לא פעילה אשר תפקידה העיקרי היה להירשם כחוכרת הדירה. ככל שעולה מתדפיסי רשם החברות, החברה הגישה דו"ח שנתי אחרון ביום 16.11.1967 ונמחקה בטרם רכשה המנוחה את זכויות הבעלות בדירה. לטענת המבקשת, המנוחה לא ידעה על בעיית רישום הזכויות בדירה בעת הרכישה ועניין זה נודע לה, למבקשת, רק לאחרונה בעת הצורך לחידוש החכירה (סעיף 3 לתצהיר המבקשת). בשל כך ונוכח היעדר כל קשר עם בעלי מניות החברה וביניהם מוכרת הדירה, טוענת המבקשת כי אין זה צודק להשית את מחדלם עליה ולדרוש כי היא שתישא בתשלום האגרות.