-
המבקשים הגישו תובענה מתוקנת למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הדבקת הצו לסילוק יד מהמקרקעין הרלבנטיים, והצו עצמו מיום 3.12.2012, בטלים בשל זכויותיהם במקרקעין ובשל פגמים מהותיים שנפלו בהוצאת ההתראה והצו.
-
המשיבה הגישה תשובה לתובענה וטענה שזו הוגשה באיחור ושיהוי, שלא נפל כל פגם בהוצאת הצו, ולמבקשים אין זכויות במקרקעין.
עניינים דיוניים
-
בפני כב' המותב הקודם התנהלו דיונים מקדמיים וכן דיון הוכחות, ובפני מותב זה נערך דיון הוכחות נוסף ונשמעו סיכומים בעל פה.
-
במסגרת התובענה המתוקנת נכללו סעדים נוספים (ס"ק ב', ג' ו-ד'), ובכלל זה הקצאת שישה מגרשים לפי הסכם שלפי הטענה נחתם בין הצדדים בשנת 2004, ועתירות נוספות, אלא שסעדים אלה נמחקו על ידי ב"כ המבקשים בדיון הוכחות שנערך בפניי.
מחיקת התובענה כנגד מועצה מקומית תל שבע
-
התובענה הוגשה במקור גם כנגד המועצה המקומית תל שבע (להלן: "המועצה"), אלא שזו נמחקה בהסכמת הצדדים, ללא צו להוצאות (החלטה מיום 6.7.2013).
במסגרת התובענה המתוקנת צוינה המועצה כמשיבה נוספת, אך לא מצאתי שהתבקש בעניינה סעד אופרטיבי כלשהוא, לא נטען בפניי שהתובענה הומצאה לה, או שנדרשה למתן תשובה, ולא הועלו טענות בעניינה בסיכומי הצדדים, ולכן לא היה מקום לצינה כבעלת דין נוספת.
לאור האמור לעיל, התובענה המתוקנת שהוגשה כנגד המועצה נמחקת ללא צו להוצאות.
בקשה לצירוף ראיות
-
המבקשים הגישו בקשה לצירוף ראיות נוספות לאחר סיום דיוני ההוכחות ומתן הסיכומים. הוגשה תגובה מטעם המשיבה, וכן הוגשה תשובה.
לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה זו.
המבקשים ביקשו להגיש מסמכים שונים הנוגעים למשקל שהוצב במקרקעין, וכן לגבי התקנת מד- מים במקום. הבקשה להוספת ראיות לא נתמכה בתצהיר ודי בכך כדי להורות על דחייתה. מעבר לכך, לא מצאתי שהועלו בפניי טעמים של ממש מדוע נבצר מהמבקשים להגיש את המסמכים עובר לדיון הראיות. אין המדובר במסמכים שלא היו ידועים למבקשים, או שלא היה ניתן לקבלם, או לאתרם, טרם דיון ההוכחות, ונראה שבכוונתם לעשות "מקצה שיפורים" לאחר תום הליך ההוכחות ומתן הסיכומים. מכל מקום, סבורני שהוצגו בפניי ראיות בכמות מספקת לגבי מועד תפיסת המקרקעין על ידי המבקש, ולכן אינני סבור שאי צירוף המסמכים הנוספים יגרום לו לנזק של ממש.
דיון והכרעה
-
עסקינן בתובענה מטעם המבקשים להורות על ביטול הצו שהוצא על ידי המשיבה ביום 3.12.2012, לצורך פינוי המקרקעין הרלבנטיים, חלקה 5, בגוש 10005902, נקודת ציון 186014/572702, על פי הסמכות שהוקנתה לממונה מטעמה על פי סעיף 4.(א) לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981 (להלן: "הצו"; "החוק").
-
הצו הוצא לאחר שביום 15.10.2012 הומצאה התראה בדרך של הדבקה על המבנה שבמקרקעין (תצהיר נציג המשיבה, תומר דמוזה, ס' 8).
-
בתלונה שהוגשה למשטרה ביום 21.10.2012 על ידי נציג המשיבה, המפקח תומר דמוזה, נטען- "הפלישה נעשתה באמצעות בנייה של מבנה קל מפח איסכורית המשמש כעסק של מתכות, כמו כן קיים במקום משקל לשקילת משאיות ושקילת מתכות וברזל, בשטח הפלישה מפוזרים חלקי מתכת ופסולת" (נספח 6 לתשובה).
-
בתובענה המתוקנת נטען שהמבקש 1 (להלן: "המבקש") תפס את המקרקעין בתחילת שנת 2008, וזאת במסגרת הסדר עם נציגי המשיבה והמועצה המקומית תל שבע, והוא מחזיק בהם כדין, והמשיבה לא פעלה בתוך 6 חודשים להוצאת צו הפינוי.
-
בסעיף 4.(א) לחוק, שעניינו התנאים להוצאת צו הפינוי על ידי הממונה מטעם המשיבה, נקבע-
"תפס אדם מקרקעי ציבור, ושוכנע הממונה, לאחר שעיין בדין וחשבון בכתב מאת פקח שביקר במקום ועל סמך מסמכים לענין הזכויות במקרקעי הציבור ולאחר שנתן לתופס הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, כי תפיסתם היתה שלא כדין, רשאי הממונה, בתוך שישה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר משלושים ושישה חודשים מיום התפיסה, לתת צו בחתימת ידו, הדורש מהתופס לסלק את ידו ממקרקעי הציבור ולפנותם, כפי שקבע בצו ועד למועד שקבע בו (להלן – מועד הסילוק והפינוי), ובלבד שהמועד האמור לא יקדם מתום שלושים ימים מיום מסירת הצו".
יוצא אפוא שלצורך הוצאת צו הפינוי על ידי הממונה מטעם המשיבה יש צורך במילוי ארבעה תנאים מצטברים-
א. אדם תפס מקרקעי ציבור;
ב. לדעת הממונה התפיסה אינה כדין;
ג. הצו ניתן תוך 6 חודשים מיום שהתברר לממונה דבר התפיסה שלא כדין;
ד. הצו ניתן תוך 36 חודשים מיום התפיסה.
"קיום דרישות החוק האמורות בהצטברותן הינו תנאי מוקדם להפעלת סמכות הרשות המוסמכת על-פי החוק ותנאי מוקדם לתוקפו המשפטי של צו הסילוק ... מקום שבהליך משפטי כאמור תופס הקרקע מעורר ראשונה את שאלת תוקפו המשפטי של צו הסילוק, מוטל על בית-המשפט בשלב ראשון, וקודם לבירור הזכויות, לבחון אם צו סילוק הפולש הוצא כדין, ואם מסגרת של ערר התופס על הצו הינה מסגרת הדיון הנאותה. בבירור חוקיותו של צו סילוק הפולש כאמור על הרשות המוסמכת לבסס את קיומם של ארבעת התנאים האמורים בסעיף 4 לחוק בהצטברותם, קרי: כי הקרקע שמדובר בה הינה קרקע ציבור, כהגדרתה בחוק, וכי העורר תפס אותה; כי הצו ניתן בתחום הזמנים עליהם מדבר החוק ..." (רע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון. להלן": "הלכת בן שמחון". 19.11.2003; פסקה 17).
-
המבקשים עתרו למתן סעד הצהרתי שלפיו הצו לא הוצא כדין על ידי המשיבה, ובגוף התובענה טענו שהמשיבה לא הוציאה את הצו בתוך פרק הזמן של 6 חודשים. המבקשים לא העלו טענה מפורשת בתובענה המתוקנת לגבי הוצאת הצו בחלוף פרק הזמן של 36 חודשים ממועד תפיסת המקרקעין, אלא שיש יותר מיסוד לקביעה שכיוונו לטענה זו, מכיוון שטענו שהמקרקעין נתפסו על ידם עוד בתחילת שנת 2008, מה גם שבאי כוח הצדדים התייחסו בסיכומיהם לסוגיה זו, ולכן יש לראותה כפלוגתא מן המניין.
-
לאור האמור לעיל יש לבחון את חוקיות הוצאת הצו על ידי הממונה מטעם המשיבה, כאשר נטל ההוכחה לעניין מילוי כל ארבעת התנאים הנ"ל רובץ על המשיבה.
-
מחומר הראיות שבפניי עולה כי המקרקעין הינם מקרקעי ציבור.
תומר דמוזה, מפקח מטעם המשיבה ביישובים תל שבע ושגב שלום (להלן: "המפקח"), הצהיר שמבדיקה שערך מצא שהמקרקעין שפורטו בצו הינם מקרקעי ציבור, בבעלות המדינה, ולא מצאתי שנסתר על גרסתו זו. המשיבה צירפה לתשובה מטעמה העתק של נסח טאבו של המקרקעין שממנו עולה שהינם בבעלות המדינה (נספח 1), ולא הוגשה ראיה לסתור מטעמם של המבקשים.
-
מחומר הראיות שבפניי עולה שהצו הוצא בתוך שישה חודשים מהמועד שנודע למפקח על כך שהמקרקעין נתפסו על ידי המבקשים.
המפקח הצהיר כי ביום 5.9.2012 הבחין בפלישה הנטענת במקרקעין, לאחר שמפקד המשטרה במקום הפנה את תשומת לבו לכך. ביום 15.10.2012 חזר למקום על מנת לצלם את המבנה ולהדביק את ההתראה לצורך פינוי המקרקעין. ביום 21.10.2012 הגיש תלונה בגין הפלישה הנטענת, ומכיוון שהמקרקעין לא פונו בתוך המועד שנקבע בהתראה, ביום 3.12.2012 הוצא צו הפינוי, וביום 9.12.2012 הודבק הצו על המבנה במקום.
בחקירתו הנגדית העיד שהחל את עבודתו כמפקח במקום בינואר 2012, אך הבחין בפלישה הנטענת רק בספטמבר 2012. ב"כ המבקשים נקט בקו חקירה שלפיה היה על המפקח להבחין במבנה ויתר הפריטים שבמקום במסגרת הסיורים שערך בשטח, עוד לפני ספטמבר 2009, ומכיוון שהמדובר במקום מרכזי ביישוב תל שבע, ולטענתו ניתן לראות את המבנה מהכביש העובר בסמוך, אך המפקח העיד שלא ביקר במקום לפני ספטמבר 2009, מכיוון שהשטח הנתון לפיקוחו הינו נרחב, ונדרש לו זמן רב לבקר בכל המקומות (ע' 17, ש' 19-22). עוד העיד שלפני כן היה בסמוך למקום והבחין שהייתה שם אשפה, ולכן לא מצא לנכון לבדוק מקרוב את מצב הדברים מכיוון שנתן עדיפות לבחינת אזורי המגורים (ע' 18, ש' 17-20). כן העיד שלא הבחין במבנה הנמצא במקרקעין מכיוון הכביש טרם שסייר במקום בספטמבר 2012 (ע' 18, ש' 26-30).
לא מצאתי שגרסתו של המפקח לגבי המועד שבו הבחין בפלישה הנטענת נסתרה בחקירתו הנגדית, ומכיוון שלטענתו הבחין בפלישה הנטענת ביום 5.9.2012, והצו הוצא ביום 3.12.2012, והודבק על המבנה במקום ביום 9.12.2012, הרי שהוצא בתוך 6 חודשים מהמועד שבו התברר למפקח דבר הפלישה הנטענת.
-
סבורני שלא עלה בידי המשיבה להוכיח כי הצו ניתן בתוך 36 חודשים ממועד תפיסת המקרקעין על ידי המבקש.
המבקש הצהיר שבעבר ניהל עסק למסחר בברזל באזור התעשייה בתל שבע. בסוף שנת 2007 פנו אליהם נציג המשיבה, מוטי, והכוונה למוטי אסיף, וכן יו"ר המועצה המקומית תל שבע, בבקשה לפנות את המקום, וזאת בהמשך להסכם שנחתם בשנת 2004 בין המבקש 2 לבין המשיבה, לפינוי המקום שבו פעל העסק וקבלת מגרשים חילופיים. כן טענו שהוסבר להם שהתעורר הצורך להקצות את המקום באזור התעשייה הישן לבני משפחה אחרת, משפחת חיידר, שביקשו לפנותם מהמקום עליו ישבו, לצורך הקמת בית ספר.
עוד הצהיר, שמוטי ויו"ר המועצה הקצו לו את המקרקעין הנדונים במהלך שנת 2008 לצורך העתקת מקום העסק למכירת ברזל, וכי במהלך התקופה מוטי ביקר במקום מספר פעמים.
גרסה זו, שלפיה המבקש העתיק את מקום עסקו למכירת ברזל במהלך שנת 2008 למקרקעין הנדונים, נתמכה בגרסאות שמסרו ענאד אלאעסם מוחמד, ששימש בתקופה הרלבנטית כראש המועצה, וכיום משמש בתפקיד ממלא מקום ראש המועצה, וכן אבו רקייק יוסף, שמילא בתקופה הרלבנטית, ועד למועד עדותו, את התפקיד של מזכיר המועצה.
ענאד אלעסם הצהיר שבשנת 2008 פנה אליו מוטי, נציג המשיבה, וביקש ממנו לסייע לו לשכנע את המבקש לפנות את השטח שבו ניהל את עסקו למכירת ברזל באזור התעשייה הישן תל שבע, על מנת שיוכל לפנות לשטח שיתפנה את בני משפחת חיידר, שעד אז ישבו בכניסה ליישוב במקום שהיה מיועד להקמת בית ספר. המבקש הבהיר שהעברת העסק למקום חדש כרוכה בעלות ניכרת, ובשנת 2008 העביר את עסקו למקרקעין הנדונים, והמועצה והמשיבה התחייבו בפניו שיוכל להפעיל בהם את עסקו עד למתן פתרון אחר, או עד להעמדת מגרשים חילופיים.
ענאד אלעסם חזר בחקירתו הנגדית על הגרסה העובדתית שהעלה בתצהירו, ובכלל זה העיד כי העברת עסקו של המבקש למקרקעין הנדונים נעשתה בהסכמת מוטי, נציג המשיבה, כפתרון זמני (עמ' 31-33), ומצאתי שעדותו מהימנה עליי.
יוסף אבו רקייק, מזכיר המועצה, חזר בחקירתו הנגדית על הדברים שנאמרו על ידי ענאד אלעסם לגבי נסיבות העברת עסקו של המבקש מהמקום הקודם למקרקעין הנדונים. "... אני ומוטי הלכנו למוסה למקום הישן איפה שהוא היה באזור התעשייה, ואמר לו תשמע מוסה אנחנו חייבים לאנשים האלה שיעזבו שם שיגורו במקום הברזל והם חייבים להתגורר איפה שהברזל שלך ואז מוטי הציע לו מקום חלופי איפה שהוא יושב היום וזהו" (ע' 35, ש' 1-5).
-
הוצגה בפניי חוות דעת של מומחה לפענוח תצלומי אוויר, סרגיי מאלישב, מחברת אופק צילומי אוויר. בחוות הדעת הוצגו שני תצלומי אוויר של המקרקעין הנדונים, האחד מיום 8.4.2009 (להלן: "תצלום 2009"), והשני מיום 26.3.2013 (להלן: "תצלום 2013").
בתצלום 2009 (הוגש גם כתצלום מוגדל וסומן ת/1) ניתן לראות שבמקום נמצא מבנה, משקל גדול, וכן ערימות מפוזרות שלטענת המומחה הינן גרוטאות ברזל.
בתצלום 2013 ניתן לראות את המבנה ואת המשקל, וכן ערימות שהמומחה זיהה כגרוטאות ברזל, הגם שהמיקום של חלק מהערימות השתנה.
מוטי אסיף, נציג המשיבה, הצהיר כי "בין השנים 2006 עד לחודש 10 2009 עבדתי במנהלה לקידום הבדואים בנגב ובין היתר הייתי מפקח היישוב תל שבע ואני מכיר היטב את היישוב ... עד אשר עזבתי את תפקידי במנהלת הבדואים בחודש 10 2009 שטח המקרקעין הנ"ל היה פנוי ולא היה בו עסק של גרוטאות".
לא מצאתי לנכון ליתן משקל של ממש להצהרתו הנ"ל, מכיוון שאינה מתיישבת עם העדויות שנסקרו לעיל, ובמיוחד עם תצלום 2009 שממנו עולה כי העסק למכירת ברזל פעל במקרקעין הנדונים במועד ביצוע צילום האוויר ביום 8.4.2009.
מעבר לכך, הצהרתו שעד למועד סיום תפקידו המקרקעין הנדונים היו פנויים אינם מתיישבים עם עדותו בחקירתו שלפיה המבנה הוקם עוד בשנת 2006 "... שפעם הוא היה לגמלים, כבשים וכל פעם משמש מישהו אחר מהמשפחה" (ע' 13, ש' 13-15).
כאשר מוטי אסיף עומת עם צילום 2009 העיד- " ... השטח הזה שהם מציינים בתצלום אויר זה שטח של מכולות שרופות של זבל שהמועצה נאלצת לפנות אותם למקום הזה איפה שהם מסומנות. אני עברתי קורס פיענוח תצאות וניתן לראות שיש פסולת לבניין ..." (ע' 13, ש' 12-14).
אני סבור שעדותו זו אינה משקפת באופן ממצה את הממצאים העולים מתצלום 2009, מכיוון שניתן להבחין במרחק מסוים מימין למבנה בריכוז של "צפרדעים" לאיסוף אשפה, אלא שעם זאת ניתן להבחין בבירור גם במבנה המשמש את העסק, במשקל, וכן בערימות שהמומחה זיהה כגרוטאות ברזל.
גם אם אצא מההנחה שיש להעדיף את עדותו מוטי אסיף על פני עדותו של המומחה לפענוח צילומי אוויר, שלפיה הערימות בעלות הגוון הבהיר, הנראות בתצלום 2009, הינן של פסולת בנייה, עדיין ניתן להבחין בערימות בעלות גוון כהה, שהמומחה טען להיותן גרוטאות ברזל, ולא מצאתי שעדותו בעניין זה נסתרה.
יש לציין שענאד אלעסאם, ששימש כראש המועצה בתקופה הרלבנטית, העיד כי- "היו למועצה באזור צפרדעים כי לא היה שטח לשים אותם ושמו אותם שם. האתר שם לא שימש לאשפה וזה לא היה מזבלה". ענאד העיד שהמשקל במקום לא שייך למועצה ולא הותקן על ידה במקום (ע' 31, ש' 1-7).
-
מוטי אסיף העיד בחקירתו הראשית שלמבקש לא היה עסק למסחר בברזל באזור התעשייה בתל שבע, במקום שאליו ביקשו לפנות את בני משפחת חיידר (ע' 13, ש' 4-9), אלא שעדותו אינה מתיישבת עם הגרסאות שמסרו ענאד אלעסם ויוסף אבו רקייק בעניין זה.
-
המשיבה טענה שניתן ללמוד על מועד תפיסת המקרקעין הנדונים מהגרסה שמסר המבקש במשטרה (נ/1), ביום 29.10.2012.
המבקש 1 מסר במשטרה לגבי מועד פתיחת העסק- "אני פתחתי לבד לפני שנתיים או שלוש לא יותר משלוש שנים ותיק במע"מ ומס הכנסה פתחתי לפני שנה וחצי ... " (ע' 2, ש' 8-9 בחקירה).
יש לציין שחקירתו של המבקש במשטרה התמקדה בחשד שהוא מנהל מסחר לא חוקי בחומרי תשתיות גנובים, וחלקי חילוף גנובים לרכבים (ראו בפתיח לחקירה), חשדות שהוכחשו על ידי המבקש בחקירתו, ומכל מקום לא מצאתי שהחקירה מוקדה או מוצתה די הצורך לגבי הנסיבות הנוגעות לתפיסת המקרקעין על ידו, או לגבי מועד התפיסה.
מעבר לכך, גם אם אצא מההנחה שיש מקום להיצמד באופן דווקני לגרסה שהעלה המבקש בחקירתו לגבי מועד פתיחת העסק במקרקעין הנדונים, הגם שלא נעשה מאמץ של ממש במהלך החקירה להתמקד בפרטים הנוגעים למועד עלייתו על המקרקעין, הרי שיוצא מגרסתו שהחל לנהל את העסק במקרקעין הנדונים, לכל המוקדם, באוקטובר 2009, וממילא המדובר בתקופה העולה על 36 חודשים בשים לב למועד הוצאת הצו ביום 3.12.2012.
ב"כ המשיבה טען בסיכומיו שהמבקש מסר במשטרה שהעסק קיים כשנה וחצי, אלא שבדיקה מדוקדקת יותר של גרסתו בעניין זה מובילה, לטעמי, לתובנה אחרת. בדו"ח החקירה נרשם (ע' 3, ש' 67-68)- "ש. לפני שבקר הצטרף אליך לעסק על שם מי הוא היה רשום" ת. לא היה רשום בכלל לא ניהלתי ספרים וכבר הענישו אותי על זה רשמית העסק קיים בערך שנה וחצי". יוצא אפוא שגרסתו של המבקש התייחסה למועד שבו החל לנהל ספרים ולדווח לרשויות המס, ולא למועד עלייתו על המקרקעין.
מכל מקום, אני סבור שיש מקום להתייחס בזהירות הראויה לגרסה שהעלה המבקש במשטרה לגבי מועד תפיסת המקרקעין, בשים לב לכך שהחשדות שהופנו כנגדו לא עסקו במישרין בסוגיה זו, החקירה לא מוצתה די הצורך בכל הנוגע לסוגיית ועד עלייתו על המקרקעין, ויש ליתן את המשקל הראוי לגרסאות שמסרו ענאד אלעסאם ויוסף אבו רקייק לגבי נסיבות עלייתו של המבקש על המקרקעין במהלך שנת 2008, לאחר שהתבקש לפנות את עסקו למכירת ברזל ממקום אחר בתל שבע, ועבר למקרקעין הנדונים, וכן יש ליתן את המשקל הראוי לממצאים העולים מצילום 2009, שנערך ביום 8.4.2009.
-
ב"כ המשיבה הפנה לחקירתו במשטרה של באקר אעסם (להלן: "באקר"), שהינו בן אחיו של המבקש, ומשמש כשותפו בעסק למסחר בברזל, שמסר כי העסק נפתח על ידו בשנת 2010- "ש. כמה זמן יש לך את העסק הזה? ת. משנת 2010 אני הקמתי את העסק הוא רשום על שמי ואני מנהל אותו. ש. האם העסק הזה היה קיים לפני שנת 2010 כשפתחת אותו. ת. לא הוא לא היה קיים". כן מסר שהמבקש עובד עמו בעסק, ומקבל ממנו משכורת (נספח 2 לתשובה).
לא מצאתי לנכון לתת משקל של ממש לגרסה שמסר באקר במשטרה לגבי מועד פתיחת העסק מהטעמים הבאים.
למרות שלא הובעה התנגדות להגשת חקירתו במשטרה של באקר, האחרון לא הובא בפניי למתן עדות מטעמה של המשיבה, שביקשה להסתמך על גרסתו, ויש ליתן את המשקל המתאים לכך שגרסתו לא הועמדה למבחן בחקירה נגדית בבית המשפט, מה גם שהמבקש עומת בחקירתו הנגדית עם הגרסה שבאקר מסר במשטרה, והעלה גרסה לעומתית בעניין זה, כפי שיפורט בהמשך.
המבקש מסר בחקירתו במשטרה (נ/1) שבאקר הצטרף אליו כשותף בעסק כשנה וחצי לפני החקירה. "ש. מתי הצטרף אליך בקר לעסק? ת. כשסידרתי את הניירות לפני שנה וחצי משהו כזה".
במהלך חקירתו במשטרה של באקר נערך עימות בינו לבין המבקש, והאחרון עמד על כך שבאקר הצטרף אליו כשותף לעסק בשלב מאוחר יותר . "... בהתחלה אני שלמתי את הכסף ובקר לא היה איתי כשהתחלתי, הוא היה בא אלי ועוזר לי, הוא לא היה אתי שותף בהתחלה בעסק".
כאשר המבקש עומת בחקירתו הנגדית עם הגרסה שבאקר מסר במשטרה, הוא עמד על כך שפתח את העסק לבד, וכי בקר הצטרף אליו כשותף בשלב מאוחר יותר (ע' 9, ש' 1-7). עוד העיד שהעביר את העסק למקרקעין בשנת 2008, לאחר שפינה את השטח הקודם שבו פעל העסק בתל שבע, לפי בקשת מוטי (ע' 10 למעלה). כן העיד שבאקר לא אמר את האמת במשטרה לגבי מועד תחילת הפעילות של העסק, ולא היה שותף של המבקש בעסק בשנת 2008 (ע' 10, ש' 22-23). עוד העיד שבחקירת המשטרה לא מסר שהעסק החל לפעול במקרקעין משנת 2008 מכיוון שלא נשאל על כך (ע' 11, ש' 2-3).
גרסתו של המבקש שלפיה החל לנהל את העסק במקרקעין בשנת 2008 נתמכת בהצהרותיהם ועדותם של ענאד אלעסאם ויוסף אבו רקייק, וכן בממצאים העולים מצילום 2009, ויש ליתן לכך את המשקל הראוי.
-
ב"כ המשיבה טען בסיכומיו שהמקרקעין שימשו את המועצה בשנת 2009 לפינוי אשפה, ולכן רוכזו בו "צפרדעים", ו- "המשאיות של האשפה מקבלות תשלום על פי נפח האשפה", ויכול שכיוון בכך להימצאותו של המשקל במקום, אלא שטענה זו אינה נתמכת בחומר הראיות שבפניי, מה גם שענאד אלעסאם העיד שהמקרקעין לא שימשו את המועצה כמזבלה.
-
עניין נוסף שיש להידרש אליו הינו שיקול הדעת שהפעיל המפקח תומר דמוזה לגבי תפיסת המקרקעין על ידי המבקש, עובר להוצאת הצו.
בהלכת "בן שמחון" נקבע כי על הממונה להצביע בפני בית המשפט שהייתה בידו עילה מספקת להוצאת הצו, שהינה בגדר עשיית דין עצמית של הרשות, ולפיכך יש לנקוט בה בזהירות ובצמצום, תוך בחינת העניינים הבאים- "ברור על פניו שמדובר בתפיסה שאינה כדין ואין עולה בענין זה ספק של ממש, המחייב בחינה. שאם לא כך הדבר, על המדינה להיזקק לתביעת סילוק יד רגילה ...", וכן- שהמדובר בפלישה טרייה במסגרת גבולות הזמן שעמיד המחוקק לרשויות המדינה. עוד נקבע שמקום שבו תנאים אלה אינם מתקיימים הרי שהצו שהוצא אינו בר תוקף (שם, פסקה 18).
-
במקרה הנדון, אני סבור שהמפקח לא ערך את מלוא הבדיקות הנחוצות על מנת לוודא שתפיסת המקרקעין על ידי המבקש נעשתה בתוך התקופה של 36 חודש טרם הוצאת הצו.
-
המפקח העיד שמפקד המשטרה במקום הפנה את תשומת ליבו לעסק למכירת ברזל המתנהל במקרקעין.
לאור הימצאותם של המבנה, המשקל, וערימות גרוטאות הברזל במקרקעין, היה צריך להיות ברור שאין המדובר בפלישה טרייה, שאירעה זה מקרוב, והיה מקום לערוך בירור לגבי מועד תפיסת המקרקעין על ידי המבקש, על מנת לבחון האם התקיימו כל התנאים שנקבעו בחוק לצורך הוצאת הצו.
-
כאשר נשאל המפקח מהן הבדיקות שערך לגבי מועד תפיסת המקרקעין העיד שקיבל מידע מאנשים, "ש. איך בדקת? ת. לפי עדויות בשטח ... לפי מידע שקיבלתי מאנשים ... אנשים שאני שואל... אני שואל אנשים בסביבה..." (ע' 19, ש' 19-30). המפקח לא ידע לציין בחקירתו מי הם אותם האנשים שעמם ערך את הבדיקה לגבי מועד תפיסת המקרקעין, ולא ברור מהו המידע שקיבל מהם.
-
בתצהירו אין התייחסות לגבי הבדיקות שביצע בנוגע למועד תפיסת המקרקעין עובר להוצאת הצו.
-
המפקח העיד שבחן צילום אוויר "מלפני יותר משלוש שנים אך לא רלוונטי" (ע' 20, ש' 13). יש לציין שמידת הרלבנטיות של אותו צילום אוויר שבחן אינה ברורה מכיוון שלא מצא לנכון להציגו, ולא ברור מתי נערך ומה ניתן ללמוד ממנו.
מכל מקום, המפקח לא מצא לנכון לבחון צילומי אוויר נוספים שנערכו בהתייחס למקרקעין, וככל שהיה בודק היה מוצא, כפי שהמבקש בדק ומצא, שקיים צילום אוויר שנערך על ידי חברת "אופק" ביום 8.4.2009, שממנו ניתן ללמוד שבמקום התנהל עסק למסחר בברזל עוד באותו הזמן.
-
המפקח אף לא מצא לנכון לפנות למועצה המקומית לצורך בירור מועד עלייתו של המבקש על המקרקעין, הגם שהמבקש פנה אליו וטען שתפס את החזקה במקרקעין מכוח הסכם עם המועצה (ס' 6 לתצהיר המפקח), וככל שהיה פונה יש להניח שנציגי המועצה היו מוסרים לו מידע בעניין זה, כפי שהעידו בהליך זה.
לעניין מועד הגשת התובענה
-
המשיבה טענה כי התובענה הוגשה באיחור של כשבוע ימים לבית המשפט, מכיוון שהדבקת הצו במקרקעין נעשתה ביום 9.12.2012, ואילו התובענה הוגשה ביום 15.1.2013.
-
המבקש לא עתר במפורש להארכת המועד להגשת הבקשה, אלא שבתצהירו מיום 15.1.2013 התייחס לעניין עיתוי הגשת הבקשה- "... קיבלתי צו פינוי והריסה מיום 9/12/12 ולפי בקשת מר אלעסם, ראש המועצה, הוקפא הצו עד למציאת חלופה הולמת בהתאם להסכמות שהגיעו איתי בעבר והפינוי של המקרקעין יתבצע תוך שנה".
מכיוון שלא מצאתי התייחסות לטענה זו בתצהירים שהוגשו מטעם נציגי המשיבה, ומכיוון שהמבקש, או ענאד אלעסם, לא נחקרו בעניין זה, יוצא שהמבקש לא נסתר על גרסתו זו, וסבורני שניתן לראות בכך טעם לגבי עיתוי הגשת התובענה.
-
מכל מקום, באשר למבחנים שעל בית המשפט לבחון לצורך הכרה בטעם מיוחד כדי להאריך מועד שנקבע בחיקוק, נקבע בהלכה הפסוקה שיש מקום לבחון את כלל נסיבות העניין, ובכלל זה- "... האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין" (ראו- בש"א (עליון) 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן. 23.8.2006; וכן ראו- ע"א (עליון) 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. 29.1.2002; בש"א (עליון) 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות המיסים. 14.3.2011).
-
מעבר לכך, בעניין שנדון ב- רע"א (עליון) 4088/14 סנא בדיר נ' רשות מנהל מקרקעי ישראל (2.7.2014), נקבע שלבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמי צדק, וכדי למנוע תוצאה בלתי סבירה, שעה שאין בחיקוק קביעה מפורשת המנוגדת לכך, ועל פי אמות המידה שנקבעו לעניין זה.
-
במקרה הנדון, מידת האיחור הינה של ימים ספורים, ולא נטען שהמשיבה הסתמכה על האיחור בהגשת התובענה. מעבר לכך, לאור הקביעה שהוצאת הצו על ידי המשיבה הייתה נגועה בחוסר חוקיות, מכיוון שהצו לא הוצא בתוך 36 חודשים ממועד תפיסת המקרקעין על ידי המבקש, ומכיוון שלא נערכה בדיקה ממצה על ידי המפקח לגבי מועד תפיסת המקרקעין, עובר להוצאתו, סבורני שכפות המאזניים נוטות להארכת המועד להגשת התובענה, על פני דחייתה בשל מועד הגשתה.
התוצאה
-
לאחר שבחנתי את כל המקובץ לעיל מצאתי לנכון לקבל את גרסת המבקש שלפיה תפס את החזקה במקרקעין במהלך שנת 2008.
-
התוצאה הינה שהתובענה מתקבלת במובן זה שהצו אינו עומד בחלק מהתנאים המצטברים שנקבעו בחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981, לצורך הוצאתו, ולפיכך יש לראותו כבטל.
-
לאור התוצאה לא מצאתי לנכון להידרש לסוגיית הזכויות הנטענות על ידי המבקש לגבי המקרקעין, וככל שהמשיבה תמצא לנכון להגיש תביעה רגילה לסילוק יד, בכפוף לדין, ניתן יהיה להידרש במסגרתה לסוגיית הזכויות במקרקעין, ולהכריע בה.
-
המשיבה תישא בהחזר אגרת בית המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
המשיבה תישא בשכר טרחתו של ב"כ המבקשים בסכום כולל של 3,540 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל.
מצאתי לנכון לפסוק שכר טרחה מופחת לאור דחיית הבקשה להוספת ראיות נוספות.
-
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
-
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ' סיוון תשע"ה, 07 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
|
|
|
משה הולצמן, שופט
|