חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ה"פ 16089-11-14 קיבוץ נגבה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל

תאריך פרסום : 04/08/2015 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
16089-11-14
25/01/2015
בפני השופטת:
תמר בזק רפפורט

- נגד -
המבקש:
קיבוץ נגבה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
עו"ד אביתר קנולר
עו"ד יניב בירנבאום
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל
עו"ד יעקב פונקלשטיין
החלטה
 

 

המבקש, קיבוץ נגבה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן – הקיבוץ), חוכר מן המשיבה (להלן – רמ"י) את שטחי הקיבוץ, לפי חוזה חכירה. בהיות רמ"י בעלת הקרקע, נחוץ לקיבוץ אישורה של רמ"י לפעילויות שונות הנוגעות למקרקעין, כגון: קבלת היתר בנייה, עסקאות בשטחי הקיבוץ ועוד. רמ"י מתנה אישורים אלו, בין היתר, בפרעון חובות של הקיבוץ לרמ"י. החובות שבמחלוקת הנם בעיקרם בגין שימוש החורג מתנאי חוזה החכירה, שנעשה, לטענת רמ"י, בשטחי הקיבוץ. על פי הנטען בתובענה, מדובר בדרישה לתשלום של קרוב לשני מיליון ₪ (1,944,314.85 ₪).

התובענה העיקרית

  1. הקיבוץ חולק על שיעור החיוב, ובפיו אף שתי טענות משפטיות נגד הסכומים בהם חויב:

    • הקיבוץ חולק על רמ"י באשר לפרשנות הגדרת המונח "מפעל" בחוזה החכירה – מטרת החכירה על פי החוזה הינה "למטרות 'משק חקלאי' ו'מפעל'". לטעמו של הקיבוץ, שוגה רמ"י בפרשנות הגדרת המונח "מפעל". על פי הטענה, חוזה החכירה מתיר לקיבוץ פעילויות הרחבות בהרבה מאלו המותרות לגישת רמ"י. כתוצאה מכך, מחייבת רמ"י את הקיבוץ בגין "שימוש חורג" בקשר עם פעילויות אשר, לטעמו של הקיבוץ, אין מקום להגדירן כ"שימוש חורג", אלא כפעילות "מפעל", המותרת על פי חוזה החכירה.

    • הקיבוץ סבור כי דרישת התשלום כוללת סכומים שלא היה מקום לדורשם ממנו, משום שהם התיישנו. לטענת הקיבוץ, בהתאם להלכה שנפסקה ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עלית (פורסם במאגרים; 20.6.10), התניית אישור רמ"י לפעילויות שונות, בפרעון חובות שהתיישנו, היא אמצעי פסיבי פסול לגביית חובות ישנים.

  2. כמפורט בתביעה העיקרית, לטענת הקיבוץ התנהלות רמ"י נוגדת את כללי מינהל תקין, ובכללם כללי הסבירות ותום הלב, כמו גם החובה להימנע משרירות לב ומשקילת שיקולים זרים. טענת הקיבוץ היא כי רמ"י, כרשות מינהלית, כפופה ל"עקרון חוקיות המינהל", על פיו, על פי הנטען, על רמ"י לפעול במסגרת הסמכויות שהוקנו לה בחוק ומכוחו, ובמסגרת זו בלבד. נטען כי אין ביכולתה של רמ"י להצביע על מקור סמכות להימנעותה ממתן אישורים, בגין חובות כספיים, ובפרט חובות כספיים השנויים במחלוקת.

    בקשת הצו הזמני

  3. במסגרת התובענה האמורה, פנה הקיבוץ בבקשה ל"צו עשה זמני לפיו ייאסר על המשיבה להתנות מתן שירותים למבקש... בתשלום דמי שימוש שנויים במחלוקת". במסגרת זו, הציע הקיבוץ להפקיד בקופת בית המשפט את מלוא הסכום השנוי במחלוקת, עד לסיום בירור התובענה העיקרית. הקיבוץ טוען, כי אי מתן הצו הזמני יגרום לעיכוב קידום הבנייה ופיתוח הקיבוץ, ומאידך היעתרות לצו, תוך הפקדת הסכום שבמחלוקת בקופת בית המשפט, לא תגרום לרמ"י כל נזק.

  4. בתשובה לבקשה, טוענת רמ"י, כי לא מעט מן האישורים שרמ"י מסרבת לתת, לא היו ניתנים גם אילו נפרע החוב הכספי של הקיבוץ, משיקולים הנוגעים לעניינים הספציפיים. עוד נטען כי באחד העניינים – השכרת קרקע לגידולים עונתיים – החוב הכספי כלל איננו מבין נימוקי רמ"י להימנעות מטיפול בעניין. עוד טוענת רמ"י, כי השימושים החורגים בגינם נדרש עתה הקיבוץ לשלם כספים, אינם אלא הפרות חוזרות ונישנות של חוזה החכירה, תוך התעלמות מהחיובים הכספיים הנובעים מן ההפרות, מעשים המהווים עילה לביטול חוזה החכירה. לטענת רמ"י, פועלת היא כדין ובמסגרת חובותיה, כאשר היא מוודאת שהקיבוץ ישלם את חובותיו בגין שימוש במקרקעי ציבור, שלא למטרה למענה הוקצו, תוך פגיעה בצדק החלוקתי, על חשבון כלל הציבור.

    עוד מבארת רמ"י כי מכוח בעלותה במקרקעין, זכאית היא להתנות בתנאים את הסכמתה לשינויים במקרקעין, ובהקשר זה היא מפנה לרע"א 15/87 מדינת ישראל נ' וייס (פורסם במאגרים; 26.12.90), כמו גם להחלטות הנהלת המינהל ומועצת מקרקעי ישראל, בדבר הימנעות ממתן שירותים ואישורים אלו ואחרים, לחוכר שהפר את תנאי החכירה ובגין חובות כספיים.

    בתשובתה אף מתייחסת רמ"י לטענות המשפטיות הספציפיות נגד החוב הכספי שהיא מייחסת לקיבוץ. אשר לטענה בדבר הגדרת "מפעל", מציעה רמ"י פרשנות שונה מזו לו טוען הקיבוץ ומבהירה, כי מדובר בעמדה עקבית של רמ"י לאורך שנים, הנדרשת לאור תכליתו של ההיתר שניתן לקיבוץ לקיים "מפעל" בשטחיו.

    אשר לטענת ההתיישנות טוענת רמ"י, כי מגבלת ההתיישנות היא אך טענת הגנה מפני תובענה כספית, ואיננה מאיינת את החוב הכספי. מכל מקום, לטענת רמ"י, מתקיימים במקרה דנן תנאי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, הקובע כי כשמודה נתבע בקיום זכות תובע, מתחילה תקופת ההתיישנות ביום ההודאה. במקרה דנן, לגרסת רמ"י, הודה הקיבוץ בחובותיו במשך השנים, ואף בשנת 2013, תוך פירוט טענות חישוביות בלבד כנגד החוב. הודאות אלו, כך נטען, "מאפסות" את מניין שנות ההתיישנות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן יעוץ אישי, שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
*
*
*
*

חיפוש עורך דין לפי עיר

המידע המשפטי שחשוב לדעת – ישירות למייל שלכם!
הצטרפו לניוזלטר וקבלו את כל מה שחם בעולם המשפט
עדכונים, פסקי דין חשובים וניתוחים מקצועיים, לפני כולם.
זה הזמן להצטרף לרשימת התפוצה
במשלוח הטופס אני מסכים לקבל לכתובת המייל שלי פרסומות ועדכונים מאתר פסק דין
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ