יהודה נ' גלעד ואח'

בהמשך לפסק הדין שניתן על ידי ביום 20.6.2016, בעניין זהות הארגון לו תינתן זכות שימוש בנכס המצוי בבית משותף בשדרות ויצמן 36 בנתניה, הידוע כגוש 8267 חלקה 57/1 (להלן: "הדירה"), ניתן בזאת פסק דין משלים.

רקע עובדתי

1. ביום 20.6.2016 ניתן פסק דיני (להלן: "פסה"ד המקורי") בתובענה שהגיש המבקש, מר יהודה דורון (להלן: "דורון" או "המבקש"), כנגד המשיבים 1-2 מר עמיר גלעד וגב' ענבל גלעד (להלן: "המשיבים 1-2" - שהודיעו כי אינם טוענים לזכויות בדירה), וכן כנגד הקבלנים אשר בנו את הבניין בו מצויה הדירה (יכונו להלן יחדיו: "הקבלנים") - המשיב 3, מר אברהם דננברג (להלן: "דננברג" או "המשיב 3"), המשיב 4, מר ניסים מזרחי (להלן: "מזרחי" או "המשיב 4") והמשיב 5, מר מנשה יוהנה ז"ל (אשר בעקבות פטירתו לאחר הגשת התובענה - נמחק מן ההליך).

    

2. במסגרת פסה"ד המקורי נקבע, כי הדירה נמכרה לדורון על-ידי הקבלנים בהסכם תקף ומחייב (להלן: "ההסכם"), אך כי כוונתם המשותפת של הצדדים להסכם הייתה להקדישה לשימושו ולפעילותו של ארגון נכי הפוליו נתניה (להלן: "ארגון הפוליו נתניה"), בו כיהן דורון כיו"ר בתקופה הרלוונטית. ואולם, בעקבות הצהרת דורון לפיה ארגון הפוליו נתניה חדל מלהתקיים וכי כיום הוא משמש כיו"ר ארגון נכי הפוליו ישראל (ע"ר) (להלן: "ארגון הפוליו ישראל"), נקבע בפסה"ד המקורי כי רישומם של המשיבים 1-2 כבעלי הזכויות בדירה ימחק ממרשם המקרקעין, וכי הבעלות בה תירשם על-שם דורון, אך זאת בכפוף לרישום הערה לטובת ארגון הפוליו ישראל בדבר שימוש בדירה עבור ארגון זה ולצרכיו. לאור זאת נקבע בפסה"ד המקורי, כי על דורון להגיש הודעה מטעם ארגון הפוליו ישראל לפיה פסק הדין האמור הובא לידיעתו, וכן את פרטיו המלאים של ארגון זה לשם ביצוע הרישום.

    

3. לאחר מתן פסה"ד המקורי, הגיש דורון הודעה מטעם ארגון הפוליו בישראל לפיה אין לארגון עניין להחזיק או להשתמש בדירה, וכן בקשה לחתימת פסיקתא בה צוין דורון כבעליה של הדירה בשלמות, ללא כל סייג ביחס לזכות השימוש בדירה לארגון הפוליו ישראל. בתגובה טען דננברג, כי בקשת הפסיקתא נגועה בניגוד עניינים וכי יש בה כדי לעקר את קביעת פסה"ד המקורי. לאחר תשובת דורון, ניתנה על-ידי החלטה ביום 6.10.2016 (להלן: "החלטת 2016"), כי נוכח הודעת ארגון הפוליו ישראל כי איננו מעוניין בזכות השימוש בדירה, ולאור הקביעה בפסה"ד המקורי כי כוונתם המשותפת של הצדדים בהסכם הייתה קיומו תוך העמדת הדירה לשימושו של ארגון הפועל לטובתם של נכי מחלת הפוליו ועל מנת לייתר טענות בדבר ניגוד עניינים אפשרי – יועבר העתק מפסה"ד המקורי לארגון הגג של ארגוני הנכים בישראל (להלן: "ארגון הגג"), אשר ימסור המלצה בדבר ארגון מתאים אחר שיהיה מעוניין להשתמש בדירה (ואשר לטובתו תירשם הערה בדבר זכות שימוש בלתי-חוזרת בדירה).

    

4. על החלטת 2016 הגיש דורון בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 8671/16). במסגרת פסק הדין אשר ניתן בערעור (להלן: "פס"ד הערעור"), נקבע, בין היתר, כי בנסיבות הקונקרטיות בהן הודיע ארגון הפוליו בישראל על העדר עניין מצדו לשימוש בדירה, ניתן היה לקבוע במסגרת החלטת 2016 את אכיפה ההסכם בקירוב באופן אחר, דהיינו באמצעות קבלת המלצה מארגון הגג אודות זהות הארגון אשר יזכה בזכות השימוש בדירה, וזאת משני טעמים: הראשון, פסה"ד המקורי קובע את זכויות הצדדים באופן עקרוני אך איננו בגדר החלטה סופית ביחס ליישום, קרי, באשר לזהות המדויקת של הארגון לו תינתן זכות השימוש בדירה; והשני, גם בהנחה כי פסה"ד המקורי מהווה קביעה סופית בדבר זהות הגורם שיזכה בזכות השימוש, דבר סירובו של גורם זה – ארגון הפוליו בישראל - לא היה צפוי, ובהעדר הימצאותה של תמונה מלאה בפני בית המשפט ניתן להכיר בסמכותו לעיין מחדש במסקנתו, קל וחומר כשזו איננה מאפשרת קיום הנקבע בפסה"ד המקורי. בית המשפט העליון הוסיף כי אכיפה בקירוב באופן אחר, כפי שבוצעה בפועל בהחלטת 2016, היא הנאמנה ביותר לפסה"ד המקורי, וכי אין מדובר בהחלטה סופית שכן לא נקבעה במסגרתה זהות הארגון לו תינתן זכות השימוש בדירה, אלא אך נתבקשה המלצה בנושא מארגון הגג, כאשר רק לאחר מתן המלצה כאמור ניתן יהיה לקבוע אם מדובר באכיפה בקירוב או שמא ביצירת הסכם חדש עבור הצדדים.

   לפיכך נקבע בפס"ד הערעור, כי אקבל לעיוני את המלצת ארגון הגג בדבר זהות הארגון שיקבל את זכות השימוש בדירה (או כל המלצה אחרת שתתבקש, בהתאם להחלטה מיום 15.12.2016), ולאחר קיום דיון ושמיעת טענות הצדדים בדבר הגורם המומלץ והיות הדבר בגדר אכיפה בקירוב – לרבות חקירת מצהירים ושמיעת עדויות ככל שהדבר יידרש – יינתן פסק-דין משלים.