ה"פ 11456-03-14 לנגר נ' קיבוץ גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ

רקע וטענות

1. המבקש עותר לפסק דין הצהרתי שלפיו על המשיבה ("המשיבה" או "הקיבוץ") לבטל נוהל הקיים אצלה, הקובע כי חברותו של חבר בקיבוץ המוכר את ביתו פוקעת, גם אם הוא ממשיך להתגורר בקיבוץ. לטענת המבקש, הנוהל הוא מקפח ויש להורות על ביטולו, ולחלופין יש להורות כי על הקיבוץ לפצות חבר שחברותו פקעה בנסיבות כאלה בהתאם לשווי זכויותיו השונות (זכות להבטחת גמלה פנסיונית, ערך רווחים עתידיים, ערך חלק החבר בנכסי הקיבוץ, סכום דמי החברות ששולם ועוד) בעת פקיעת החברות.

2. המבקש ובת זוגו התקבלו לחברות בשנת 2005. משנת 2006 הם התגוררו בבית שבנו על חלקת קרקע שהקיבוץ הקצה להם. בשנת 2010 התגרשו בני הזוג וכל אחד מהם מתגורר בדירה נפרדת ששכר בתחום הקיבוץ (במאמר מוסגר יצוין שלימים חזרו המבקש ובת זוגו לקיים מסגרת של תא משפחתי, אולם לטענת המבקש עובדה זו אינה רלוונטית להכרעה בתובענה). לטענת המבקש, הוא נקלע לקשיים כספיים המאלצים אותו למכור את הבית, שעל פי ההסכם בין בני הזוג עבר לבעלותו. לטענתו, מכירת הבית תביא באופן אוטומטי לפקיעת חברותו של המבקש, וזאת בתוקף נוהל שהתקבל בשנת 2011 מכוח סעיף 44ב(2) לתקנון הקיבוץ (בהתאמה, "הנוהל" ו"התקנון"). בקשר לכך הפנה המבקש להוראת סעיף 44ב לתקנון ולנוהל, שבו נקבע נוסח ההודעה שחבר קיבוץ נדרש לחתום עליו כאשר הוא מוכר את דירתו. לטענת המבקש, הנוהל התקבל בניגוד לתקנון, הוא מקפח ונועד להשיג מטרות זרות. המבקש טוען כי התקנון כמוהו כחוזה אחיד, ומכאן כוחו של בית המשפט להתערב בתנאים שתוצאתם קיפוח. עוד טוען המבקש כי הנוהל נוגד את תקנת הציבור, הוא פוגע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והוא מהווה גם קיפוח כמשמעו בסעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ("חוק החברות"), יש בו משום גזל והפקעת זכויות קניין של המבקש, עשיית עושר ולא במשפט וקיום חוזה שלא בתום לב.

3. הקיבוץ טוען שבניגוד לטענת המבקש, הנוהל היה קיים ועמד בתוקפו כבר בעת שהמבקש ובת זוגו התקבלו לחברות בקיבוץ, ובקשתו הנוכחית אינה אלא ניסיון לשינוי בדיעבד של כללים שהוא קיבל על עצמו באותה עת. הקיבוץ טוען גם שמשמעות הבקשה היא שבית המשפט יתערב בכללים שקיבלו על עצמם חברי הקיבוץ, והדבר עומד בניגוד להלכה הפסוקה. הקיבוץ טען שגם לגופו של עניין אין לבקשה יסוד מספיק, וכי המבקש קורא בתקנון ובנוהל את מה שלא כתוב בו. בעניין זה טען הקיבוץ שלהוראת סעיף 44ב לתקנון יש הצדקה עניינית, והיא משקפת את הצורך לאפשר לקיבוץ לעמוד בהתחייבויותיו כלפי החברים, בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו-2005 ("תקנות הערבות ההדדית"). עוד טען הקיבוץ שמקורו של הסעד שהמבקש עותר לו, היינו פסק דין הצהרתי, הוא בדיני היושר, ולבית המשפט מסור שיקול דעת רחב אם להיעתר לו, וכי במקרה זה יש לדחות את התובענה גם, ובעיקר, בשל כך שהמבקש לא גילה עובדות ומסמכים מהותיים הדרושים לשם הכרעה בתובענה.

4. כאן המקום לציין שבפתיח של הבקשה ציין המבקש שהבקשה נוגעת לשאלות מהותיות של עובדה ומשפט, הזהות בחלקן לאלה שהעלה בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הקיבוץ (ת"צ 43368-06-13) שבעת הגשת התובענה הנוכחית עוד התבררה בפניי. ביום 1.6.14 הגיש המבקש בקשה להרשות לו להסתלק מן ההליך הייצוגי, ובהחלטה באותו יום ניתן לו מבוקשו. הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 5.3.14, וכשלושה חודשים לאחר מכן הגיש המבקש, העוסק בעריכת דין, בקשה בשם חברת הקיבוץ לאישור תובענה ייצוגית (ת"צ 31169-06-14 אמיר נ' קיבוץ גשר הזיו), בקשה שדחיתי בהחלטה מיום 16.5.15 ("בקשת האישור השנייה"). ראיתי לנכון להזכיר עניין זה מפני שכמסתבר, אחת מטענות המבקש בהליך הנוכחי עמדה לדיון גם בשתי בקשות האישור שאותן הזכרתי, היינו הטענה שהקיבוץ מפר את חובותיו כלפי החברים ואינו פועל די הצורך, או בכלל, על מנת להבטיח להם גמלה מינימלית לעת זקנה.

5. בקדם-המשפט שהתקיים ביום 27.10.14 הבאתי בפני הצדדים מתווה שיאפשר ליישב את המחלוקת בלא צורך בהכרעה שיפוטית, ולאחר כמה דחיות הודיע המבקש ביום 17.2.15 שהמתווה אינו מעשי ומשום כך ירד העניין מסדר היום. בעקבות כך התקיים ביום 3.5.15 קדם-משפט נוסף, שבגדרו הסכימה המשיבה שפסק הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות שהוגשו, אלא שהמבקש עמד על כך שיקוים בירור עובדתי. בעקבות כך התקיים ביום 9.7.15 דיון שבגדרו נחקרו המבקש וש' גרוסמן ("גרוסמן"), שתצהירו הוגש בתמיכה לתשובת הקיבוץ, חלף תצהירו של י' שלוסברג , שתמך בתשובה במקור. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.