דרעי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב שהוטל על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 16/1/10 למשך 30 יום.

על פי כתב האישום, בתאריך 16/1/10 בשעה 03:10, נהג מר יניב אלמליח (להלן: "הנהג"), ברכבו של המבקש, בהיותו שיכור. במסגרת בדיקה שנערכה לנהג נמצא ריכוז של 340 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

המבקש טען כי הנהג הנו בן דודו, בו פגש באקראי במהלך בילוי. לדבריו, בירר עם הנהג אם שתה אלכוהול והנהג השיב כי שתה רק חצי כוס בירה, לכן התיר המבקש לנהג "לעשות סיבוב" ברכבו החדש. המבקש טוען כי ישב לצד הנהג לאורך כל הנסיעה וכי סמוך לאחר תחילת הנסיעה נעצרו ע"י השוטרים. המבקש הוסיף כי הנו חייל בשרות סדיר וכי הרכב משמש את בני המשפחה. לטענתו, אביו זקוק לרכב לעסקיו ואמו לטיפולים רפואיים. אביו של המבקש טען כי הוא שרכש את הרכב וכי רשמו על שם המבקש בשל חובות שצבר וכדי לזכות בקצבה מביטוח לאומי.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה, הציג את תיק החקירה והפנה לראיות לכאורה כנגד הנהג. עוד טען ב"כ המשיבה כי תנאי סעיף 57ב(ב),(ג) אינם מתקיימים בנדון.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום:

על פי "דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות" נעצר הרכב לבדיקה אקראית ובבדיקת נשיפון עלתה אינדיקציה לשכרות.

השוטרים הבחינו בהתנהגות פרועה של הנהג והריחו ריח חזק מאד של אלכוהול מפיו.

על פי דו"ח "נסיבות המקרה", בוצעה לנהג בדיקה באמצעות מכשיר "הינשוף" שתוצאתה שיקפה ריכוז של 340 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

בדו"ח הפעולה וב"תחקור החשוד" הודה הנהג בפני השוטרים כי כשעה לפני הנסיעה שתה שתי כוסות וודקה ובקבוק בירה כשעה לפני מעצרו.

את בדיקת המאפיינים עבר הנהג בהצלחה, שכן עמד והלך באופן יציב ואף הצליח להביא אצבע לאף. בדו"ח העיכוב ובדו"ח נסיבות המקרה טען הנהג כי איננו שיכור למרות ששתה כאמור לעיל.

בתגובתו במסגרת דו"ח "נסיבות המקרה" טען הנהג כנגד תקינות מכשיר "הינשוף", אולם הלכה פסוקה היא כי "אין הוכחתה של נהיגה בשכרות מוגבלת אך לשאלת אמינותן של תוצאות הבדיקה המעבדתית. ניתן להסיקה מממצאים ובהם אופן הנהיגה עובר לעיכוב הנהג בידי השוטרים, מצבו ההכרתי כפי שנגלה לשוטרים, ריח האלכוהול הנודף מפיו ועוד" (רע"פ 10190/05 בן גורן נ' מדינת ישראל מיום 21/11/05).

במקרה דנן, ריח האלכוהול החזק שנדף מפי הנהג, כמו גם התנהגותו הפרועה ותוצאות הבדיקה באמצעות הנשיפון, מחזקים את תוצאות הבדיקה באמצעות מכשיר הינשוף.

הנה כי כן, נכון לשלב דיוני זה, קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של נהיגה בשכרות, המיוחסת למבקש לפי כתב האישום.

נהיגה בשכרות הנה עבירה שמהווה סיכון ממשי לשלום המשתמשים בדרך.

על פי סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקש והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

על פי סעיף 57ב(ג) בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, ובהתחשב בזיקה בין הבעלים לנהג.

במקרה שלנו, הנהג הנו בן דודו של המבקש.

המבקש טוען כי פגש בבן דודו לאחר בילוי לילי, כי בן דודו טען בפניו ששתה חצי בירה ובכל זאת אפשר לו לנהוג ברכב.

עפ"י דו"חות השוטרים, מפיו של הנהג נדף ריח חזק מאד של אלכוהול וכי התנהגותו היתה פרועה. המבקש נסע לצד הנהג ברכב ולכן חזקה עליו שהריח אף הוא את ריח האלכוהול החזק והבחין בהתנהגותו החריגה.