דרלי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 2.12.12 לפיה נקבע למערער נכות רפואית בשיעור 61%.

המערער נפגע בפיגוע איבה במהלכו נורה מספר פעמים באברים שונים. למערער נקבע נכות בשיעור 54% כנפגע פעולת איבה. המערער הגיש בקשה להחמרה. הוועדה הרפואית בדרג ראשון דחתה את בקשתו. המערער הגיש ערר בפני הוועדה דנן שקיימה שתי ישיבות. בישיבתה השנייה ביום 2.12.12 נתקבלה החלטתה לפיה שיעור נכותו הינה 61% מיום 21.8.11 (להלן הוועדה ולהלן ההחלטה בהתאמה).

2.המערער טען כי החלטת הוועדה אינה תואמת את חוות הדעת של ד"ר אמיר רובין בענין הצלקת שנותרה בירך ימין ואף לא בקשר להגבלות בפרק ירך ימין כך גם לא באשר לשיתוק של העצב האולנרי ביד שמאל וכן באשר לשברים בעמוד השדרה והגבלות התנועה בעמוד השדרה המותני. כן טען כי היה על הוועדה לקבוע לו נכות נפשית בשיעור גבוה יותר לאור הערותיו של ד"ר רובין שתיאר את הקושי התקשורתי שהיה לו עם המערער (שככל הנראה התקשה להבין שאלות). עוד טען כי הוועדה גילתה קליע בגופו של המערער שלא ידוע היה קודם לכן על המצאותו. ממילא צריכה היתה הוועדה לקבוע לו נכות רטרואקטיבית קודם למועד בו קבעה את החמרת נכותו הכוללת .

3.לטענת המשיב התייחסה הוועדה באופן מפורט לחוות הדעת של ד"ר אמיר רובין הסבירה את ממצאיה שהיו שונים מאלה של ד"ר רובין ולכן קיבלה חלקית את חוות דעתו . באשר לקליע הנוסף הרי שהוועדה למעשה חרגה מהמסגרת של החמרה. בכל אופן באשר לליקוי הנפשי הרי שבפני הוועדה לא היה אישור רפואי אודות החמרת מצב נפשי וממילא לא יכולה היתה לענות בדבר.

הכרעה

4.החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד, בפני בית הדין האזורי לעבודה.

5.באשר לעניינים שבהם הוועדה מצאה ממצאים שונים מאלה שאותם תיאר ד"ר רובין בחוות דעתו הרי שבענין זה אני מעדיף את עמדת הוועדה כפי שנקבע בהלכה הפסוקה בענין זה:

"בית הדין הזה לא יתערב בממצאים הרפואיים של הועדה הרפואית לעררים, כל עוד היא ממלאה את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות כיאות לועדה מעין שיפוטית. בוודאי שבית הדין הזה לא ישעה לטענה, שועדה היתה חייבת לקבל את דעתו של רופא פלוני, ותהיה מומחיותו בנושא כאשר תהיה, או שהיתה חייבת לבכר חוות דעת רפואית אחת על פני חברתה". בדב"ע לו /0-11 צבי סימן טוב נגד המל"ל

טענות ב"כ המערער בעיניין זה נדחות אפוא.

6.באשר לליקוי הנפשי לו טען ב"כ המערער הרי שבענין זה התייחסה הוועדה וקבעה למערער את שיעור הנכות שהיא סברה שיש לתת לו - 20%. כאמור בענין זה לא הביא המערער חוות דעת פסיכיאטרית הקובעת שיעור נכות אחר ומה שביקש בא כוחו שיקבע כי בשל קשיי תקשורת עם האורטופד שאותן הוא מציין תקבע הועדה נכות בשיעור אחר.

טענה זו מחוסרת בסיס עובדתי ומשפטי ויש לדחותה.

7.באשר לקליע שהתגלה לראשונה בגופו של המערער הרי שכאן לא ברור מה שיעור הנכות שנגרם בעתיו (אם בכלל) ומאמתי. נכון היה שהוועדה, במקרה מיוחד זה בו נמצא קליע / רסיס (אותו היא מזכירה בסעיף 27 לפרוטוקול) שלא בא לידי ביטוי קודם לכן, שתקבע באופן מפורש ממתי יש להעניק נכות בגינו (לא בהכרח הנכות צריכה להיקבע ממועד אחר בגין קליע/רסיס זה) . בכל אופן ענין זה צריך התייחסות מפורטת ומובדלת מהמועד שנקבע להחמרה , שהתייחס לכלל הפגימות. ענין זה נכון היה להתברר בפני הוועדה ולקבל התייחסות מתאימה ומנומקת מה שלא נעשה.

8.לנוכח כל האמור מוחזר אפוא עניינו של המערער לוועדה כדי שזו תתייחס לשאלה הבאה : האם הקליע/רסיס (שנזכר בס' 27 לפרוטוקול שנערך על ידה) גרם לנכות או להחמרתה אם כן איזה שיעור קשור אליו ומאמתי נוצרה הנכות .

שאר הטענות של ב"כ המערער נדחו כאמור.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בר"ע לנשיא ביה"ד הארצי או סגנו במועד שקובע הדין.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ד, (02 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.