דרייבר ישראל בע"מ נ' עו"ד אלירן ג'נח

השופט ע' פוגלמן:

1. המשיב, עורך דין במקצועו, הגיש נגד המבקשת, חברה המספקת מידע בנושא עלויות טיפולים ותיקונים ברכבים ושירותים קשורים נוספים, תביעה קטנה בגין הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק הספאם), בטענה כי זו שלחה לו 6 דברי פרסומת (להלן: ההודעות או דברי הפרסומת) ללא הסכמתו המפורשת לכך ומבלי שניתנה לו אפשרות להסיר את עצמו מרשימת התפוצה בהתייחס למרבית ההודעות. המבקשת – שלא הייתה מיוצגת באותו הליך – הגישה תביעה שכנגד, ובגדרה תבעה פיצויים בגין הוצאות שונות, לרבות בגין ההליך דנא. בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה (כב' הרשם הבכיר א' כרמלי) קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק למשיב פיצויים בסך 800 ש"ח לכל הודעה, לצד הוצאות משפט. התביעה שכנגד נדחתה.

2. המבקשת הגישה בקשת רשות לערער על פסק הדין, ובה טענה כי בית המשפט לתביעות קטנות היה צריך להביא לידיעתה את האפשרות לקבל היתר ייצוג בהליך ולהתיר לה להיות מיוצגת בהליך שהתקיים לפניו, בשל כך שהמשיב הוא עורך דין. לשיטת המבקשת, מאחר שיוצגה בהליך זה על ידי מנהלה הכללי (להלן: המנכ"ל) נפלו פגמים בייצוגה ובכלל זאת, לא הובאו ראיות הנמצאות ברשותה, אשר היה בהן כדי להוכיח שפעלה כדין. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט) דחה את הבקשה וקבע כי זו אינה עומדת באמת המידה הנוהגת לביקורת שיפוטית על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות. עוד נקבע כי גם לגופם של דברים אין עילה להתערב בקביעות העובדתיות בפסק הדין. בהחלטתו, התייחס בית המשפט המחוזי לראיות חדשות אשר – לפי הטענה – היו תומכות בכך שהמשיב נתן הרשאה לקבלת ההודעות וקבע כי לא ניתן לקבלן משהמבקשת לא הגישה בקשה מתאימה על פי הדין לצירופן לבקשת הרשות לערער. אשר לטענה כי על בית המשפט לתביעות קטנות היה לבחון מיוזמתו אפשרות למתן היתר ייצוג משפטי למבקשת, נקבע כי המשיב גילה כבר בכותרת כתב התביעה את דבר היותו עורך דין והמבקשת לא הציגה נימוק מניח את הדעת לכך שלא הגישה בקשה למתן היתר ייצוג; וכי הערכאה הדיונית בהליך התביעה הקטנה אינה מחויבת להציע לבעל דין להיות מיוצג מקום שבו בעל הדין שנגדו הוא עורך דין.

3. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. לטענת המבקשת, בקשתה מעלה שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, שעניינה חובתו של בית משפט לתביעות קטנות להציג, מיוזמתו, לבעל דין שאינו מיוצג את האפשרות למתן היתר ייצוג, כאשר הצד שכנגד הוא עורך דין, ואף לבחון אם ראוי ליתן היתר כאמור. לטענתה, הטלת חובה זו על בית המשפט לתביעות קטנות מתבקשת נוכח פסיקתו של בית משפט זה ברע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.3.2009) (להלן: עניין פרטוק), ואף יש בה כדי להגשים את עקרונות העדר הייצוג והשוויון בין בעלי הדין בהליכים המתנהלים בערכאה זו. לטענת המבקשת, יש בפערי הכוחות בינה לבין המשיב – שבאו לידי ביטוי בין היתר בכתבי הטענות ובהתנהלותם בדיון – משום טעם מיוחד המצדיק מתן היתר ייצוג לבעל דין בבית משפט לתביעות קטנות כהוראת סעיף 63(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). לגופם של דברים טוענת המבקשת כי המשיב נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת דברי פרסומת ממנה עת מילא את פרטיו האישיים באתר האינטרנט "WINWIN" (להלן: האתר); וכי היא לא הפרה את הוראות חוק הספאם באשר לדרכי הסרה מרשימת תפוצה. יוער, כי לאסופת הנספחים שצירפה המבקשת לבקשת הרשות לערער צורפו גם מסמכים הנוגעים לבדיקה שנעשתה בקשר לרישומי המשיב באתר.

4. המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות לערער הן בשים לב לאמת המידה המחמירה הנוהגת בהליכים כגון דא, הן לגופו של עניין, בהעדר עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. המשיב מדגיש כי עובדת היותו עורך דין נכתבה במפורש כבר בפתח כתב התביעה שהגיש וזו הייתה ידועה למבקשת, שהתייחסה אליו ככזה בכתב הגנתה. לדבריו, קביעה שלפיה בכל מקרה שבו עורך דין מגיש תביעה קטנה יהא על בית המשפט לפנות מיוזמתו-שלו לצד שכנגד ולהציע לו ייצוג מסכלת את כוונת המחוקק לאפשר בירור הליכים באופן מזורז ויעיל, גם כאשר בעל הדין הוא עורך דין במקצועו. ממילא, בענייננו – כך הטענה – לא מתעוררת שאלה עקרונית כאמור, וזאת משום שכתב ההגנה של המבקשת מלמד על כך שנערך על ידי גורם בעל ידע משפטי וכן מכיוון שלמבקשת ניסיון בהתמודדות עם תביעות מן הסוג דנן. לגישת המשיב, נוכח דברים אלה יש להניח כי המבקשת אף ידעה על אפשרותה לבקש מבית המשפט היתר ייצוג בהליך אך ביכרה שלא לעשות כן משיקוליה, ואין לה להלין אלא על עצמה בעניין זה. עוד נטען כי צירוף הראיות החדשות, שקבלתן נדחתה בהליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, כנספחים לבקשת הרשות לערער דנן נעשה בחוסר תום לב ומבלי ההיתר הנדרש לכך בדין, וממילא אין בראיות אלו כדי להועיל למבקשת בטענותיה.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיב ובנספחים שצירפו הצדדים, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, וזאת בסוגיה אחת שעניינה חובתו הנטענת של בית משפט לתביעות קטנות, כאשר אחד מבעלי הדין הוא עורך דין, להביא לידיעת בעל הדין שאינו מיוצג את האפשרות לבקש היתר ייצוג ולבחון – באופן יזום – מתן היתר זה. אני סבור כי לסוגיה זו השלכות רוחב החורגות מעניינו הפרטני של ההליך שלפניי ועל כן ישנה הצדקה ליתן רשות לערער. יתר השגותיה של המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי תחומות לדל"ת אמות המקרה ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקתנו להליכים מעין אלה (ראו למשל רע"א 1631/17 שקולניק נ' וטרינה כל מה שחדש על המדף בע"מ, פסקה 4 (11.5.2017); יוער כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיב בהתייחס לאופן שבו הוצגו – בבקשה דנן – ראיות חדשות שצירופן לא הותר בהליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, אולם נוכח התוצאה שאליה הגעתי, איני רואה להידרש אליה).

6. השאלה המונחת לפתחנו היא אם מקום שבו אחד מבעלי הדין לתביעה קטנה הוא עורך דין בהכשרתו או במקצועו (והדבר גלוי לצדדים ולבית המשפט), מחויב בית המשפט להציג, מיוזמתו, לפני הצד שכנגד את האפשרות להגיש בקשה למתן היתר ייצוג או לדון באופן יזום באפשרות זו. בית המשפט המחוזי השיב לשאלה זו בשלילה, בקבעו כי לא ראוי להטיל חובה קטגורית על בית המשפט לתביעות קטנות להידרש לנושא היתר הייצוג, בנתון בין היתר לאפשרותו של בעל הדין שמנגד לעתור לקבלת ייצוג אם יחפוץ בכך.

ייצוג בעלי דין בבית משפט לתביעות קטנות