דרדיק נ' סלקום ישראל בע"מ

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה, בהתאם לסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

בבסיס בקשת האישור, טענה להפרת הוראות הדין על ידי המשיבה, עת העמידה ללקוחותיה חבילת/חבילות המשך לגלישה, וזאת בלא שקבלה הסכמתם לכך.

רקע ועמדות הצדדים

1. ביום 13.10.2015 הגיש המבקש תביעה ובצידה בקשה לאשרה כייצוגית.

עניינה של בקשת האישור בטענה כי המשיבה, חברת סלקום (להלן: "המשיבה" או "סלקום"), מפרה את הוראות הדין כאשר היא מצרפת את לקוחותיה לחבילת/חבילות המשך לגלישה (להלן: "חבילת המשך"), מבלי לקבל הסכמתם לכך.

2. החל מחודש ספטמבר 2014 אפשרה המשיבה לחלק ממנוייה לאחר מיצוי חבילת הגלישה המקורית, באופן אוטומטי חבילות גלישה נוספות, בנות 1 ג'יגה, בתשלום של 5 ₪.

המשיבה פעלה ליידע את המנויים באמצעות משלוח הודעה בחשבון החודשי; וכן באמצעות משלוח שתי הודעות SMS; הראשונה לאחר ניצול 75% מחבילת הגלישה המקורית; והשנייה סמוך למיצוי החבילה המקורית עם ניצול 95% ממנה.

בהודעות אלו הודיעה המשיבה למנויים כי ככל שיבחרו להמשיך ולגלוש עם מיצוי החבילה המקורית, הם יחויבו בגין כל 1 ג'יגה בתשלום של 5 ₪.

3. הודעה זו, לפיה אם יחרוג הלקוח מנפח הגלישה הכלול בתוכניתו, אזי המשיבה תתחיל לחייב אותו עבור "חבילת גלישה אוטומטית", מכתיבה שינוי חד צדדי בהסכם ההתקשרות בין הצדדים, ומנוגדת להסכם שקובע שככל שלקוח יחרוג מנפח הגלישה הכלול בתוכניתו, תהא המשיבה זכאית להאט את קצב הגלישה.

4. כך אירע למבקש ולרעייתו. יוער, כי המנוי רשום על שם רעייתו של המבקש, ברם המבקש הוא שמנהל ומשלם את חשבון המנוי. מכאן ואילך, ההתייחסות תהיה למבקש.