דסה נ' קאופמן ואח'

פסק דין

1.ביום 12/4/10, בצומת שער העמקים, אירעה תאונה בין רכב התובע, אשר הגיע מכיוון צומת העמקים לבין רכב הנתבעת אשר יצא מקיבוץ שער העמקים.

הנתבעת יצאה מן הקיבוץ ופנתה לשמאל, אך מיד, סטתה לימין על מנת לפנות אל שביל לא סלול המוביל אל בית העלמין של הקיבוץ. התובע, אשר נסע במעלה הכביש המוביל אל קרית טבעון, בלם את רכבו והסיטו לימין, בנסיון לחמוק מן הנתבעת, אולם נסיונו כשל והוא פגע ברכב הנתבעת, בפינתו האחורית ימנית.

2.התובע העיד כי בהעדר שילוט אל בית העלמין, כלל לא היה מודע לכך שקיימת פניה שכזו ולכן, הגם שהבחין ברכב הנתבעת יוצא מן הקיבוץ אל עבר נתיב ההשתלבות לנתיב נסיעתו, לא שיער כי הנתבעת תבקש לחצות את נתיב נסיעתו לכיוון אותו שביל. התובע לא זכר מה היתה מהירות נסיעתו המדויקת, אולם טען כי האט במידה מסוימת, שכן במקום יש עיקול והמדובר בעליה. התובע טען כי הנתבעת נושאת במלוא האחריות לתאונה.

הנתבעת טענה כי טרם יציאתה מן הקיבוץ וידאה כי הדרך פנויה. לדבריה, לא ראתה את התובע מגיע והבחינה בו רק כאשר היתה כבר בתוך נתיב נסיעתו. לדבריה, אותתה בעת שפנתה שמאלה, אך לאחר מכן, טרם פנייתה אל השביל, לא אותתה לימין וניסתה להגיע במהירות המירבית אל השביל. הנתבעת טענה כי עצרה בתמרור "עצור" המוצב ביציאה מן הקיבוץ ובהעדר ראיה סותרת, אני מקבלת את עדותה בעניין זה.

הנתבעים טענו כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור משמעותי, שכן היה עליו להאט את מהירותו טרם הגיעו לצומת, וודאי שהיה עליו להאט לאחר שהבחין בנתבעת משתלבת אל תוך נתיב נסיעתו.

3.אחר שעיינתי בטענות הצדדים, במסמכים שהוגשו לעיוני ובכלל זה בתמונות כלי הרכב ובתמונות המקום, וכן שמעתי את עדויות הנהגים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, ובמלואה.

4.שביל הגישה לבית העלמין אינו מסומן.

הנתבעת, תושבת שער העמקים מכירה היטב את המקום וכך אף מסרה, בהגינותה. התובע, אשר העיד אף הוא כי המקום מוכר לו, טען כי כלל לא היה מודע לקיומו של שביל זה, אשר אינו מסומן ואינו משולט ולא ניתן לראותו מכיוון נסיעת התובע.

במצב דברים זה, היה על הנתבעת, לאותת לשמאל ולוודא כי הדרך פנויה בטרם תפנה שמאלה וכך, אכן נהגה. ואולם, בהמשך, בטרם המשיכה בחציית הנתיב ימינה, אל עבר השביל לבית העלמין, היה עליה לאותת שוב, הפעם לימין, ולוודא היטב כי הדרך פנויה. את זאת, לא עשתה הנתבעת.

התובע, אשר הגיע מכיוון צומת העמקים, צריך היה להאט, וכך אף טען שעשה, כאשר התקרב לצומת, בפרט כאשר הבחין ברכב הנתבעת היוצא מן הקיבוץ לעבר נתיב נסיעתו. יחד עם זאת, אני בדעה כי אין מקום לדרוש מן התובע לשער כי הנתבעת עומדת להתפרץ לתוך נתיב נסיעתו ולחצותו לימין, וודאי כאשר זו כלל לא אותתה. התובע ניסה לעשות כל שלאל ידו ובלם את רכבו, אולם איני מוצאת להטיל עליו אחריות בגין כך שלא הבין כי עליו להטות את רכבו דווקא לשמאל ולא לימין, שכן כאמור, כלל לא היה מודע לקיומו של שביל המצוי מימין לנתיב נסיעתו.

משכך, אני קובעת כי מלוא האחריות לתאונה, רובצת על הנתבעת.

5.נזקיו של התובע הם כדלקמן:

נזק ישיר בסך 11,698 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,160 ₪, ירידת ערך בסך 1,825 ₪, סה"כ 14,683 ₪. התובע עתר לחייב הנתבעים גם בתשלום הוצאותיו, בין היתר, בגין הפסד זמן.

אחר ששקלתי, ובנסיבותיו של תיק זה, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 16,000 ₪. סכום זה כולל את שערוך סך הנזקים להיום וכן את הוצאות התובע.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

מזכירות בית המשפט תעביר פסק דין זה לראש המועצה האזורית זבולון ולמזכיר קיבוץ שער העמקים. תשומת לב גורמים נכבדים אלו לסכנה הנשקפת מחציית כלי רכב מכיוון קיבוץ שער העמקים אל השביל המוביל לבית העלמין ולעובדה כי במקום אין כל שילוט מתאים.

כמו כן, תמציא מזכירות בית המשפט העתק מפסק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, ו' טבת תשע"א, 13 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.